מייקל בלומברג החליט להילחם בהשמנת היתר. הדרך: לאסור מכירת כוסות משקה ענקיות. כמה חברות, בניהן, קוקה קולה ופפסי, משלבות ידיים כדי להילחם בתקנה. האם יצליחו? לא בטוח. עסק ירוק

מאת רז גודלניק, 5/7/2012

 

אצל האמריקאים הגודל כן קובע. האמריקאים אוהבים דברים גדולים - בית גדול, מכונית גדולה, מנות גדולות של אוכל וכוסות שתייה ענקיות. לא צריך להיות חוקר מהולל כדי להגיע למסקנות הללו.

את המסקנה האחרונה, לדוגמה, לגבי כוסות השתייה, אפשר להסיק מביקור בכל בית קולנוע, מסעדה, מקדונלד'ס או סטארבקס. בכולם תמצאו אנשים מרווים את צמאונם בכוסות גדולות. המחזה הזה עומד עם זאת להעלם מהנוף של ניו יורק, שם מקדם ראש העיר מייקל בלומברג חקיקה ראשונה מסוגה בארה"ב שתאסור על מסעדות, בתי קולנוע ומקומות נוספים למכור משקאות קלים ממותקים בכוסות או בבקבוקים שגודלם עולה על 16 אונקיות (473 מ"ל).

הסיבה לכך היא מאד פשוטה – למרות שניו יורקרים אוהבים לחשוב שהם חטובים ויפים, למעלה ממחצית המבוגרים בעיר סובלים מהשמנת יתר. על פי ד"ר תומאס פארלי, הממונה על הבריאות בעיריית ניו יורק, משקאות קלים ממותקים אחראים לכמחצית מהעלייה בנתוני השמנת היתר בעיר בשלושים השנים האחרונות.

החקיקה החדשה אמורה להילחם בכך ולהקטין את צריכת המשקאות שגורמים הכי הרבה נזק לקו המותניים ולבריאותם של תושבי העיר. מנגד ניצבת תעשיית המשקאות הקלים שלא מוכנה לוותר בקלות על חלק מההכנסות שלה והחלה כבר לפעול במרץ לחיסול החוק. מי שמכיר את התעשייה הזו יודע שבדרך כלל אין כמעט חקיקה שמצליחה לעמוד מול מכונת הלובינג והיחצנות המשומנת שלה. מה יקרה כאן במאבק מול בלומברג? על כך בכתבה הבאה. עסק ירוק.

◄הספארי של קוקה קולה: גן חיות או קישוט ירוק?
◄חסר טעם: קוקה קולה נגד הפחתת צריכת הבקבוקים
◄קוקה-קוטב: קוקה קולה עוברת מאדום ללבן. ובחזרה

בכדי להבין מדוע בלומברג שם את כוסות השתייה הגדולות על הכוונת שלו צריך להציץ קודם כל בכמויות הסוכר העצומות שיש בהן. ראשית, רק לשם קבלת אמת מידה, ההמלצה של ארגון הלב האמריקאי (American Heart Association) הינה שנשים לא יצרכו מעל 6 כפיות סוכר ביום, או 100 קלוריות, וגברים לא יצרכו מעל 9 כפיות סוכר ביום, או 150 קלוריות.

בפועל הארגון מדווח שמבוגרים צורכים בממוצע בארה"ב 22 כפיות סוכר, או בערך 355 קלוריות ליום. אצל בני נוער הנתונים עוד יותר גרועים – 476 קולריות בממוצע שמגיעות מסוכר.

עכשיו, לנתוני השתייה. בבקבוק קולה 355 מ"ל (12 אונקיות) יש 8 כפיות סוכר, או 140 קלוריות. בקבוק קולה 590 מ"ל (20 אונקיות) מכיל 65 גרם סוכר (300 קלוריות). בבקבוק שתייה של ד"ר פפר 946 מ"ל (32 אונקיות) יש 93 גרם סוכר (388 קלוריות). ולקינוח, בבקבוק לימונדה של Minute Maid 590 מ"ל יש 67 גרם סוכר (260 קלוריות).

 

הקשר בין שתיית משקאות קלים והשמנת יתר בוּסס באינספור מחקרים – הכלל מאד פשוט: ככל שאתה שותה יותר משקאות קלים מדי יום, כך גדל הסיכוי שלך להשמין. לדוגמה, למי ששותה 1-2 פחיות שתייה קלה מדי יום יש סיכוי גדול יותר ב-33% לסבול מהשמנת יתר. אצל מי ששותה מעל שתי פחיות ליום הסיכון הזה עולה ב-47%.

מעבר לכך גם הקשר בין שתיית משקאות קלים ומחלות שונות בוסס במחקר הרפואי החל במחלות לב וכלה בסכרת. לכל זה יש גם השלכות כלכליות לא זניחות בכלל – העלות של טיפולים רפואייים במחלות ובעיות רפואיות הנובעות מהשמנת יתר עומדת על 79 מיליארד דולר לשנה בארה"ב. כמחצית מהסכום הזה הולך לתוכניות שמשלם המיסים האמריקאי מסבסד כמו מדיקייר ומדיקייד.

ראש העיר בלומברג מכיר את הנתונים והחליט שהגיע הזמן לעשות משהו בנושא. "השמנת יתר היא בעיה לאומית ובכל ארה"ב אנשי בריאות הציבור משלבים ידיים ואומרים 'זה נורא'", אמר בלומברג בראיון לניו יורק טיימס. העיר ניו יורק לא מאמינה בשילוב ידיים, אלא בלעשות משהו בעניין, הוא הסביר. לבלומברג יש רקורד מרשים ב'עשיית משהו בעניין' כשמדובר בנושאי בריאות הציבור. כבר ב-2002 הוא אסר על העישון בפאבים ומסעדות. ב-2005, בעידודו של בלומברג, ניו יורק הפכה לעיר הראשונה שבה מסעדות לא משתמשות בשומן טרנס מלאכותי ובשנה שעברה נאסר על העישון בפארקים ובחופים של ניו יורק.

זו גם לא תהיה עכשיו הפעם הראשונה שבלומברג מנסה לעשות משהו בעניין המשקאות הקלים. ב-2010 לדוגמה הוא הציע לאסור על אנשים שמקבלים תלושי מזון להשתמש בהם לקניית משקאות קלים. בנוסף הוא ניסה באותה שנה לקדם העברת חוק במדינת ניו יורק שיטיל מס של סנט אחד על כל אונקיה (3 מ"ל) של משקה קל. שתי ההצעות הללו נפלו אחרי שתעשיית המשקאות, שהתנגדה להם, פעלה בכדי לטרפד את היוזמות הללו.

 עם זאת, הפעם כללי המשחק קצת שונים ומשחקים יותר לטובתו של בלומברג. אם בפעמים הקודמות הוא היה צריך לשכנע גופים פוליטיים כמו בית המחוקקים של מדינת ניו יורק או משרד החקלאות בכדי להעביר את השינויים בחוק, הרי שהפעם מדובר בגוף מקצועי (Board of Health) שצריך להחליט בנושא ושכל החברים בו מונו על ידי ראש העיר ושבראשו עומד ד"ר פארלי, הממונה על הבריאות בעירייה.

העובדה שבלומברג לא צריך הפעם פוליטיקאים שיותר קל להשפיע עליהם מגדילה את הסיכוי שהיוזמה תעבור, אבל עוד לא מבטיחה כלום. צריך לזכור שמנגד עומדות חברות המשקאות הקלים, שמתייחסות להצעות כאלו כמו אריות רעבים שמישהו מנסה לקחת מהם את ארוחת הצהריים. המאבק שלהן מנוהל על ידי איגוד המשקאות האמריקאי (American Beverage Association), שגם לו רקורד לא רע בכלל בחיסול יוזמות ברחבי ארה"ב שמטרתן להקטין את צריכת המשקאות הקלים של האמריקאים.

הטקטיקות שהאיגוד נוקט בהן לא חדשות, אבל מאד יעילות. למעשה הן נלקחו מספרי המהלכים של חברות הטבק שרבים וטובים אחרים עושים בהם שימוש בשנים האחרונות, החל מהמתנגדים לרפורמת הבריאות וכלה בחברות הנפט והכימיקלים. הצעד הראשון הוא קמפיין פרסומי בטלויזיה באזור ניו יורק בתקציב של 3.3 מיליון דולר שמטרתו להסביר איך חברות המשקאות מספקות היום יותר אפשרויות של משקאות בגדלים קטנים יותר ועם פחות קלוריות.

הצעד השני הוא יצירת קמפיין ציבורי בשם New Yorkers for Beverage Choices (את הסרטון ניתן לראות כאן למטה), שמטרתו להפוך את הדיון על היוזמה המוצעת מדיון על השמנת יתר לדיון על חופש הבחירה. במילים אחרות, להביא את תושבי ניו יורק לראות את ההצעה כמי שלא סומכת על שיקול הדעת שלהם ופוגעת בחופש הבחירה שלהם, דבר שלא יעלה על הדעת כשמדובר בניו יורקרים, לפחות על פי הפרסומות של הקמפיין.

בנוסף האיגוד מנסה לקדם את הטיעון שהחקיקה המוצעת תפגע בעיקר במשפחות מעוטות יכולת. הטיעון, שבו השתמשו בעבר במלחמות על היוזמות הקודמות שהציע בלומברג קצת חלש הפעם כי המגבלה המוצעת לא אמורה לחול על משקאות סודה דיאט, אבל זה לא מונע מהאיגוד להיפגש עם חברי מועצת עיריית ניו יורק שמייצגים אוכלוסיות מיעוטים ולנסות לשכנע אותם להאבק בחוק. הם זוכים בינתיים להצלחה חלקית, אבל לא ברור כאמור אם זה יכול לשנות משהו בהינתן העובדה שחברי המועצה לא מעורבים ישירות בהחלטה על היוזמה אלא גוף של אנשי מקצוע.

---

כתבות קשורות: