תפוזים ירוקים: גם המחיר האקולוגי מובא בחשבון

נשלח 18 באוג׳ 2009, 9:51 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 16 בפבר׳ 2011, 0:51 ]
מאת: אביב לביא, מועד פרסום: יולי 2009
 
המותג הוותיק "ג'אפה" יהיה הישראלי הראשון שיתהדר בתווית "הרגל השחורה" - המספרת לקונים ברחבי אירופה כמה פחמן דו-חמצני נפלט בתהליך הייצור. בקרוב גם בסופרמרקט הסמוך לאזור מגוריכם? בכלל לא בטוח.
 
כבר לימדו אותנו לחפש את מספר הקלוריות על אריזות המוצרים, אחר כך למדנו על משמעותם של חלבונים ופחמימות בריאים, ובשנים האחרונות עשו לנו היכרות עם התוספים המלאכותיים. אבל את אירופה כובש טרנד חדש, שעושה את צעדי העלייה הראשונים לארץ הקודש - תווית כף הרגל השחורה.
 
האירופאים כבר מכירים היטב את המותג הישראלי ג'אפה, אבל בסתיו הקרוב ייחשפו לראשונה לקוחות טסקו - רשת המרכולים המובילה בבריטניה - לדור הבא של התפוזים המפורסמים: הדור שמגיע עם התווית החדשה. על תווית כף הרגל השחורה מופיע מספר ‏(במקרה של פירות ג'אפה, 80 גרם לכל 100 גרם‏), שמציין את כמות הפחמן הדו-חמצני שנפלטה מרגע שניטע הפרדס ועד שישלוף הלקוח את הפרי מהמקרר ויתענג על טעמו.
בעוד אצל הצרכן הישראלי ציונים סביבתיים כאלה הם עדיין בגדר חזון רחוק, באנגליה זה כבר קורה על המדפים ואף מכתיב את המקום שמוענק למוצרים בחנות. למערך השיקולים של הצרכן העדכני - שבינתיים מתגורר בבריטניה - מצטרף גם שיקול המדד הירוק. כלומר, בכמה גזי חממה עלו לכדור הארץ הוופלה, אבקת המרק, דגני הבוקר או הבננה שמונחים לפניו.
 
המדבקה שעל התפוזים הישראליים מסמנת את השלמתו של תהליך ארוך, שמתרחש בחברת מהדרין - ככל הידוע החברה הישראלית הראשונה שיכולה להתהדר בסימון פחמני רשמי. מהדרין היא תאגיד העיבוד החקלאי הגדול בישראל, ענק של ייצוא פירות וירקות, שמגלגל מחזור של 6 אפסים ‏(ב-2007 הסתכמו הכנסות החברה ב-955 מיליון שקל‏). בבעלות מהדרין יותר מ-2.5 מיליון עצי פרי, והיא נשלטת על־ידי שני בעלים עיקריים: נכסים ובניין שבבעלות אי.די.בי ‏(45%‏) והפניקס הישראלי ‏(כ-41%‏). שאר המניות נמצאות בידי הציבור. אם נוחי דנקנר ויצחק תשובה מעלים את עסקיהם על מסלול ירוק - אולי בכל זאת לכדור הארץ יש תקווה.
 
מחנכים את הצרכנים
המסע של מהדרין אל התו הפחמני התחיל כשדב ורמן, סמנכ"ל הפיתוח העסקי בחברה, חזר משהות של 10 שנים בלונדון, שם שימש מנהל הסניף. על קיר משרדו של ורמן, במתחם המשרדים שבפאתי קיבוץ בארות יצחק, תלויה תמונה ובה גבר צעיר, הדומה לו להפליא, עובד בשדה. זהו אביו, משה, שעלה לארץ מפולין וכבש במו ידיו את אדמת הארץ. דרך ארוכה עברה החקלאות הישראלית מהימים הבתוליים של הטורייה והסרפן עד החקלאות התעשייתית של תאגידים לא-תמימים ולאו דווקא סביבתיים, שמשנעים תפוזים על פס ייצור לכל קצות תבל.
 
הכהונה הממושכת באנגליה חשפה את ורמן לקוקטייל של מושגים בנוסח "אחריות סביבתית", שבעולם העסקים הישראלי נתפסו עד לא מזמן כשגיונות של מחבקי עצים. ורמן הבחין שתאגידי מזון ורשתות שיווק בבריטניה מנסים להיבדל זה מזה ולמשוך לקוחות באמצעות מהלכים ירוקים. הוא עקב בתשומת לב מיוחדת אחר התהליך שעברה טסקו, הלקוחה הגדולה ביותר של ההדרים של מהדרין בבריטניה, ועניין בכך את מנכ"ל החברה, גיא בינשטוק. בינשטוק התלהב - ושיגר את ורמן ליישר קו עם הבריטים.
 
"זה נושא חם מאוד בסופרמרקטים באירופה", אומר ורמן, "רשתות השיווק רוצות לחנך את הצרכן לקבל החלטות, לתת לו כלים לבחור בין המוצרים. טסקו רוצה להעלות כמה שיותר מוצרים עם סימון פחמני על המדפים. כיום יש להם כ-100, והם הציבו לעצמם מטרה להגיע ל-500 מוצרים עד סוף השנה. הם הולכים ליצרן ומבטיחים לו שאם על המוצר שלו יהיה סימון פחמני, זה יהיה טוב בשבילו - הם ייתנו לו יותר בולטות, יותר שטח מדף. הם נלחמים על כל צרכן, וזה הכיוון שכל הסופרמרקטים הולכים אליו".

התייעלות חסכונית
אלא שהמהפכה על המדפים היא רק החוליה האחרונה בשרשרת. כדי שהיא תוכל להתרחש, עולם שלם של גידולים חקלאיים, אריזה ושינוע צריך לעבור טלטלה. זה מתחיל עם שאלת היסוד: איך בדיוק מודדים כמה גזי חממה נפלטים במהלך שרשרת חייו של מוצר מזון? כדי להתמודד עם השאלה הזו הקימה ממשלת בריטניה את ה"קארבון טראסט": גוף שבעזרת מכון התקנים הבריטי העמיד מתודולוגיה ומערך של שיטות מדידה וניתוח. לכל פעולה - מריסוס ועד הובלה, מסוג הקרטון המשמש לאריזת הפירות ועד צריכת החשמל במפעל - יש "תעריף" פחמני. רק חברה שעוברת את תהליך הבקרה במלואו ומקבלת את חותמת ה"קארבון טראסט", קונה לעצמה את הזכות להדביק על מוצריה את התווית המיוחלת.
 
ברור למה כל זה טוב לכדור הארץ ואפילו לרשתות השיווק, אבל לבד מהרצון ליישר קו עם הלקוח הגדול ביותר שלה, איזה עוד אינטרס יש לחברה לשקוע לתוך תהליך פרטני ומייגע? ורמן לא מתיימר לנפנף דגלים ירוקים. אם חברת מהדרין, שמגדלת פירות על פני רבבות דונמים בישראל ומייצאת כ-75% מהם לאירופה, הלכה על התו הפחמני - סימן שזה משתלם לה. לדבריו, "ידענו שאנחנו רוצים להיכנס לנושא של אחריות סביבתית. זה משהו שכולם אומרים, אבל איך עוברים למעשים? אז התחלנו גם לשאול שאלות: האם זה כדאי לנו? מה ייצא לנו מזה?".
 
התועלת הראשונה שמהדרין מקווה להפיק מהעלייה על הנתיב הירוק היא צבירת יתרון משמעותי מול מתחרותיה. את הנתח הגדול של התפוזים מהדרין מספקת למרכולים הבריטיים בחודשי הקיץ. התחרות העיקרית בעונה הזו מגיעה מכיוון ספרד. מניתוח השוואתי של העלויות הפחמניות שערכו אנשי מהדרין, מתברר באופן פרדוקסלי שדווקא הריחוק הגיאוגרפי - שאמור לכאורה להחמיר את ההשלכות הסביבתיות - משחק לטובתם: פירות ההדר משונעים מישראל לאירופה באמצעות אוניות, ואילו הספרדים מבססים את יצוא הפירות שלהם על מערך של אלפי משאיות, שנעות בכבישי היבשת בלי הפסקה. כיוון שתכולתה של אונייה מקבילה למאות משאיות, הציון הפחמני של התפוז הישראלי יהיה נמוך ‏(כלומר טוב‏) יותר. בנסיבות האלה יש למהדרין אינטרס ברור לחתור לשקיפות פחמנית: בין אם הספרדים ייצאו בגילוי מקביל ובין אם יתחמקו מהתמודדות חזיתית, הישראלים רק ירוויחו.
 
התועלת השנייה, ואולי בעצם הראשונה, מיידית וישירה יותר: חיסכון כספי. ורמן מנתץ את המיתוס שלפיו התייעלות סביבתית בהכרח כרוכה בהשקעות מכבידות - להפך: "התהליך בהחלט הביא לחיסכון באנרגיה ולהקטנת עלויות. עצם העובדה שהלכתי ומדדתי נקודות בארגון שמעולם לא נבדקו מזווית ראייה סביבתית הביאה לכך שמצאנו הרבה דרכים להפחית את שיעור הצריכה בכל מיני תחומים. עוד לפני שהגענו לנושאים המורכבים, מצאנו נקודות שבהן הצלחנו לקצץ בלי שום בעיה חלק מההוצאה על חשמל".
 
נדרשת התמדה
אחרי שקיבלו החלטה עקרונית ניגשו במהדרין ליישום - אבל שוב התברר שלא קל לבצע מהלכים ירוקים בסביבה לא-תומכת כמו ישראל. לדברי ורמן, "פנינו לכמה חברות בארץ כדי שייתנו לנו את ההסמכה הפחמנית, אבל התברר לנו ששום חברה בישראל לא מורשה לעשות זאת. ה'קארבון טראסט' עומדים על כך שיהיה לחברה יועץ מלווה, שממלא פונקציה מקבילה לרואה חשבון שחותם על הדוחות הכספיים. בסוף שכרנו את שירותיו של יועץ ישראלי שעליו המליץ לנו המשרד להגנת הסביבה, עו"ד ליאור שמואלי. זה לא מצב שבו אתה בודק את עצמך והעולם צריך להאמין לך".
 
כדי למנוע מצב שבו תאגידים יעשו מאמץ חד-פעמי וישכחו מהתחממות כדור הארץ מיד לאחר קבלת התו, הנוהל קובע שמדי שנתיים תיערך בדיקה מחודשת של שיעור הפליטות. רק חברה שתוכיח שהיא ממשיכה לצמצם את הפליטות תקבל אישור להמשיך להשתמש בתו. ורמן משוכנע שמהדרין תעמוד באתגר: "אני בטוח שבכל שנתיים נראה נתונים טובים יותר, כי בכל שנה אנחנו נוטעים 2,500 דונם של עצים חדשים. הודות לכך היבול שלנו עולה כל הזמן ביחס למספר הדונמים - ולכן הטביעה הפחמנית של כל תפוז יורדת".
 
תוכניות הקיצוץ הפחמניות של מהדרין לא מסתמכות רק על העצים, והגל הסולארי כנראה לא יפסח גם על קונצרן הפרדסים הגדול.  לדברי ורמן, "יש מקומות שבהם אנחנו שוקלים להקים תחנות כוח סולאריות - יש לנו קרקעות, גגות של בתי קירור, בתי אריזה. זה בהחלט יכול לעזור לנו לשפר את המאזן".
 
תהליך ה"התיירקות" מסב נחת לאנשי מהדרין, אבל לרגע אחד הם לא שוכחים שהם כאן קודם כל כדי לעשות כסף. כשאני מציע לוורמן לעבור לגידול ולייצוא של פירות אורגניים - שהרי הימנעות מדשנים ומחומרי הדברה כימיים תעשה רק טוב לחשבון הפחמן של החברה - הוא אומר שצריך להמתין לזמנים טובים יותר. "הביקוש לגידולים אורגניים נמצא עכשיו בנסיגה בגלל המשבר הכלכלי והזיהוי היוקרתי של התוצרת האורגנית, אבל ברגע שהתנאים יתאימו, בהחלט נשקול מעבר לכיוון הזה. מעבר לזה, אורגני מתאים יותר לגידולים שבהם למראה החיצוני אין חשיבות רבה בשביל הצרכן. האירופאים אוהבים פירות הדר גדולים ומבריקים, וכדי להגיע לחזות הזו צריך להשתמש באמצעים שלא מאושרים בחקלאות האורגנית", מסכם ורמן בכנות.
Comments