השר להגנת הסביבה פתח השבוע חזית כדי להכחיד את בקבוקי המים המינרליים היקרים והמזהמים ולהביא את הציבור לשתות מי ברז. כדי לעשות זאת הוא מציע לאסור את השימוש בבקבוקי פלסטיק בבתי–הספר, בצה"ל, בעיריות וברשויות. ישראל עוברת לברז?

לפני כחודש, בעיצומה של כתיבת דוח חמור על הנזק הסביבתי שגורמות חברות המים המינרליים, הוזמן השר להגנת הסביבה גלעד ארדן להעניק עם שר החינוך גדעון סער את פרס השרים לבתי-ספר ולגנים המצטיינים בחינוך לקיימות. מארגני הטקס, שהתקיים בספארי, הניחו כנהוג בקבוקי מים מינרליים אישיים על שולחן השרים. ארדן ביקש להחליף את בקבוקי המים בקנקנים עם מי ברז וניצל את ההזדמנות לפרט לילדים את הנזקים הסביבתיים שמסבה תעשיית המים בבקבוקים. סער הודה כי הוא לא שותה מים בבקבוקים כבר הרבה זמן, לפי דרישת בנותיו, אך רק אחרי ההסבר של ארדן התוודע לסיבה.

מהדברים הבין ארדן כי מלחמתו בחברות המים המינרליים צריכה להתבצע בעזרת הדור הצעיר, אשר מפנה מסרים ירוקים במהירות ואף מחנך את הוריו בהתאם. כעת הוא נערך לקמפיין לעידוד נטישת המים המינרליים לטובת מי הברז. חברות המים המינרליים, שמסבות לדבריו נזקים רבים, הן שככל הנראה ישלמו את המחיר.

"ההזנחה מצד המדינה והרשויות המקומיות שלא תחזקו את צנרת המים הביאה לטעמי לוואי במי השתייה. חברות המים המינרליים זיהו את הוואקום שנוצר והציעו לצרכנים מוצר אלטרנטיבי, אך המוצר הזה עולה מאות שקלים בחודש, שלא נכללו בעבר בסל ההוצאות של המשפחות בישראל. המדינה לא לוקחת אחריות, והאזרחים לא יודעים אם מותר או אסור לשתות את מי הברז ואם הם בריאים או לא. יש תקנות הנוגעות לאחריות העירייה לפיקוח ולמתן מידע, והן לא מקוימות. הנושא לא מעניין איש בממשלה", כך מתאר ארדן את בעיית המיקרו המובילה לבעיה מאקרו כלכלית עולמית הנובעת ממדידה שגויה לדעתו של הצלחה כלכלית במושגי צמיחה בלבד.

"העולם המערבי התאהב במדידת צמיחה במונחי תוצר גולמי. אף שכלכלה אינה מהווה ערך בפני עצמו אלא נועדה לשפר את רווחת בני האדם, אין אפשרות לבדוק ניהול כלכלי באמצעות בחינת השקעות המדינה בבריאות, בחינוך וברווחה. מדובר בכמות אינדיקטורים גדולה מדי ומסובכת להשוואה, אז כינסו את כל הנתונים לנתון צמיחה אחד המבוסס על התוצר הלאומי הגולמי - אם התל"ג של השנה גבוה מזה של השנה שעברה, אנחנו בצמיחה. אבל זה קשקוש כי בתל"ג סופרים את כל ההוצאות החיוביות והשליליות של המשק. כשצה"ל כילה כמויות תחמושת עצומות במלחמה וצריך היה לחדש את מלאי הציוד בסכומי עתק או כשהשריפה בכרמל הביאה להוצאות חריגות עצומות - אלה נרשמו כאירועים חיוביים.

"כך, כשהצרכנים מוציאים 200 שקל נוספים בחודש על מוצר שבעבר קיבלו כמעט בחינם ‏(מים מינרליים - נ.ק‏), מבחינת המדידה זה חיובי. אף שמצב האזרח הורע, במדידת הצלחה כלכלית של המדינה מצבו מצוין. אם הצרכן מוציא יותר, המדינה נחשבת לכזאת שמנוהלת טוב יותר. כמו כן, צמיחה מחושבת בשקלול ממוצע: ייתכן ש-20 משפחות הגדילו הוצאות ומצבו של שאר הציבור הורע".

זאת הסיבה שהמדינה נותנת ל-3 גופים מסחריים את אחד ממשאבי הטבע היקרים ביותר כמעט בחינם?
"הראייה של האוצר מבוססת על חיסכון בהוצאות ממשלה ולא על חיסכון במשאבי ציבור. משאבי הטבע של הציבור לא נספרו כערכים כלכליים והכל התבסס על הגדלת המשק, דבר שקורה באמצעות הגדלת ההוצאות של כולם. חברות המים המינרליים פגעו בטבע ובסביבה, אבל תרמו לצמיחה כלכלית".

אז חברות המים חכמות מראשי המדינה?
"אני מגדיר עצמי כקפיטליסט, אבל כשאמרו שהקפיטליזם חזירי, הייתי מתרגז. היום אני מבין שההערכה שכשהציבור יגיע לרמת רווחה מסוימת הוא יעבור לטפל בתרבות הפנאי שלו - מוטעית, אבל התאגידים הרבה יותר חכמים מהממשלות והם הובילו למציאות שונה. הגענו למצב שבו חברות מחנכות את הציבור שהמים המינרליים הם 'השמפניה של הטבע', כשמולן ניצבת ממשלה שלמעט המשרד לאיכות הסביבה, לא אכפת לה. משפחה בישראל זורקת בממוצע מזון בשווי 300 שקל בחודש. מוכרים לנו כמויות גדולות כדי להגדיל מחזורי מכירות, והקניות הפכו לתרבות צריכה. אבל זה לא רק בישראל, גם בעולם ממשלות נחלשות ומתקשות לעשות רגולציה ולהתמודד עם התאגידים".

מחקרי שוק מעריכים את שווי המכירות בענף בקבוקי המים ב-900 מיליון שקל בשנה, המתחלקים בין נביעות, מי עדן, עין גדי וסן בנדטו. מקורם של כ-480 מיליון שקל הוא במכירות של מכלי מים מינרליים למתקנים הביתיים, וכ-420 מיליון שקל מגיעים ממכירת בקבוקים. על-פי נתוני דן אנד ברדסטריט, 52% מצריכת מי השתייה בישראל לשנת 2008 היתה מבקבוקים: 41% של מים מינרליים ו-11% של מים מטוהרים מבוקבקים. בעקבות רכישת קבוצת שטראוס את חברת מטהרי המים תמי 4 לפני שנתיים החלו חברות המים לאבד לקוחות ולרדת בהיקף המכירות לטובת מפיצות מטהרי המים, הצפויות להיות אלה שיגזרו קופון מהדה-לגיטימציה של המים המינרליים.

תמי 4 כבר העלתה קמפיין שבו היא קוראת לציבור "לשמור על הסביבה ללא בקבוקי פלסטיק". מדובר במלחמת ענקים בין תמי 4 שבבעלות שטראוס לבין נביעות שבבעלות מוזי ורטהיים, אשר רשמה ברבעון האחרון ירידה של 8.35% במכירות, ירידה של 17.8% ברווח הגולמי, הפסד תפעולי של 4.1 מיליון שקל והפסד של 3.6 מיליון שקל.

הדוח שהפקתם מציג נתונים שלפיהם שני שלישים מהציבור לא שותים מי ברז בבית. איך אתה מתכוון לשנות את המצב?
"אצטרך לגרום לציבור להבין שעל מי הברז יש פיקוח של מקורות, ואילו המים המינרליים סובלים מהכרסום שנוצר עם השנים בסלעי המעיינות ומהפרשות בעלי חיים שחודרות למעיין. זאת כנראה הסיבה שחברות המים המינרליים התקינו מסנן, שמעלה את השאלה עד כמה נותרים המינרלים במים. גם שיטת ההובלה במשאיות הנוסעות שעליהן מכלים בטמפרטורות גבוהות - בעייתית, ולאפקט התחממות הפלסטיק יכולות להיות השפעות קשות. אנחנו נדגום מים מינרליים מרחבי הארץ, נשווה למי הברז ונפרסם את הממצאים לציבור".

האם אתה משוכנע שהתוצאות יפעלו לטובת מי הברז?
"אפילו ממחקר של חברת נסטלה העולמית, בעלת אינטרס בתחום, לבחינת 'טביעת הרגל הסביבתית' של מים מינרליים ומי ברז עולה כי מי הברז עדיפים מבחינה סביבתית. נסטלה העלתה טענה שאם יעודדו את הציבור לנטוש את המים המינרליים, הוא לא יעבור למי ברז אלא לתעשיית המיצים ואז הנזק יהיה גדול יותר, אבל העולם כבר מבין שמגמת גידול בצריכת המים בבקבוקים - דינה להיפסק ולהתהפך. אני לא יודע כמה זמן יידרש לזה. חברות המסננים כבר מזהות את הפוטנציאל בשוק. השווי של סודה סטרים צמח מעשרות מיליוני דולרים ל-1.7 מיליארד דולר בגלל מיתוג ירוק".

אז אין לך בשורה לצרכנים, שישלמו לחברות המסננים במקום לחברות המינרליים?
זה תהליך מורכב, אבל באופק שלו יש פתרונות שחוסכים עלויות. הגיעו אליי יזמים להקמת תשתית עם ברזיות שבהן פילטר בדומה לתמי 4 ועם אפשרות למים מוגזים. החזון שלי הוא שבעתיד תתקין המדינה מערכות כאלה. המדינה חייבת להחזיר את המים לידי הציבור".

איך תממש את החזון הזה?
"גם אם הצרכן לא יעבור למי ברז, אלא יעדיף מים מסוננים שמזהמים פחות, מדובר בשיפור. רתמתי את שר החינוך למהלך, והוא הסכים לפרסם הנחיה למנהלי בתי-הספר שלפיה מיליון התלמידים יגיעו עם בקבוקים רב-פעמיים בלבד. כמו כן, גיבשתי צוות בין-מקצועי עם עוזי לנדאו ויעקב ליצמן, ויחד נגיש לממשלה המלצות לשיפור הפיקוח על איכות המים ועל טעמם. לפני הכל, הממשלה חייבת לשמש דוגמה. במשרד שלי, על 650 עובדיו, נאסר רכש מים ומיצים. משרדים נוספים הצטרפו למהלך, והשאיפה היא שבכל מוסד הממומן בכספי ציבור תיאסר רכישת משקאות בבקבוקים - כולל צה"ל, העיריות, רשות המסים ועוד. מדובר במאות אלפי עובדים, שניתן להניח שיאמצו את ההרגל הזה גם בביתם ויימנעו מרכישת מוצרים אלה".

בין הבעיות העולות מן הדוח בולטת מכירת משאבי הטבע של הציבור בהנחה משמעותית לחברות פרטיות, המוכרות את המים לצרכנים אחרי אריזתם בבקבוקי פלסטיק במחיר הגבוה פי 1,000 ממחיר המים ליצרן. בעוד העלות לחברות המים המינרליים היא חצי אגורה, מחיר המוצר הארוז מגיע ל-5 שקלים לליטר, כל זאת מבלי להוסיף למוצר דבר פרט לעטיפה, שהופכת למטרד פסולת. מסיבות אלה החלו ארגונים רבים וערים גדולות בעולם לקדם יוזמות שמטרתן למזער את השימוש במים מבוקבקים בשטחן.

יש בכוונתך לקחת מחברות המים המינרליים את זיכיון השאיבה?
"בשלב זה גיליתי שהחברות הללו משלמות על מי המעיינות תעריף מוזל של 4.8 שקלים לקוב, במקום 12.5 שקל לקוב שמשלם הצרכן למדינה. מדובר בתעריף מים לתעשייה, אבל זה לא המצב בתחום המים המינרליים כי החברות רק אורזות את המים המוזלים ומוכרות אותם לצרכן שמשלם להן פי 500 מהעלות. הן לא מייצרות ערך מוסף שתורם למדינה, כפי שאמורה תעשייה לעשות, להפך - יש לנו מוצר תחליפי שאינו מזהם. כל שלב בחיי המים המינרליים מסב נזקים סביבתיים. ייצור ליטר אחד של מים מינרליים דורש שני ליטר מים ושליש ליטר נפט. בהנחה שבישראל נמכרו 309 מיליון ליטר מים בבקבוקים, הוצאות האנרגיה לייצור שוות ערך ליותר מ-290 מיליון קוט"ש לשנה או לצריכת חשמל שנתית של כ-37,600 משקי בית בישראל. גם שינוע המים במשאיות מזהם. נצטרך לתקן את המצב באמצעות העלאת התעריף שמשלמות חברות המים לזה הצרכני. המהלך הזה יחייב העלאה של מחירי המים באופן שיצמצם משמעותית את צריכתם. ככל שהמחיר יעלה, ישאל הציבור יותר שאלות. אם מחיר המים המינרליים היה גבוה יותר, הציבור היה דורש מהממשלה מי ברז איכותיים".

התוספת שתגבה המדינה מחברות המים אמורה לשמש למימון של השבחת הצנרת הקיימת, לשיפור איכותם של מי הברז ולשיפור טעמם. מהי המשמעות הכלכלית עבור החברות?
"בטווח הבינוני והארוך יש תעשיות שדינן התכווצות, בעיקר נוכח התרחבות האנושות. תומס פרידמן אמר שכל עוד היה רק מיליארד אחד מתוך 7 מיליארדרים שחי בכלכלה מתועשת, משאבי הטבע הספיקו, אבל כשהודו, סין וברזיל צומחות ובעוד עשור יחיו 3 מיליארד תושבים ברמת צריכה מערבית, ברור שכדור הארץ לא יוכל לספק את כמות משאבי הטבע שהאנושות תזדקק לה. הרבה תעשיות יצטרכו לעשות שינויים דרמטיים - או שצריכת המוצר תפחת או שהבקבוקים ייוצרו מחומרים ידידותיים לסביבה וניתנים למיחזור. אני לא רואה עתיד רחוק לתעשיית המשקאות המבוקבקים כולה".

במסגרת המלחמה בזיהום הסביבתי נחקק בתחילת השנה חוק האריזות, המטיל אחריות ישירה על היצרנים והיבואנים בישראל לאסוף את פסולת האריזות של מוצריהם ולמחזרה. המטרה היא לקבוע הסדרים כדי לצמצם את פסולת האריזות, למנוע את הטמנתה ולעודד שימוש חוזר באריזות לשם הקטנת ההשפעה השלילית הסביבתית שלהן. אולם חצי שנה לאחר שנחקק עדיין לא נעשה שינוי בתחום.

בפועל אין במרבית הבתים מכלים להפרדת אשפה, וחברת תמיר שאמורה היתה לפעול לאיסוף האריזות אינה מוכנה לפעולה. אינך חושש שהיא תהפוך לאות מתה?
"הבאנו בחשבון שיידרש תהליך של כמה שנים. באירופה הקצו לו 10 שנים, אצלנו, כיוון שמדובר במדינה קטנה, קבעתי שתוך 4.5 שנים נגיע ליישום. חוץ מהיערכות בעזרת פחים צריך להקים מתקני קצה שיפרידו את האשפה, ימחזרו אותה ויפיקו ממנה אנרגיה. כיוון שהעיריות והתעשיינים לא הגיעו להסכמה על מחיר לטון פסולת אריזות שהתעשייה תקנה מהעיריות, תמליץ בקרוב ועדת המחירים של משרד האוצר על מחיר, ואני אוציא צו שיחייב אותם לצאת לדרך לפיו. חתמתי על צ'קים בסך 350 מיליון שקל עבור תמיכה לעיריות - ביניהן באר שבע, כפר סבא, אשדוד, אשקלון ורעננה - שהתחייבו להשלים את התהליך תוך 3 שנים. לצערי, בתל-אביב, בירושלים ובחיפה פחדו להתחייב למועד הזה, ואנחנו בוחנים אפשרות ליישום בהן תוך 5-4 שנים".

למרות מבצעי ההסברה משאירים ישראלים מדי שבוע בשבוע ערימות זבל בכל פארק ואתר קמפינג. האם לא הגיע הזמן לאכוף ברצינות את החוקים נגד השלכת אשפה ברשות הרבים?
"המשרד להגנת הסביבה לא מתוקצב ולא יכול להיות המנקה של כל עיר. יש לנו את אנשי רשות הטבע והגנים שנותנים דוחות גם בחופי הים, והפעלתי מצלמות דיגיטליות שמאפשרות לפקחי המשטרה הירוקה לצלם בחופים ולקנוס. בפסח האחרון היתה ירידה בכמות האשפה שהושארה בגנים הלאומיים. אם העיריות לא ייקחו אחריות מקומית, לא נוכל להתקדם. עיריית שוהם, לדוגמה, נותנת דוחות למי שזורק אשפה לא בפחי המיחזור. אני מעדיף את זה על פני דוחות חניה. הממשלה הטילה עליי בנייה של תוכנית למניעת השלכת בדלי סיגריות, ואני פועל בתחום הזה".

אפרופו סיגריות, ברבים מהפאבים ובתי-הקפה בתל-אביב מתעלמים כמעט במופגן מהחוק נגד עישון שהעברת והרשויות לא ממש אוכפות אותו. אתה מאוכזב מהתוצאות?
"החוק הביא לשיפור משמעותי ולצמצום העישון במקומות ציבוריים. יחד עם זאת, יש עיריות שבמודע לא אוכפות את החוק, והן חשופות לבג"ץ. חלק מהמנטליות בישראל היא שחוק הוא בגדר המלצה, זה מתחיל בממשלה: האוצר לא מתקצב כוח אדם מספק לאכיפה. כשאגיע למצב שבו תהיה לי השפעה על הנושא, אפעל להגברת האכיפה כי היא חיונית לשמירה על החוק".

הכלכלה הירוקה מתגלה כמותרות: חוקי המיחזור והשימוש באנרגיות מתחדשות יקרים מאוד לביצוע ודוחפים את המחירים כלפי מעלה. האם לא מוטב להרפות מדרישות כמו הגדלת מכסות לאנרגיות מתחדשות בתקופה של משבר כלכלי ושל עליות מחירים?
"הדיון בישראל הרבה פעמים פופוליסטי ושטחי, אז הציבור לא מקבל את התמונה המלאה. הדרישה לאנרגיות מתחדשות שיש בהן אפס זיהום אוויר מתייחסת ל-10% מכלל האנרגיה בישראל עד עוד 9 שנים. בושה וכלימה שמדינה עם הכי הרבה שמש מייצרת הכי פחות אנרגיה מתחדשת. האוצר לא שקלל במחיר את התועלות של האנרגיה המתחדשת בייצור עבודה בנגב ובגליל ולא את העובדה שהחדשנות הזאת תייצר לישראל השקעות בזכות חיזוק הדימוי הטכנולוגי. זאת מעבר לכך שבתחשיבים שלי, שהיה מעורב בהם מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ירום אריאב, לא מדובר במחיר גבוה מזה של הפחם המזהם".

באוצר טוענים שדרישתך להשתמש בסולר כתחליף לגז המצרי, כמו גם הדרישה לחייב את תחנת הכוח באשקלון להשתמש בגז בלבד, עלולה לייקר מאוד את החשמל.
"ההאשמה ש-7% מתוך 20% מעליית המחיר המתוכננת נגרמו כי אני דורש שימוש בדלקים יקרים ולא בשריפת מזוט מזהם - מופרכת. בזכות ההאשמה הזאת גיליתי עיוות מקצועי שאני מקווה שיתוקן. על כל טון מזוט יש בלו של 14 שקל, ואילו על כל טון סולר שהוא מזהם פחות מוטל מס של 3,300 שקל. כיוון שהיינו אמורים להתבסס על גז, לא היה צפי להכנסות המס מהסולר, לכן כעת, כשהגז לא מגיע וצריכת הסולר מניבה הכנסות ממסים, ביקשתי משר האוצר שיחזיר את המס לחברת החשמל, והוא בוחן זאת ברצינות".

היית שותף לדרישה שחברת מפעלי ים המלח תממן לבדה את קציר המלח. כיצד זה מתיישב עם טענת החברה שעל-פי הסכם ההפרטה אמורה הממשלה לממן את הפתרון?
"על-פי עיקרון 'המזהם משלם' עליהם לשאת בעלויות פינוי המלח. בתהליך ההפרטה לא נקבע מי ישלם, ואפשר להגיע למסקנות כאלה ואחרות. לדעתי, ואני עורך-דין ותיק, הפרשנות הסבירה היא שאם יש ספק אזי הממשלה לא התחייבה, ואם התכוונה להתחייב זה היה כתוב. נקבל בימים הקרובים חוות דעת מהמשנה לעניינים כלכליים של היועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט ומהממונה על התקציבים אודי ניסן; אם ההמלצה תהיה להטיל הכל על מפעלי ים המלח, זה מה שנקדם".

ארדן נשען על הרעיון של ועדת ששינסקי, שבחנה את נטל המס הראוי על הפקת גז טבעי, וחושב שיש מקום ליישם אותו גם בתחום זה: "מפעלי ים המלח משלמים תמלוגים נמוכים מאוד שאדרוש מהאוצר להעלות. האשלג שהחברה מייצרת מזיק לישראל ומיוצא לחו"ל ולא נועד לשימוש בארץ, אז צריך לדון מחדש בתמלוגים. אני קורא למנות ועדת ששינסקי נוספת לעניין תמלוגי ים המלח".

מה אתה חושב על הקמפיין שעושה מפעלי ים המלח בנושא?
"זאת זכותה המלאה. הקמפיין הוא תעודת כבוד לשר התיירות ולי, כי בעקבותיו עלה דיון ציבורי מקיף והתמונה הובהרה. המיעוט לא יכול לנצל את חלקו של הציבור במשאבי הטבע".

מענף המים המינרליים בהתאחדות התעשיינים נמסר בתגובה: "למעלה מחודש אנו שומעים על דוח שמחזיק בידו השר ארדן, אך טרם הצלחנו לקבלו ולעיין בו למרות בקשותינו. למותר לציין כי יצרני המים המינרליים בישראל עומדים בכל התקנות המחמירות של המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות וכל הרשויות הרלוונטיות.

"מיליארדי צרכנים ברחבי העולם ומיליונים בישראל צורכים מים מינרליים. אנו מאמינים כי הצרכן הישראלי יודע להחליט איזה מוצר יהיה פתרון המים הטוב ביותר עבורו. עוד תמוה בעינינו כי השר להגנת הסביבה מתייחס לעניין מיחזור הבקבוקים בשעה שארגון אל"ה פועל למען מטרה זו, והתאחדות התעשיינים נרתמה, הריצה את חוק האריזות שאושר לאחרונה וסיפקה פתרון הולם לדעת המשרד להגנת הסביבה. אנו מצרים על הדרך שבה בחר המשרד להגנת הסביבה לנהל דיון זה".

לכתבה באתר nrg

---

כתבת טלוויזיה מהתכנית 20/20 ב-abc News שמשווה בין מים מבוקבקים למי ברז

סרטון על הנזק הסביבתי שיוצרים בקבוקי המים המינרליים

Tapped Trailer