משחק מלוכלך: מעגל התירוצים של המלכלכים

נשלח 27 באפר׳ 2011, 6:24 על ידי Sustainability Org

הרשויות מאשימות את העם, והעם מחזיר את הכדור למי שלא מנקה אחריו. כך נמשך מעגל התירוצים בצל מגדלי הזבל שנערמים באתרי הטבע

אביב לביא | 27/4/2011 4:37
תגיות: אתרי טבע, זבל, פגיעה בטבע, לכלוך
עוד לפני שהחג נגמר כבר יצא לדרך הטקס הקבוע והמדכדך למדי: מכל קצווי הארץ מטיילים שולחים צילומים המתעדים את ערימות הטינופת שעמך ישראל השאיר אחריו. בנחלים, בחופים בחורשות וביערות - אין אתר שחף מהמכה הזאת, שבשלטי החוצות כבר זכתה לכינוי "מכת זבל". אז הזבל נשפך כמים והפחים, אם בכלל יש פחים, עולים על גדותיהם. זה כמובן במקרה הטוב שבו מישהו טרח להגיע עם האשפה אל הפח.

הגורמים הרשמיים מוסרים שהמצב דווקא מתאפיין בשיפור מסוים לעומת השנים הקודמות (הם אומרים כך כבר שנתיים-שלוש). ייתכן ובאמת יש עלייה במודעות, אבל היא מזכירה את התלמיד המתקשה שפעם קיבל במתמטיקה 30 ועכשיו רשם התקדמות מרהיבה וחצה את גבול ה-40. בשורה התחתונה, זה עדיין עונה להגדרה "לא מספיק".

אלא שמטיילים רבים טוענים שלבעיה יש גם צד שני: הרשויות לא עוזרות לציבור לעזור להן להשאיר את הטבע במצב נסבל. במקומות רבים אין מספיק פחים ותשתיות לפינוי פסולת, ומי שמסיים לבלות בפארק, בשמורה או ביער, ודווקא מצויד ברצון טוב להשאיר אחריו אתר נקי, עלול לגלות שהוא צריך לבחור בין השלכתה של שקית האשפה הפרטית משלו לערימה הענקית שמתגבהת באזור הפחים, לבין השארתה זרוקה בשטח.

כשהציבור רואה שחלק מהרשויות לא יוצאות מגדרן כדי להתמודד עם מתקפת האשפה, הוא נאחז בזה כתירוץ וממהר לחזור אל ההרגלים הישנים. וכך הרשויות מאשימות את העם המטנף, והעם מחזיר את הכדור למי שלא מנקה אחריו, ומעגל התירוצים וההתנערות מאחריות נמשך בצל מגדלי הזבל.
 
האבולוציה של האשפה
חשוב לזכור שגלי האשפה של מוצאי החג אינם רק בעיה אסתטית ותרבותית. מדובר במפגע סביבתי: כשהאנשים מסתלקים האשפה מושכת אליה את חיות הבר, בחלק מהמקרים מדובר במינים פולשים כמו תנים, ובאחרים בבעלי חיים רגישים שלא אמורים לאכול את מה שיש בקופסאות פלסטיק ובוודאי לא את הקופסאות והשקיות עצמן.

המערכות האקולוגיות, שגם כך מתקשות להתמודד עם סביבה צפופת תשתיות, מזדהמות בחומרים רעילים ומזונות - אם אפשר לכנות כך את שאריות האוכל התעשייתי, המשקאות הממותקים ושיירי הבשר השרוף - שלא אמורים לחדור אליהן.

בשנים האחרונות סוגיית זוהמת החגים תופסת הרבה תשומת לב. רבים מבתי הספר וגני הילדים עשו קפיצת מדרגה בכל הנוגע לחינוך הסביבתי, והקמפיין של המשרד להגנת הסביבה - שום ישראלי לא החמיץ את התשדיר שבו טל פרידמן קופץ לשוויץ לבדוק למה לא מלכלכים וחוזר עם שעון קוקייה - עשה את שלו, אבל שוב מתברר ששינויים תרבותיים והתנהגותיים לא מתחוללים ביום אחד.

למעשה, השינוי האמיתי, העמוק, צריך בכלל להתייחס לשלב מוקדם יותר באבולוציה של האשפה: במקום להתמודד עם הפינוי שלה, הגיע הזמן לשאול את עצמנו איך מלכתחילה מייצרים הרבה פחות ממנה. צרכנות נבונה וטיפול נבון בפסולת יצמצמו את הצורך להשקיע מאמץ כה רב בניקיון, יחסכו לנו הרבה כסף - וכמובן ייתרו את הוויכוחים מי אשם בכך שכל כך מלוכלך כאן.
 
Comments