עיקר
המאמץ של ההנדסה הגנטית מכוון ליצירת צמחים עמידים לקוטלי עשבים. באופן
כזה אפשר לרסס שדות גידול בכמויות גדולות של קוטלי עשבים, ואלו עלולים
לפגוע קשה בבריאות האדם. דוגמה לחומר כזה, שלאחרונה הוכרז כ"כנראה מסרטן",
היא ראונדאפ מאת נועם אוחנה, 14/5/2015 האם מזון מהונדס גנטית עלול לפגוע בבריאותנו כפי שנהוג לחשוב? מדוע מוצרי מזון מסוימים, כגון סויה, מראש מכריזים על עצמם כ"לא מהונדסים גנטית"? הנדסה גנטית היא העברה של מקטע מרצף הדנ"א (הגן המכיל חומר תורשתי) מיצור חי אחד אל יצור חי שני. ניתן לקחת מקטע דנ"א מכל יצור חי, מחיידק ועד פיל, ולהחדירו לכל יצור חי אחר. הדבר אפשרי מפני שהדנ"א של כל היצורים החיים מורכב מאבני בניין זהות. כאשר טכנולוגיית ההנדסה הגנטית התגלתה לראשונה, שררה אופוריה כללית בקהילה המדעית. המחשבה היתה שמעתה נוכל להעביר תכונות לבעלי חיים וצמחים כרצוננו. עם השנים והניסיונות, התברר שיצירת תכונות רצויות היא תהליך מורכב, שנמשך בממוצע כ-13 שנים, וכולל את איתור הגן מתוך מספר רב של גנים שעשויים להביא לתוצאה המיוחלת, הכנסה שלו אל הצמח, בדיקות יעילות ובטיחות ועוד. כל שלב כזה לוקח כמה שנים ועלותו גבוהה ביותר. אם בכל זאת הצלחנו להגיע למצב שבו אצל האורגניזם התקבלה התכונה הרצויה, למשל אורז שהוחדר לו גן מאגוז קשיו שמעלה רמות ברזל, וכעת מכיל כמויות ברזל גדולות, אנחנו צריכים לבדוק שהתהליך הזה לא גרם לתופעות בלתי רצויות. אילו למשל? בסך הכל ישנם שני סוגי בדיקות שנעשים כיום במערב, כולל בישראל, לאישור בטיחותו של מזון מהונדס גנטית. הסוג הראשון כולל בדיקות אלרגניות, כלומר, כאלו שבוחנות את יכולתו של היצור (המזון) המהונדס ליצור תגובה אלרגית בבני אדם. לדוגמה, בשנת 1996 פורסם בכתב העת The New England Journal of Medicine מאמר על הניסיון לפתח סויה מהונדסת גנטית שתהיה עשירה בחומצה אמינית חיונית בשם מתיונין. לצורך כך, הוכנס לסויה גן מאגוזי ברזיל, שמקודד (מתורגם) לחלבון עתיר במתיונין. אך בבדיקות אלרגניות, זן הסויה המהונדס גרם לפי 100 יותר תגובות אלרגיות מהסויה הטבעית, ובדיעבד הסתבר שאותו גן הוא אלרגן משמעותי גם באגוזי הברזיל עצמם. על כן הופסק גידול סויה זו. סוג הבדיקות השני בודק אם נגרמו שינויים לרכיבים בצמח המהונדס בעקבות הכנסת הגן הזר. בפועל, לוקחים את הצמחים המהונדסים ובודקים את החומרים שנמצאים בהם ומשווים את תכולתם לצמחים שלא עברו הנדוס. כך אפשר לוודא שלא הופחתו משמעותית רכיבי התזונה החיוביים שלהם, ושכמות התרכובות הרעילות שמראש קיימות בצמח לא עלתה משמעותית. לדוגמה, באורז עתיר הברזל, ייתכן למשל שכמויות הברזל הגדולות בתוך התאים מעכבות כניסת מינרלים אחרים וכך מפחיתות את רמותיהם; או למשל בעגבנייה או תפוח אדמה מהונדסים ייתכן שגנים מסוימים יגרמו לעלייה בכמות הרעלן שקיים בהם, סולנין. אז יופי, מבצעים את כל הבדיקות, ואם ישנן תוצאות חריגות המוצר המהונדס לא מגיע למדף. זהו, שלא בדיוק. למזון מהונדס גנטית עלולות להיות השפעות נוספות, קשות יותר למדידה ולאיתור, ובטווח הארוך הוא עלול אף לגרום למחלות כרוניות כגון סרטן. כיצד זה ייתכן? הרי כל תכולת הצמח נבדקה כמותית ואיכותית, נמצא כי אין בו רעלנים והוא לא גורם לאלרגיה. מה בכל זאת עלול להתפספס? כדי לענות על השאלה הזאת - צריך לרדת לשטח. עד עתה דיברנו באופן כללי על הכנסת גן X וקבלת תכונה Y. בפועל, כיום בעולם עיקר המאמץ בהנדוס מושתת על סוג מסוים של תכונות. קרוב ל-100% מההנדסה הגנטית מיועדת להכנסת גנים שמטרתם לייצר צמחים עמידים לקוטלי עשבים (חומר שהורג כל צמח באשר הוא) או לחרקים. גנים אלו מקורם בחיידקים שמייצרים אנזימים שמפרקים את קוטלי העשבים או חיידקים שמייצרים רעלנים נגד החרקים (רעלנים שאינם רעילים לבני אדם). כך, ברגע שיש בשדה צמח עמיד, כלומר שמכיל גן שמפרק את קוטל העשבים או כזה שהורג חרקים, הוא יכול לצמוח בחופשיות. באופן כזה אפשר לרסס שדות בקוטלי עשבים בכמויות גדולות כדי לפגוע בעשבים המזיקים אך לא בגידולים הנחוצים. בסופו של דבר, הרבה מן החומר הזה נשאר באזורים הבין-תאיים של הצמח העמיד (השאר מתפרק בתאים), וכך המזון המהונדס עשוי להכיל כמויות אדירות של קוטלי עשבים. אלו כמובן עשויים להיות הרסניים לבריאות האדם. בארץ על פי חוק אסור לגדל מזון מהונדס גנטית, אך ישנם מזונות מיובאים, למשל מארה"ב ודרום אמריקה, שעברו הנדוס למטרת עמידות לקוטלי עשבים וחרקים ונמצאים בשימוש נרחב בתעשייה בישראל, ובעיקר סויה (ש-80% מגידוליה בעולם מהונדסים). סויה וגם תירס הם גידולים שמשמשים לצרכים תעשייתיים רבים מעבר למוצריהם הטהורים, ובהם מזון לבעלי חיים, חומרי ייצוב וסירופ עתיר פרוקטוז. לכן חלק גדול מהחקלאות בארה"ב מוקדש להם וקיים גם סבסוד ממשלתי לגידולם. מחקר שפרסמו ב-2014 בכתב העת Food Chemistry חוקרים נורווגיים ובריטיים הראו שכמות קוטלי העשבים ושרידיהם בגידולים חקלאיים היא גדולה יחסית לשנים עברו ואינה מוכחת כבטוחה. בנוסף, נמצא שבצמחים רגילים (שלא מכילים את הגן לעמידות לקוטלי העשבים) ובצמחים אורגניים לא נמצא כל שריד לחומרים אלו. לכאורה, ייתכן שריכוזים מסוימים של קוטלי עשבים אינם מסכנים את בריאות האדם. מחקרים שמעוניינים לבדוק רעילות של חומר כזה או אחר על בני אדם קשים לביצוע כיוון שאין אפשרות לתת להם חומר החשוד כרעיל. בנוסף, לחומרים רבים יש השפעה מצטברת על גוף האדם. יכולות לעבור שנים עד שהחומר הבעייתי יצטבר, שרק בסופן ניתן יהיה לאתר אפקט מדיד. לכן כיום חוקרים בני אדם שנחשפים באופן טבעי לקוטלי עשבים וחומרי הדברה, וייתכן שרק בעוד שנים ניתן יהיה להסיק מסקנות על רמת רעילותם האמיתית. דוגמה לחומר שרק לפני כחודשיים התברר כבעייתי היא קוטל העשבים ראונדאפ שמחסל צמחים באופן לא סלקטיבי. באמצעות ההנדסה הגנטית ניתן להכניס גן שהופך צמחים עמידים לראונדאפ, וכך ניתן לרסס בכמויות גדולות את השטח ולחסל את כל הצמחים מלבד אלו המהונדסים גנטית – שנחוצים לחקלאים. אבל מסתבר שהראונדאפ לא פוגע רק בצמחים. ראונדאפ בצורתו השלמה, על החומר הפעיל שבו, גליפוסייט, כפי שהראו מחקרים אחרים מהשנים האחרונות, פגע משמעותית בתאים אנושיים, גם בריכוזים נמוכים. למשל, הוא גרם לעקה חמצונית בתאי כבד ובתאי שליה ולמותם. גם מחקרים שנעשו בבעלי חיים כעכברים וחולדות מצאו כי חומר זה גרם אצלם לגידולים (בהתבסס על קבוצות ביקורת – של בעלי חיים שגודלו באותם תנאים ללא חשיפה לחומר). על סמך זאת, העלתה במארס השנה הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן (IARC) את דירוגו של הגליפוסייט לרמת "כנראה מסרטן". דוגמאות למזונות שמכילים את הגן העמיד לראונדאפ הם כאלו שמיוצרים בארה"ב, וחלקם מיובאים לארץ, כגון סויה, נבטי אלפלפא, שמן קנולה, כותנה, תירס, סלק סוכר וחיטה. בארץ משתמשים בראונדאפ בגינות ציבוריות והיכן שרוצים לקטול עשבים באופן מוחלט, ללא קשר לגידולים חקלאיים. ניתן לסכם אפוא כי לא ההנדסה הגנטית עצמה היא הבעיה, אלא השימושים שבוחרים לעשות בה. הנדסה גנטית יכולה לתרום רבות לבני האדם. ניתן למשל להעלות את ריכוזיהן של חומצות אמינו בצמחים כדי להעלות את איכות החלבון שבהם (חומצות האמינו הן התרכובות המרכיבות את יחידות המבנה הבסיסיות של החלבונים(, לשנות את פרופיל השומנים של זרעים שמהם מופק שמן כדי להפכו לבריא יותר, להעלות בצמחים את תכולת הוויטמינים והמינרלים ועוד. על כן מצער שהכיוון שאליו ההנדסה הגנטית הולכת כיום הוא אינו שיפור הערך התזונתי והטעם של המזון, אלא שיפור עמידותו, שמיטיב בעיקר עם תאגידי החקלאות ועלול לפגוע בבריאותנו. נעם אוחנה הוא דיאטן קליני ובעל תואר שני בגנטיקה מולקולרית. ב-15.5 ירצה בכנס של eat well בנושא מזון אורגני בתיאטרון גבעתיים |