להיות ירוק? למה כן

נשלח 12 במרץ 2011, 9:21 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 12 במרץ 2011, 9:25 ]

בשביל להיות ירוק, לא צריך להצטרף לקומונה אקולוגית או להיות עשיר. בשיח שלנו על סביבה יש יותר מדי תירוצים ופחות מדי כנות

סופ
אביב לביא  | 11/3/2011 7:40
תגיות: חיים בירוק,צמצום צריכה, חסכון במים, תחבורה ציבורית

כבר כשעיניי נחו על הכותרת ידעתי שבדקות הקרובות אני עומד להתעצבן. "כמה ירוקים צריך בשביל ליהפך לירוקים?", שאלה הכותרת ב"דה מרקר" ביום שישי האחרון. כתבות ברוח זו הפכו לסוגה פופולרית (מחזור או לא?) בעיתונות הישראלית בשנים האחרונות: כתבתנו או כתבנו יוצאים לשטח הירוק, מתנסים בהכנת קומפוסט, פוגשים ירוק או שניים שחיים את החיים האקולוגיים עד הקצה, לועסים קצת אוכל אורגני, נמרחים בקרם תואם ומסכמים שלהיות ירוק זה נורא יקר ונורא מוזר. הקוראים מוזמנים לחזור לשגרת חיי הצריכה, זו שבה הכל מאוד זול והגיוני, למשל נסיעה ברחובה של עיר ברכב שטח מפלצתי שצורך דלק בקצב של ליטר לקילומטר.

אורח חיים ידידותי לסביבה הוא לא פריבילגיה של עשירים
אורח חיים ידידותי לסביבה הוא לא פריבילגיה של עשירים צילום: איי-פי

הכתבה דווקא הייתה סבירה, אלה הכותרות שעשו לה עוול מסוים, אבל הרי ביקורת עיתונות היא לא הנושא כאן. מה שעומד על הפרק הוא השיח שלנו בנושאי סביבה, שהגיע הזמן להעלות אותו מדרגה. כי השיח הנוכחי מוביל לניוון, לדריכה במקום, להנצחה של הקיים: שהרי אם ה"ירוקים האמיתיים" הם אלה שבחרו לחיות בקומונה בנהלל (ואין שום בעיה עם הבחירה הזו, רק שזו בהחלט לא האפשרות היחידה לנהל אורח חיים עם אחריות סביבתית), המסקנה המתבקשת היא שלרובנו לא כל כך מתחשק להיות ירוקים. כי כמה מאיתנו רוצים ומתאימים לחיות בקומונה אקולוגית בעמק יזרעאל?

הגיע הזמן גם לנתץ את המיתוס המטופש כאילו אורח חיים ידידותי לסביבה הוא פריבילגיה של עשירים. הרי הציווי הסביבתי הראשון הוא "Reduce" - הפחת . הפחת את הצריכה, הפחת את הקנייה, הפחת את אכילת הבשר (שייצורו צורך מים ואנרגיה בסדרי גודל יותר ממזון מהצומח), הפחת את ניצול המשאבים. בתרגום לכלכלית, אפשר לומר "חסוך": חסוך דלק, חסוך אנרגיה, חסוך מים, חסוך נייר.

מי שחוסך בכל אלה, מטבע הדברים, נהנה גם מחיסכון כספי משמעותי. זוכרים את הסרטון עם טל פרידמן העצבני ושתי הנשים שיוצאות מהסופר עם עגלות מתפוצצות במוצרים מיותרים? במשרד להגנת הסביבה בחרו בנושא הקנייה החכמה לא במקרה. מחקרי שוק גילו שמשפחה ישראלית ממוצעת זורקת מדי חודש לפח אוכל בשווי שנע בין עשרות למאות שקלים. חבל על חשבון הבנק, חבל על הכדור.
לא חסר את מי להאשים

לעתים קרובות מדי נדמה שהשיח בנושאי סביבה בישראל הוא שיח מניעתי: בואו נחפש סיבות למה לא לקחת אחריות. פעם הירוקים הם מחבקי עצים הזויים שדוחקים בנו לקיים חיי סגפנות ולוותר על הנאות החיים, ופעם הם עשירים שמתבוססים בגאדג'טים מתוחכמים ויקרים להחריד. ישראלים נוסעים ב-4X4 שעולה מאות אלפי שקלים ורוטנים שהיברידי זה יקר, ישראלים מזמינים סטייק אנטרקוט מיושן במסעדת גורמה ב-150 שקל ומספרים לעצמם שהעגבנייה האורגנית עלולה לקרוע להם את הכיס.

האמת העירומה היא שכל אחד יכול להרשות לעצמו לרכוב על אופניים ולאכול ירקות, אבל רבים לא רוצים. מותר לא לרצות, אבל מספיק עם בלבולי המוח, התירוצים והסטריאוטיפים שלא מחזיקים מים (מהברז).

כן , כמובן - מי שמתעקש יכול למצוא עניינים ירוקים שאפשר לשפוך עליהם כמויות נאות של כסף. אפשר להצטייד במערכות אולטרה יקרות למחזור מים, להשקיע בפאנלים סולאריים (השקעה שנושאת תשואה נאה, אגב), להשתתף בסדנה להכנת שוקולד טבעוני. אפשר, אבל לא מוכרחים. סביבה זה לא אנטיביוטיקה, אין חובה לבלוע הכל.

המנגנון הפסיכולוגי שמאפיין את השיח הישראלי לנוכח האופציה הירוקה שקוף וקל לזיהוי: זו תגובה טבעית של התגוננות והסתגרות מפני מה שנתפס כאיום על הסדר הישן, על ההרגלים המוכרים. המחשבה שיום אחד נצטרך לוותר על הגעה עם המכונית הפרטית עד פתח המשרד, ועוד קודם לכן עד שער בית הספר של הילדים, ולעשות את הדרך הזו ברכבת, באוטובוס או באופניים, גורמת לנו אי נוחות.

גם לא חסר את מי להאשים: המדינה שמעמידה לרשותנו תחבורה ציבורית מחורבנת, העירייה שלא טורחת לסמן שבילי אופניים ראויים. החשש טבעי, מובן, אנושי. אבל הגיע הזמן לדבר בכנות על החששות והקשיים, ולהפסיק לספר לעצמנו שירוק זה לא בשבילנו כי אין לנו מה לחפש בקומונה בנהלל או כי התחליב האורגני לניקוי עור שהגיע זה עתה מפינלנד עולה כמו דופלקס במגדלי אקירוב.

לכתבה באתר nrg

כתבות קשורות:
כמה יעלה לכם ליהפך לירוקים?
Comments