4,654 שקל ו-22 אגורות עלה לגיא מרוז הניסוי הזה: חודש שלם שבו אכל, שתה ונשם אורגני. רק אורגני. התוצאות: הוא גילה אספרסו לא רע ואנטרקוט מעולה, אבל הכולסטרול הטוב שלו ירד, ויש לו יותר שומנים בדם. אה, כן, הוא גם עלה שני קילו וחצי

''עבדכם הנאמן לא נגע בשום דבר שלא הולבשה עליו תווית אורגנית''. גיא מרוז והמוצרים האורגניים צילום: ראובן קסטרו

הרשו לי לקחת אתכם בחזרה ל-2 באוגוסט 2010. בוקר, חם כמו בגיהינום ואני מגיע לקומה ה-11 באיכילוב , למחלקת כלי הדם. במקום הזה, תחת עינו הפקוחה של פרופ' שטרן, ייקחו לי לא מעט דם בלתי אורגני, ישקלו אותי, יבדקו היקפים וימדדו אפילו גובה ומוטיבציה.

בבדיקת הגובה נפלה עליי תדהמה קלה. כבר שנים אני מסתובב בעולם ומודיע לכל מי שמתעניין שאני נישא לגובה רב של מטר אחד ו-80 סנטימטר , טיפה יותר מבוב גריפין הזכור לטוב. גבירותיי ורבותיי, אנו מכריזים בזאת על הידרדרותי לגובה המשפיל של מטר אחד ו-77 סנטימטר בלבד! מישהו גזל ממני שלושה סנטימטרים, שמפרידים בין איש גבוה לאיש בינוני לגמרי. שלא לדבר על זה שגם למשקל שלי ישנה משמעות אחרת בגובה הזה. אין מה לעשות, אמרה האחות, "אנחנו ככה, עם השנים מתכופפים ומאבדים גובה". אני דווקא חושב שזה קשור לסכסוך עם הפלסטינים ולאביגדור ליברמן. אין לי ספק שהאג'נדה שלו אחראית באופן ישיר לפחות לסנטימטר אחד שאיבדתי, אבל ככה זה: אם אין נאמנות, יש נמיכות, ואיפה אמא רוסיה כשצריכים אותה?

נחזור לבדיקות: שפוף, מושפל ונמוך הגעתי למשקל. חרא של משקל יש להם באיכילוב. מזייף לפחות בארבעה קילוגרמים כלפי מעלה. וזאת הזדמנות טובה להודות למשקל הפרטי שלי בבית שתמיד מראה יופי של מספרים גם בימים קשים של חורף וקדרות בשר לרוב.

גם דם לקחו ולא החזירו, החלוקים הלבנים של איכילוב, ובדקו לי גם גמישות כלי דם, שזו בדיקה (מאוד מומלצת) שמראה מה שלום טרשת העורקים שלי ואיך אנחנו, אני והטרשת, מתקדמים. מתברר שלא רע אנחנו מתקדמים. כן כן, אנו מכריזים בזאת שוב כי מר מרוז נמצא בסף העליון של התחלה של טרשת, אלא אם יפצח בדיאטה, ספורט וכל הדרעק שביניהם. אתם מבינים כמה נחוש הגעתי לניסוי האורגני? הנה, אני על סף טרשת, שמנמוך ובלתי גמיש, רק קינואה יכולה להציל אותי עכשיו ממוות בטוח ומכיליון.

והתוצאות? פרופ' שטרן ישב מולי חמור סבר. זה הסוף, חשבתי לעצמי, בטח סרטן עם גרורות בשכנים. פתאום הוא חייך ואמר את המשפט האלמותי הבא: יש לך כולסטרול נדיר, הטוב ביותר שראיתי בשנים האחרונות. קמתי, התקרבתי אליו ונישקתי אותו. אבל הוא היה רק בפתיח.

שטרן: "גם הסוכר שלך בסדר, השומנים בדם בנורמה, אתה חייב להוריד משקל ואז אפשר יהיה לשלוח אותך לאולימפיאדה". הוא צחק או התכוון לזו של הנכים, אבל אני כבר הייתי מאוהב. נכון, אני שמנמן ונמוך אבל איזה כולסטרול, איזה כולסטרול! ועכשיו אני עוד הולך לחודש אורגני, השמים הם הגבול! נישקתי אותו שוב ויצאתי למסע הקניות האורגני שהתחיל בניצת הדובדבן ברחוב אבן גבירול בתל אביב.

ברוכים הבאים ל"ניצת הדובדבן". אין ספק שמדובר באירוע מרגש. כמות המוצרים הבריאים שניבטים אליך מכל מדף באמת עושים חשק לחיות הרבה וטוב. מה אין שם? שווארמה בפיתה, אבל זה לא קשור כרגע. הכל יש שם! אין נבט אחד שגדל בשדה ולא נחת ב"ניצת", והשפע הזה מסנוור לגמרי. התחלתי להעמיס על העגלה, שלא לומר על שתי העגלות. בכל זאת, אני חייב לצייד את הבית בכל טוב אורגני כדי לדייק את הניסוי.

לגבי המחיר, אני אתחיל מהסוף: 4,654 שקל ו-22 אגורות עלה לי החודש הזה. רק לי. אורלי כמעט לא נגעה בכלום. זה כולל שתי קניות ב"ניצת הדובדבן", קנייה כמעט יומית ב"קסטל טבע" וכמה ביקורים בשתי מסעדות, שאליהן מיד אגיע. אני לא יודע כמה אני מוציא על עצמי בחודש רגיל, אבל אם רק נציין שהקוטג' האורגני עולה 21 שקל, לעומת חברו הקונבנציונלי שעולה שישה שקלים וקצת, נבין את הסיפור כולו. כמעט כל מוצר אורגני עולה בכמה שקלים יותר, אבל יש דוגמאות קיצוניות במיוחד, כמו הקוטג', או הדגים הקפואים שעלו, שימו לב, קצת יותר ממאה שקל לחצי קילו.

הדבר שהכי הטריד אותי היה הקפה של הבוקר, כלומר מה עושים בלעדיו. יש לי מכונה קטנה וחביבה, ששנים עושה לי את הבוקר הרבה יותר טוב. הבנתי שהקסם הזה ימות, ובמקום התענוג האספרסוסיבי רכשתי קפה שחור אורגני, שהיה מפתיע משהו. לא היה לו ממש טעם של קפה, אבל מי צריך טעם עם כל הבריאות הזו מסביב? ויש גם נקודת זכות: הרי הבעיה הגדולה של קפה שחור היא השעות שאתה מחכה עד שכל החתיכות יירדו למטה, נכון? בקפה האורגני אין את העניין הזה, הוא נהיה נקי בתוך שניות. המסקנה שלי היא שהחתיכות בקפה הרגיל הן כנראה שאריות הריסוס, שלא קיימות באורגני. יופי של קפה. לא הכל צריך להיות טעים בחיים האלה.

גם סוכרזית לליווי הקפה יש להם. סטיוויה קוראים לו, והוא מגיע בצורת טיפות, בדיוק כמו תרופה. זה יופי של דבר, עולה רק 32 שקל - מיד תראו שיחסית לעולם האורגני זה חצי חינם - עשוי מאיזה צמח, אין בזה קלוריות ויש לזה טעם שווה נורא. את העניין הזה אני ממשיך גם אחרי תום הניסוי.

קניתי באמת את טוב הארץ ומשמניה. מיד תראו כמה משמניה. טחינה מכל הסוגים, פסטות, עוגיות, גבינות, מיצים, ירקות ופירות, כמובן אורז מלא, אורז סופר מלא, אורז ללא אורז ואורז שעשוי מחסה. וגם קטשופ. כן, יש להם לכולירות גם קטשופ. הדבר הכי פחות בריא בתבל, סמל ההתבהמות האמריקאית מלאת השומנים והסוכרים - קיים גם בוורסיה האורגנית! והנה הסקופ השני: בקטשופ האורגני יש יותר קלוריות מאחיו הקונבנציונלי! הוא כמובן יקר יותר, אבל זה ברור. זה שהוא משמין יותר זו כבר שערורייה בעיניי.

אבל פה נגלה לי עולם מלא ומוזר. זה היה פרט שאילו הייתי מתייחס אליו קצת במהלך הניסוי לא הייתי גומר אותו כמו שגמרתי, אבל רוב המוצרים האורגניים המוכנים הם פשוט משמינים יותר. בחומוס האורגני, למשל, יש יותר שומן. יש גם יותר חומוס, אבל הוא שמן יותר. הקטשופ, היוגורטים, הגבינות, הכל הרבה יותר שמן - וחבל.

והיה גם האנטרקוט. אני מודה שזה היה הלם תרבות. מה אתה כבר יכול לצפות מסטייק אורגני, קפוא, שהגיע לכאן מאורוגוואי הרחוקה ועוד מתהדר בתואר "מיושן אורגני" ? משהו טוב הרי לא יכול לצאת מזה. המחיר תאם את העולם הבריא הזה, ושני סטייקים ששקלו יחד חצי קילו עלו 80 שקל. הפשרתי אותם כראוי, עשיתי אותם כמו שחיים כהן אוהב, במדויק כזה, ולא ציפיתי לכלום. אז חברים, אנו נאלצים להכריז בזאת פעם נוספת שהסטייק האורגני הוא ענק, מעולה, שווה כל שקל או לפחות חצי ממה שהם לוקחים, הטמאים.

לעומת זאת, היה גם מיץ הסלק. הנוזל הזה, שעלה רק טיפה יותר מטיסת שכר לבודרום, נזרק לפח אחרי שלוק אחד שלא השאיר ספקות בפרט, או יצורים חיים בכלל. יש שמועות שגם החיידקים בפה שלי התאבדו אחרי שהגועל הזה הגיע לפתחם. אבל מיץ הסלק היה הסנונית הראשונה שנחתה בפח הזבל שלי. אחריו נחתה אחר כבוד הגבינה הצפתית המזוויעה, גם זו המוקשית. המלוחה הייתה בלתי אכילה בעליל (20 שקל!*, והדג ההוא, שעלה באמת יותר מחינוך שלושת ילדיי יחד, היה גם הוא בינוני ומטה.

אבל לעולם לא נשכח את האנטרקוט האורגני. לא נשכח ואביב לביא גם לא יסלח, כי הוא דווקא טוען שאין שום דבר אורגני בסטייק שמגיע הנה במשאיות, מטוסים, חוצה יבשות מדרום אמריקה ובדרך עד לצלחת שלי משחית כל כך הרבה דלק ושאר ירקות. ירקות אורגניים, כמובן אורגניים.

לא היה קל, חברים, לא קל. שבוע בלי אספרסו (עדיין לא גיליתי את קפה לאביט) שבוע בלי אלכוהול (עדיין לא גיליתי את היין האורגני) ובעיקר שבוע שבו אני נורא מוגבל. אני כמו הצמחונים האלה, שלא נוגעים בשום דבר שעבר ליד אמו של הטלה, או כמו הטבעונים האלה שלא אוכלים ביצה לא שלוקה. הפכתי איש חרדי כזה, שלא יכול לנשנש בעבודה כלום וצריך להגיע הביתה בזמן כדי לאכול את פת השומשום האורגני שמחכה לו.

גם היה קשה לפתוח את האריזות האורגניות. הם סוגרים הכל נורא טוב, ותוך כמה ימים אתה מבין גם למה: לאוכל האורגני, בניגוד לעמיתו המורעל, יש תוקף של 37 שניות בערך מרגע הפתיחה. לאכול או לזרוק. קוטג' אורגני שהרגע שילמת עליו קופת גמל לא יחזיק במקרר יותר מיום בקיץ הזה. בשנייה שפתחת יש לך זמן לגמור הכל או לזרוק לפח. לא כמו האוכל הקונבנציונלי, שמחזיק מעמד מהרגע שהבן שלך התגייס ועד לשחרורו כקצין גבוה.

ככה זה כשבשניצל תעשייתי מכניסים 70 אחוז חומר משמר, קצת פירורי לחם ותבלין של תרנגולת. גם המקלחות לא היו ממש תענוג בשבוע הזה. השמפו האורגני שקניתי אולי לא מכיל זרחן וציאניד כמו אלה הרגילים, אבל מנגד, הוא לא עושה קצף נעים כזה ומריח כמו גריסים מלאים. יכולתי להתנחם ביוגורטים מעולים, מלאים פירות אורגניים, והם, אגב, היו כנראה הסיבה העיקרית שבגללה בסיום הניסוי נאלצתי לרכוש מכנסיים שגם יעלו עליי.

מה פתאום אנטיביוטיקה. לול אורגני צילום: אלי דסה

פה דווקא התחלתי לבלות. זה התחיל מפיליס גלזר, שבאה אליי הביתה ולימדה אותי דבר או שניים על קציצות אורגניות, שלעולם אמשיך להכין ולאכול, והמשיך בגילוי של אירוע מרשים ששמו "אבא גיל": מסעדה מקסימה, שנמצאת ביהודה הלוי, שני מטרים מאלנבי. זהו מקום קטן, כולם מדברים בו בשקט, יש להם תפריט מצומצם, שכולל חומוס קציצות וכל מיני ירקות ומרקים, כל כך נעים שם, כל כך נחמד ורגוע, שלא נעים לך לשלם כי אתה מרגיש שזה מקלקל את האווירה. בסוף אתה משלם וגם זוכה להפתעה: נורא זול יחסית לעולם הגזלן הזה. זול, אבל בעיקר טעים, וזה עוד ממתק שאני לוקח איתי גם בתום הניסוי.

המבשל, שהוא גם הבעלים, נראה בן 16, עד שמתברר שיש לו שלושה ילדים והוא נושק ל-50. אני רוצה לנשק גם אותו, אבל מתאפק. בכל זאת, לא תטריד מינית במסעדה אורגנית. ויש גם קינוח בדמותו של ארטיק תמר. לא תאמינו, אבל מדובר פשוט בגלידה שאין בה שום דבר חוץ מתמר ומים, וזה טעים שבא לבכות. וגילינו גם עוד מסעדה, פחות מרשימה יש להגיד. כיוון שאני לא מבקר מזון ואין לי אפילו התחלה של כישורים כאלה, לא אגלה את שמה, אבל זהו מקום שיש בו תפריט בריא והוא מתהדר גם בכמה מנות אורגניות. שם גיליתי את האור, או בעצם את העובדה המשמחת שיש שיכר אורגני. יין רימונים קראו לו. המלצרית מכרה לנו אותו כאורגני לגמרי, ואני, שלא נגעתי בריח של אלכוהול כבר שבועיים וחצי, הייתי מאושר כמו דליה איציק אחרי שגמרו לסייד לה את המקלחת. שתינו, ועוד איך שתינו, ואז התחלתי, במיומנות הנרכשת בניסוי הזה, לחרוש את התווית כדי לגלות את ייחודו האורגני של המוצר.

אכזבה גדולה. אף מילה על "ניקיונו" האורגני של היין לא נרשמה בתווית. כן, חברים, מתברר שהיין שנמכר לנו כאורגני נמכר סתם ככזה, רמאות קוראים לזה בעברית, קיפוח תלותיים אורגניים, קוראים לזה בעצבים. האם צלצלנו למסעדה לצעוק? בטח שצלצלנו. הם קצת נבהלו וגמגמו משהו על זה שהמנהל יחזור אליי במהרה. הוא אכן חזר בתוך 24 שעות והסביר מה קרה. טעות. טעינו, טועים טעות, זה מה שקרה. בזכות הרמאות/טעות הקטנה הזו גילינו שיש דבר כזה יין אורגני, ואפשר, תמורת מחיר מציאה של 120 שקל להשיג אותו בסופר הקרוב לביתך.

בשבוע הזה קרו שני אירועים מרכזיים: המוצרים בבית החלו להיגמר, אז חזרתי ל"ניצת הדובדבן", ומנגד גיליתי את בית הקפה שמספק אספרסו אורגני, רשת לאביט החביבה.

ב"ניצת הדובדבן" קיבלו אותי נורא יפה. הם זכרו את הקנייה המטורפת הקודמת(1,865 שקל) וציפו לבאות בהתרגשות. "אתה נראה מצוין", אמר לי המוכר שידע על הניסוי. בטח, אמרתי לו, ואתה לא תעבור אף פוליגרף בשנה הקרובה.

הצטיידתי ונסעתי ללאביט, הקפה הישראלי היחיד בתל אביב שמוכר מקיאטו אורגני. אז זהו, שלא. האספרסו הוא אורגני, אבל החלב רגיל לגמרי, וזו עוד מין הסתרה קטנה כזו כי אתה בטוח שאתה נכנס למקום נורא בריא והוא רק חלקי כזה, וחבל. זהו תרגיל ידוע של מקומות רבים שמוכרים מוצרים טבעיים. ליד המוצרים האורגניים הם מאפסנים לא מעט זבל רגיל, ואתה קונה שם בתחושה שהכל בריא יותר, והכל סתם יקר יותר ללא הצדקה או סיבה.

אולי עדיף לנסות את זה בבית. גינה אורגנית צילום: אלי דסה