אובמה, תתחיל לצפות קצת ב"אופרה"

פורסם: 26 בינו׳ 2010, 4:04 על ידי: Sustainability Org
מאת דורון צור, תאריך פרסום: 24/1/2010
 
אופרה ווינפרי היא הרבה יותר מעוד מנחה של טוק-שואו. היא אייקון תרבותי וחברתי, ומה שנהוג לכנות מעצבת דעת קהל. תוכנית הטלוויזיה שלה זוכה לקהל צופים גדול ונאמן, וכאשר היא ממליצה על סופר שקראה או מארחת להקה שהיא אוהבת בתוכניתה, כמעט מובטח שמכירותיהם יעלו פלאים. היא מייעצת לאנשים מה לעשות ואיך לנהוג, ויש לאמירותיה ועמדותיה השפעה גדולה על השקפותיהם והחלטותיהם של לא מעט אנשים.

בשנתיים האחרונות, עם התגברותו של המיתון והחמרת הקשיים הכלכלים שאותם חווים לא מעט אמריקאים, הציגה ווינפרי סדרת תוכניות מיוחדות שמטרתן לסייע לאנשים לקבל החלטות כלכליות טובות יותר ולנסות לחלץ אותם מבעיותיהם הכלכליות. תוכניות אלה משודרת מדי פעם גם באחד מערוצי הטלוויזיה בישראל.

תוכניות אלה כוללות ניתוח של מקרים יומיומיים שבהם אנשים שונים - במיטב מסורת החשיפה הפומבית שכל כך אהובה בתוכניות טלוויזיה מהסוג הזה, כשהיא עטופה כמובן באריזה רגשנית וסוחטת רייטינג - מציגים את אורח החיים שלהם בפני יועצת כלכלית מוכרת וחמורת סבר, סוזי אורמן שמה, וכמובן בפני קהל חי באולפן. תפקידה של היועצת פשוט: לדון עם האורחים בתוכנית בהרגלי הצריכה שלהם ובהחלטותיהם הכלכליות - ולאשר או לדחות את בקשותיהם להוצאות עתידיות.

לתהליך נלווית חשיפה בוטה שנועדה לענות על יצר הסקרנות של הצופים, אך יש בה תועלת רבה. לא פעם אתה מגלה שמה שרוב האורחים באולפן צריכים כשהם נמצאים בבעיה כלכלית הוא פשוט יד מכוונת - מעין מבוגר אחראי שיראה להם כיצד לנהוג במקרים שלרבים מאתנו ייראו מובנים מאליהם.

לוותר על המכונית

למשל, אותה בוגרת אוניברסיטה בת 26 שחיה בבוסטון, ולא הצליחה למצוא עבודה במקצוע, שלמדה ולכן עובדת בינתיים בסטארבאקס במשרה זמנית. יש לה חוב של 60 אלף דולר בגין תקופת לימודיה, ועוד כמה אלפי דולרים של חובות בכרטיסי אשראי. הכנסתה החודשית מגיעה לאחר משמרות רבות ל-2,000 דולר, אבל הוצאותיה מגיעות לעתים ל-3,000 דולר מדי חודש. וכך היא מתגלגלת מחודש לחודש, כשמדי פעם אמה שולחת לה "סיוע חירום" כדי להקטין במקצת את נטל החוב.

אורמן נוזפת בה וחותכת ללא רחם בהוצאותיה החודשיות - היא דורשת ממנה באופן בלתי מתפשר לוותר על המכונית החדשה והגדולה שהיא מחזיקה בליסינג ולוותור על בילוי במסעדות וטיפולי יופי.

לצעיר שנהג לצאת עם חבריו לאירועי ספורט ולאחר מכן לאכול אתם בחוץ היא ממליצה לצפות במשחקים בטלוויזיה ולהכין לעצמו אוכל ביתי.

על אם חד-הורית השוקלת נטילת משכנתא היא אוסרת רכישת דירה עד שתגיע לרמת חיסכון שתבטיח כמה חודשי מחיה והחזר חוב גם אם תפוטר - כדי שלא תיזרק לרחוב מיידית במקרה כזה.

מקרים דומים מופיעים בתוכנית בזה אחר זה, וגם ההמלצות הן דומות. לאחר כמה פעמים הפרינציפ ברור. ניתן למצוא ביו-טיוב לא מעט קטעים מהתוכנית, כשבצדם באופן בלתי נמנע גם הפרודיות - המשעשעות למדי, יש לומר.

כל מי שעיניו בראשו רואה שההיגיון העומד מאחורי ההמלצות האלה הוא במידה רבה פשוט ונכון, אם כי לא פעם נוטה לפשטנות. התובנות הפיננסיות השבות ועולות מכל המקרים הן ברורות למדי - דאגו שרמת ההוצאות שלכם תהיה נמוכה מרמת ההכנסות. כך תקטינו את החובות ותוכלו לצבור חיסכון נזיל בגובה של כמה חודשי הוצאות לשעת חירום. רק לאחר שתגיעו למצב הזה תוכל להתרווח במקצת בצד ההוצאות.

אלא שמעבר לתובנות הפיננסיות יש בתוכנית גם מסרים ערכיים חשובים לא פחות. יוצריה אומרים לצופים: אינכם חייבים להיכנע ללחץ החברתי ולמכונות השיווק הגורמות לכם להוציא כסף שאין לכם על דברים שאתם לא באמת זקוקים להם. אין סיבה להתבייש לומר לעצמכם ולסובבים אתכם: "איני יכול להרשות משהו לעצמי, ולכן לא אקנה אותו", זה לא הופך אותכם ללוזרים. הכסף שעומד לרשותנו והאופן שבו אנו מוציאים אותו אינם מגדירים את ערכנו. עמידה ברשות עצמך, מבלי להיתלות באחרים ומבלי להיות חייב - היא ערך שצריך לשאוף אליו.

לחזור למקורות

ברעיונות האלה אין חידוש - אם כי נראה שבעשורים האחרונים הם איבדו את מעמדם. במידה רבה הם איפיינו את דור ההורים והסבים של אורחי התוכנית של היום, ואת ארה"ב של שנות ה-40, ה-50 - ואפילו ה-60. כל מה שהמנחה מבקשת או דורשת מאורחיה הוא לחזור קצת למקורות.

אפשר לבקר את המידה שבה האורחים בתוכנית נחשפים בפני המצלמה, ואת הלהיטות שבה רשת הטלוויזיה והמנחה הממולחת מפיקות מכך אוצר בלום של רייטינג. אפשר גם להיות ציני ולומר שלאדם עשיר כקורח כמו אופרה ווינפרי קל לתת עצות כאלה. ואולם אם תוכנית כזו תגרום לאנשים לאמץ הרגלים כספיים נכונים יותר, השורה התחתונה היא כנראה חיובית.

נתונים מהחודשים האחרונים מראים שהמסר מחלחל. כמו כל שינוי חברתי ותרבותי, גם זה שינויים שלוקחים זמן. מדובר בתהליכים ולא במהפכות, אבל שיעור החיסכון העולה והאשראי הצרכני המתכווץ מראים, לפחות לעת עתה, על שינוי מסוים בהלך הרוח החברתי - אם כי ברור שגם לעלייה בשיעור האבטלה ולמשבר הדיור השפעה לא קטנה על כך.

אלא שהשפעתן האפשרית של תוכניות כמו זו של אופרה ווינפרי על הלך הרוח של הצרכנים עומדת בניגוד מוחלט לתוכניות הכלכליות של הממשל והבנק המרכזי, שמנסים בכל כוחם למנוע ירידה של ביקושים במשק האמריקאי.

כך נוצרת סתירה מעניינת. ככל שתוכניתה של ווינפרי ופינתה של אורמן, והמסרים הנכונים והנבונים העולים מהן ברמת הפרט והמשפחה, ירכשו להם יותר צופים וחסידים שינהגו לפיהם, כך תהיה מלאכתו של הממשל בניסיון להעיר את הכלכלה קשה יותר. הממשל והבנק הפדרלי מנסים לעודד נטילת אשראי צרכני חדש - אך תוכניתה של ווינפרי אומרת למשתתפים ולצופים לא לקחת הלוואות חדשות - אלא להפך, לפרוע את החובות הקיימים. הממשל מנסה לעודד צריכה - ואילו ווינפרי ואורמן מעודדות חיסכון. הממשל מעודד הגדלת הוצאות ופזרנות, והן מעלות על נס אחריות וחסכנות.

קרב ענקים

לפנינו קרב ענקים ממש - אופרה והיועצת הקשוחה, הנעזרות במדיום הטלוויזיוני וברייטינג שלהן, אל מול ברננקי, גייתנר ואובמה, הנעזרים במדיניות הגירעונית ובמכונת הדפסת הכסף. מי מהם ינצח?

מעניין יהיה לראות בשנים הבאות לאיזה מהמסרים הסותרים תהיה השפעה חזקה יותר על הצרכן: האם הצרכן האמריקאי יחזור להרגלי הפזרנות של השנים האחרונות או שמא גם הפעם, כמו בעבר, ווינפרי בעלת החושים המחודדים, שיודעת לחוש לאן פונה דעת הקהל אך גם להוביל אותה, עלתה על משהו.

ניתן לשמוע דעות סותרות בעניין הזה. יש הטוענים כי הרגלי הצריכה כל כך מושרשים שאין סיכוי שהם ישתנו. מנגד יש הטוענים שבתנאים מסוימים אנשים משנים ערכים, הרגלים של שנים והלכי רוח שנראים לכאורה בלתי ניתנים לשינוי.

אני שייך למחנה שתומך בטענה השנייה. העובדה שאנשים התנהגו בצורה מסוימת ב-20 השנה האחרונות אינה אומרת שכך הם ינהגו גם ב-20 השנים הבאות - במיוחד אם הם יעברו, כפי שקורה בימים אלה לרבים, חוויה קשה אך מתקנת.

ולסיום, מחשבה דמיונית אך מסקרנת: מה היה קורה אם אופרה, שתמכה פומבית בנשיא אובמה בקמפיין הבחירות שלו (זו היתה הפעם היחידה בעשרות שנות קריירה שבה הביעה תמיכה בפוליטיקאי זה או אחר), היתה מביאה את ראשי הממשל והבנק הפדרלי לאולפן, לקבלת קצת ייעוץ פיננסי מול קהל חי מפיה של אורמן, השוטרת הפיננסית הקשוחה.

היה יכול להיות מעניין לראות את ראשי הממשל והבנק המרכזי ננזפים בפומבי בגין חוסר האחריות שהם מגלים בניהול ענייניה הכספיים של המדינה.

אלא שלמזלם, הם אינם מוזמנים לתוכנית ואינם צריכים לעבור "גריל" פומבי כמו אותה בוגרת אוניברסיטה פזרנית בת 26 מבוסטון או אותו צעיר חובב אירועי ספורט ומסעדות. לא בטוח שהם יותר אחראים מהם.

הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות ומנהל מחקר חו"ל בפסגות 


"גריל" Grill - ביטוי סלנג שמתאר חקירה אגרסיבית של גוף או אדם שעלולים להיות מואשמים במחדל כלשהו. בשנה האחרונה ביצע הקומגרס "גריל" לראשי תעשיית הבנקאות בארה"ב ולמנהלי חברות הרכב שבאו לוושינגטון כדי לבקש חבילת סיוע פיננסי  

Comments