טל חייקין ומורן בלושטיין, 9/3/2014

סוכר מעובד המוסף למזון יכול לספר לנו סיפור שלם על מארג הקשרים שבין מזון לשלטון. הסוכר המוסף למזון, כגון ללחם, לשניצלונים, לדגני בוקר, לשוקו או למיונז, הוא מיצוי מעובד של חומר טבעי. דוגמאות לסוכרים מוספים הם סוכרוז, פרוקטוז, סירופ גלוקוז, דקסטרוז, מלטיטול, סורביטול, סירופ לתת וסירופ תירס עתיר פרוקטוז. גם סירופ מייפל, מולסה וסילאן למשל, שהם עיבוד של הצמח או הפרי, נחשבים לסוכרים מוספים ומכילים פרוקטוז וגלוקוז בערכים גבוהים.

לסוכר המוסף נטייה להתעכל מהר וכך להעלות במהירות את רמת הסוכר בדם. בצריכה מוגברת, ברמה יומיומית, הוא עלול בצורה זו לפגוע במנגנון האינסולין – ההורמון שאחראי בין היתר להכניס את הסוכר לתאים ולשמור על רמה מאוזנת שלו בדם – וכך להוביל לסוכרת. בנוסף, רוב הסוכרים המוספים מנותבים למסלול ביוכימי שבו הם הופכים לטריגליצרידים (שומנים) שמצטברים ברקמות הגוף – בעיקר בשרירים, בכבד ובזרם הדם – ומפרישים חומרים מעוררי דלקת, וכך מובילים למחלות כבד, מחלות לב, השמנה ועוד.

פרופ' מייקל פולאן מאוניברסיטת ברקלי מתאר בספרו "In Defence Of Food" איך הצליח לובי הסוכר (כמה ארגונים חקלאיים ותעשייתיים שמייצרים ומוכרים סוכר) בוושינגטון להשפיע על ההמלצות הרשמיות של הממשל האמריקאי, ולהביא לכך שההמלצה לסוכר מעובד במזון (Dietary Reference Intakes) תגיע לרמה של עד 25% מקצובת הקלוריות היומית המומלצת (2,000 קק"ל, קילו-קלוריות, לאדם בוגר) – כלומר, עד כ-25 כפיות - המלצה מתירנית במיוחד ביחס להמלצות ארגון הבריאות העולמי (WHO) הממליץ שלא לצרוך יותר מ-10%. המלצות ארגון הבריאות העולמי היו לצנינים בעיני לובי הסוכר בארה"ב, וזה לא חסך אמצעים בניסיונותיו לשנותן. ב-2004 גויס משרד החוץ בממשל בוש לקמפיין לשינוי ההמלצות, ואנשי המשרד איימו בקונגרס כי אם ה-WHO לא ירכך את המלצותיו, הם ידאגו לקצץ 177 מיליון דולר בשנה מהמימון שמעניקה ממשלת ארה"ב לארגון. הלחץ הכלכלי שולב במנוף מדעי מכיוונו של ה"מכון הבין-לאומי למדעי החיים" (International Life Sciences Institute) שעל מייסדיו נמנים קוקה-קולה, פפסיקו וג'נרל פודס. הWHO- וארגון המזון והחקלאות של האו"ם ((UN's Food and Agriculture Organization הואשמו במדע פגום.

קבוצת Action on Sugar, קבוצה מבריטניה שכוללת עשרות מומחים עולמיים בתחומי תזונה ומחלות, הנאבקת למען הפחתת סוכר במזון המעובד ומנסה להעלות את המודעות לנזקיו הבריאותיים, טוענת באתר שלה שגם 10% היא רמה מזיקה. לטענתם, עודף סוכר בתזונה נחשב לאלכוהול של הילדים ומסוכן כמוהו וכמו טבק בשל ההתמכרות אליו, ולכן הם מבקשים מה-WHO, השוקד בימים אלו על המלצות חדשות, להגביל את רמת הסוכר המוספת למזון אף ל-5% מהקלוריות היומיות. בקשה דומה עומדת בפני חברי ועדת הסוכר והפחמימות בוועדה המדעית המייעצת לתזונה Scientific Advisory Committee on Nutrition) SACN The) בבריטניה, שהחלה את עבודתה לפני חמש שנים אך טרם פרסמה את המלצותיה. בחודש שעבר נחשף בתקשורת הבריטית שחמישה מתוך שמונת חברי ועדת הסוכר והפחמימות נגועים בניגודי עניינים וקשרים פיננסיים עם תעשיית המזון ולובי הסוכר הבריטי. לדעת Action on Sugar"", זו גם הסיבה לשיהוי בפרסום ההמלצות, והם מטילים ספק בכך שהן יהיו מבוססות מדעית לכשיתפרסמו.

רוב מדינות אירופה וגם ישראל אימצו את המלצת ה-WHO לצריכת סוכר מוסף מקסימלית של עד 10% מסך הקלוריות היומיות, אך ניגודי עניינים בנוגע אליה אינם זרים גם בישראל. בראשית מאי 2010 דנה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת ב"הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (חובת סימון סוכרים ושומנים במזון)". על פי הצעת החוק, יחויבו יצרנים לסמן את מיני הסוכרים שהוספו למזון ואת הכמות שלהם, וכך יאפשרו לציבור לבחור מזון עם פחות סוכר מוסף ויטיבו עם בריאותו. הדיאטניות שהשתתפו בדיון תמכו בקידומה של הצעת החוק, אך כמעט ארבע שנים חלפו והחוק אינו נראה באופק.

באוגוסט 2010 מינה פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור, את הוועדה המקצועית מטעם משרד הבריאות שתנסח את המלצות הצעת החוק. בנוסף לאנשי הנדסת מזון, תקינה ומעבדות ומומחה לביוכימיה, יושבים בוועדה שלושה נציגי תעשייה (נציג איגוד לשכות המסחר ושני נציגי התאחדות התעשיינים שעובדים בתנובה וקוקה קולה), ושני דיאטנים של משרד הבריאות שאינם אנשי שטח (שלא עובדים בפועל עם האוכלוסייה) ואינם מומחים למחלות כרוניות ובהן סוכרת. מדוע מונו נציגי תעשייה כחברים קבועים המשתתפים בכתיבת ההמלצות? מדוע יושבים בוועדה רק שני דיאטנים? מדוע לא צורפו לוועדה דיאטני שטח שעובדים ישירות עם הציבור ומבינים את צרכיו ודיאטניות מעמותת "עתיד" (עמותת הדיאטנים בישראל) שסייעו בכתיבת הצעת החוק? אלה הן בהחלט שאלות שיש לציבור זכות לקבל עליהן תשובה.

"קיימת חשיבות גדולה לציין על המזון מהי כמות הסוכרים המוספים מתוך כלל הסוכרים שבו. חשוב שאנשים ידעו כמה סוכר הוסיפו ואת סוגו. הציבור יוכל לבחור מזון בריא יותר ומותאם יותר אם לפחות כמות הסוכר המוסף תסומן על האריזה", אומרת יו"ר עמותת הדיאטנים עתיד ד"ר טלי סיני. לפיה, בישראל קיימות קבוצות גדולות באוכלוסייה שסימון כזה חיוני לבריאותן ואיכות חייהן, כמו חולי הסוכרת והכבד השומני הלא אלכוהולי, מצב שבו מצטבר שומן בכבד שיכול להתפתח לדלקת כבדית ובהמשך לשחמת, סרטן כבד ראשוני ומוות. "ליווינו את החוק מתחילתו ואנו דורשים לקדמו במהרה", היא מוסיפה.
בחודש שעבר פורסם בכתב העת JAMA מחקר גדול על הקשר שבין סוכר מוסף לתמותה ממחלות לב. במחקר שעקב אחרי 31,000 אמריקאים במשך קרוב ל-15 שנה בממוצע, נמצא כי מי ש-10%-25% מהקלוריות היומיות שלו הגיעו מסוכר מוסף היה בסיכון מוגבר של 30% למות ממחלת לב בהשוואה למי שצרך פחות מכך. מי שצרך 25% מהקלוריות היומיות מסוכר מוסף היה בסיכון של פי שלושה למות ממחלת לב בהשוואה לאלו שצרכו מתחת ל-10%. התוצאות הללו התקבלו לאחר נטרול משתנים רבים כגון גיל, מין, מוצא, מצב סוציואקונומי, צריכת אלכוהול, עישון, פעילות גופנית, BMI, לחץ דם, רמות כולסטרול בדם וצריכת קלוריות יומית.

"כבר אי אפשר להתעלם מנזק הסוכר המוסף בדיאטה המערבית", אומרת דורית אדלר, ראש מחלקת תזונה ודיאטה בבית החולים הדסה עין כרם. "סוכר מוסף קשור למחלות שן, למגפת ההשמנה, מחלות לב, סרטן, סוכרת וסוכרת הריון (שההשפעות שלה על הדור הבא מרחיקות לכת) ורבות אחרות. סוכר המגיע כחלק מפרי שלם למשל איננו מסוכן. הוא איננו נוכח בכמויות גדולות והוא מגיע כחלק מחבילה תזונתית עשירה ומגנה. סיבי הפרי מאטים את קצב ספיגת הסוכר בדם. תזונה שמוכחת כמגנה, כגון הדיאטה הים תיכונית, כמעט לא מכילה סוכר מוסף".

ביולי 2013 התכנסה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת לדיון בנושא תקנות "סימון בחזית האריזה" שמבקש משרד הבריאות לקדם. כיום המזון מחייב סימון תזונתי, אבל בדרך כלל הוא מופיע בגב האריזה ובאותיות קטנות שחלק מהציבור מתקשה לקרוא. את הדיון בוועדה פתח גרוטו שהסביר שהתקנות המוצעות מבקשות לציין בחזית האריזה ובאופן בולט את הרכיבים הבולטים ביותר שהם קלוריות, סוכרים, מלח ושומנים. זאת בעקבות מחקרים בארץ ובעולם שהראו שסימון בחזית האריזה משנה את ההבנה של הצרכנים לגבי תכולת המוצר ואת התנהגותם הבריאותית בהתאם. לאחר מכן מחו נציגי התעשיינים נגד השינוי המוצע בסימון בטענה כי יישומו יגרור הון עתק ויפגע בייבוא ובייצוא וכי אין מקום לסימון כזה על האריזה. בסופו של דבר לא התקיימה הצבעה בנושא, ובמשרד הבריאות עדיין מחכים לדיון ההמשך.

בשבוע שעבר דווח ב"הארץ" כי ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) עומד להוציאגרסה חדשה לתוויות המזון שעל המוצרים, קלות יותר להבנה ופענוח, שבהן רשומים בין השאר סוגי הסוכרים המוספים והכמות שלהם, ויש לקוות שגישה זו תאומץ גם בישראל.
כיום, נוכח ממדי ההשמנה והתחלואה הכרונית הנרחבים, שאין ספק כי המזון המעובד והסוכר המוסף תורמים להם משמעותית, יש הכרח לסמן על כל מוצר ומוצר את הרכיבים הבולטים ובהם את כמות הסוכר המוסף וסוגו.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "הוועדה לסימון תזונתי שהוקמה על ידי פרופ' גרוטו החליפה את הוועדה הקודמת שבה היו חברים ארבעה נציגי תעשייה. בוועדה החדשה הוחלט למנות שני נציגי תעשייה לטובת האיזון הנכון וכן נציג של לשכות המסחר המייצג את יבואני המזון, שיש להם זווית ראייה שונה בנושא הסימון. הטיעון כאילו רק שני אנשי מקצוע של משרד הבריאות חברים בוועדה הוא הטעיה. קל להיווכח בכך כשמסתכלים על רשימת החברים בוועדה. הסיבות העיקריות לאי קידום התקנות לסימון בחזית האריזה הן התנגדות משרד הכלכלה לנוסח הנוכחי שלהן על רקע התנגדות ולובי של התאחדות התעשיינים, היעדר אפשרות לבדוק סוכרים בכל אחד מסוגי המוצרים בבדיקות מעבדה מתוקפות וסטנדרטיות, קושי שצפוי להיפתר בקרוב, ולוחות זמנים של הוועדה בכנסת".
 

טל חייקין היא דיאטנית קלינית, בעלת קליניקה לטיפול בהשמנה וסוכרת וחברה בפורום צמחונות וטבעונות של עמותת הדיאטנים עתיד; ד"ר מורן בלושטיין היא כלכלנית ומשפטנית בבית הספר לניהול, אוניברסיטת טקסס, דאלאס