אופנה ירוקה: בגד יד שנייה

נשלח 19 בספט׳ 2009, 10:08 על ידי Sustainability Org
מועד פרסום: 16/9/2009
 
ענת לפלר, חובבת בגדים ושופינג, נשלחה למשימת מיוחדת: לרכוש סט בגדים לחג בחנויות יד שנייה. הכל כדי לנסות ולצמצם, ולו במעט, את התוצרים הפחות נעימים של תעשיית האופנה. מחשבה תחילה.
 
תעשיית האופנה מגלגלת מליארדים של שקלים (או דולרים או כל מטבע אחר) בשנה, וכנראה יש לכך סיבה. בגדים (ואקססוריז תואמים) הם סמל סטטוס, הם חלק מתעשיית האשליות, הם עוזרים לנו להציג את עצמנו באופן מסוים, וכן – הם גם מכסים את מה שאנחנו מעדיפים שלא יהיה גלוי לעיני כל. 
 
אלא שככל תעשייה אחרת, כדי להשיג את התוצר המוגמר, ישנם תוצרי לוואי רצויים פחות. לא מדובר פה רק בשאריות הבד הגזורות שלא ניתן לייצר מהן דבר, אלא גם בכמויות המים העצומות המשמשות בתהליכי גימור הבד ובשפכים המלאים בכימיקלים, מתכות ומלחים.
ההערכות הן כי 3,200 טון של מלח מוזרמים לביוב כחלק מתהליך צביעת טקסטיל בשנה. כתוצאה מכך לא תמיד ניתן לעשות שימוש חוזר במים, אשר במליחות גבוהה מדי יגרמו נזק לגידולים חקלאיים ולמבנה הקרקע. ועוד לא הזכרנו במילה את האנשים שעובדים עבור חברות ענק, ובשם "הפחתת עלויות" מנוצלים ברחבי העולם, ללא תגמול הולם וללא תנאים סוציאליים.
 
ובכל זאת, עם השנים גוברת המודעות שיש לתת את הדעת על כל שלבי והיבטי הייצור, והמושג אחריות סביבתית הולך ונכרך גם במושג האחריות החברתית (מה שמכונה: סחר הוגן). נשאלת השאלה: בעידן שבו להכריז שאתה מודע סביבתית וחברתית זה הדבר הנכון - איך אפשר להפוך באמת לצרכן אופנה מתחשב?
נדמה שהדרך הטובה ביותר לשמור על הסביבה היא להפחית צריכה. הרי אם לא נקנה מעגל הייצור יפסק או יפחת. אלא שנכון להיום ספק אם מישהו יהיה מוכן לוותר כליל על בגדים. אני, באופן אישי, אוהבת בגדים. אוהבת ללבוש אותם, ועוד יותר מכך – אוהבת לרכוש אותם. לא אכפת לי למחזר בקבוקים, לקצץ בזמן המקלחת ואפילו לסחוב את שק העיתונים העמוס לעייפה לפח הכחול. אבל לותר על בגדים? לא ולא.
 
האופציה הבאה בסדר העדיפויות, אם כן, היא לעשות שימוש חוזר. הרי במשך שנים לבשתי את הבגדים הישנים שירשתי מאחותי או "תרומות" שקיבלנו מחברות של אמא. אז עוד לא שאלו לדעתי. משום מה היום, כל העסק פחות נראה לי.
 
באומץ רב (מצוידת בחברה שהסכימה לשמש שפן ניסיונות ודוגמנית לעת מוצא), שמתי פעמיי לרחובות שמדרום לחנויות המעצבים המזמינות של דיזנגוף ולחנויות המותגים של הסנטר. אני לא מגלה פה שום סוד. חסידים נלהבים כבר מכירים את כל חנויות היד שנייה ורוכשים בהן בהתמדה. אבל נדמה, שחלק ניכר מהאוכלוסייה (ואני ביניהם) מסיים את מסע השופינג, קצת לפני שהוא מגיע לאיזור המיסתורי הזה.
 
מבלי להתיימר לערוך איזה מחקר פסיכולוגי, ואני מתבססת פה רק על התחושה האישית של אסטניסטית שכמותי, יש משהו מעט מרתיע ברעיון ללבוש משהו שמישהו אחר כבר לבש. נזקקתי לתמריץ נוסף, שיהפוך את כל העסק למשתלם: אם ההיבט הסביבתי לבדו אינו מדרבן דיו, אולי ההיבט הכלכלי יעשה את העבודה. החלטתי לאתגר את עצמי והגבלתי את סכום הרכישה: 250 שקל לתלבושת מלאה (לא כולל נעליים).
 
שיטוט בין הרחובות סמטה אלמונית, קינג ג'ורג, שנקין, נחלת בנימין ובוגרשוב הניב כמה מסקנות: הראשונה, חנויות יד שנייה הן מסוגננות, מסודרות ונעימות בהרבה משציפיתי. אין בהן דבר מן השוק הצפוף והמבולגן, שפלוני אולי מדמיין. מסקנה שנייה, לא כל חנויות היד שנייה הן זולות. בחלק מהחנויות המחירים די דומים למחירים בחנויות ה"רגילות".
 
מסקנה שלישית, כדאי לבדוק היטב את טיב הסחורה. לא בכל המקרים יש אחידות באיכות הבגדים, ובחלקם יש פגמים שעדיף לדעת עליהם לפני הרכישה. מסקנה רביעית, אפשר למצוא מציאות מטורפות בחנויות יד שנייה, ולא רק דברים מטורפים.
 
בחנות כמו "אדרת" (בבוגרשוב) מצאתי פריטים יד שנייה של מותגים כמו "No Name" ו-"H&M", וב"שתיים" (שינקין) מצאתי "נעמה בצלאל", כולם במחירים מצחיקים. אמת, חלק מהפריטים בחנויות היד שנייה הם מיוחדים עד הזויים ולא מתאים לכל אחד, אבל יש גם פריטים סולידיים כמו ג'ינס בגזרה נמוכה וגופיות שחורות קלאסיות.
 
ב-230 שקל אפשר לרכוש, למשל, חצאית לבנה ארוכה משנות ה-80' (120 שקל), חולצה פרחונית משנות ה-60' (50 שקל) וחגורה צהובה (60 שקל) ב"המחתרת" (סמטה אלמונית). ב-225 שקל אפשר לרכוש ג'ינס (70 שקל), סריג וינטאג' מיובא בצבע חול (140 שקל), ושרשרת פלסטיק ורודה (15 שקל) ב"שתיים". ב-150 שקל אפשר לרכוש שמלה פרחונית (100 שקל) וחגורה ירוקה (50 שקל) ב" חלוימעס" (נחלת בינימין).

זמן לניקוי הארון
חנויות היד שנייה הולכות יד ביד עם ידידותיות לסביבה וגם מתגאות בכך: בחלק מהחנויות אפשר להביא בגדים ישנים ולקבל תמורתם זיכוי לרכישה בחנות. את הבגדים שהחנות לא תרצה, היא תמסור בעצמה לתרומה. באחרות הבגדים עוברים עדכון (כמו הסרת שרוולים, הצרה וכו') או נתפרים מבדים ישנים. 
 
רשימת חנויות שהצגתי היא חלקית ביותר. יש עוד הרבה חנויות יד שנייה, בתל אביב ומחוצה לה, ואפשר למצוא מציאות זולות מאלו. מי שמעדיף שלא לרכוש יד שנייה מטעמיו הוא, יכול לרכוש בגדים במקומות שהמודעות החברתית-סביבתית שלהם גבוהה – ויש עסקים שחרטו על דגלם לנסות ולהפוך את הסחר בעולם לצודק יותר.
 
החגים הם תקופה צרכנית במיוחד, ורכישת בגדים היא הרי כמעט חלק בלתי נפרד מן המסורת. גם מזג האוויר מתחיל להשתנות, ועוד מעט נחליף ארון קיץ בארון חורף. זו הזדמנות טובה לעבור על הארון, להוציא את הפריטים שלא לבשנו כל העונה (אם לא לבשנו אותם העונה, ספק אם בקיץ הבא זה יקרה), ואם לא מתחשק לכם לנסות למכור אותם לחנות יד שנייה, אפשר לתרום אותם לכאלה שלא יכולים להרשות לעצמם לעשות שופינג לקראת החג. זה ידידותי גם לסביבה וגם לחברה.
 
לכתבה ב-nrg
Comments