ידיעות/עדכונים ימים ונחלים

על חשיבות הלווייתנים בשמירה על בריאות האוקיינוסים והפחתת אפקט החממה

נשלח 24 ביוני 2016, 13:59 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 24 ביוני 2016, 14:00 ]

חשיבות הלווייתנים בשמירה על בריאות האוקיינוסים, בספיחת פחמן דו חמצני מהאטמוספירה לאוקיינוס וכתוצאה מכך הפחתת אפקט החממה.


When whales were at their historic populations, before their numbers were reduced, it seems that whales might have been responsible for removing tens of millions of tonnes of carbon from the atmosphere every year. Whales change the climate. The return of the great whales, if they are allowed to recover, could be seen as a benign form of geo-engineering. It could undo some of the damage we have done, both to the living systems of the sea, and to the atmosphere.

Source: youtube.com

Coral bleaching event now biggest in history – and about to get worse

נשלח 24 ביוני 2016, 13:44 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 24 ביוני 2016, 13:44 ]

US weather agency says bleaching is now the most widespread on record and is likely to continue for unprecedented third year
  20/6/2016

The aftermath of the coral bleaching event at Lizard Island in the Great Barrier Reef. Photograph: Xl Catlin Seaview Survey/EPA

The coral bleaching event sweeping the globe and destroying vast tracts of valuable coral reef is now officially the most widespread in recorded history, and is likely to continue for an unprecedented third year, according to the US weather agency.

For the coming four months, National Oceanographic and Atmospheric Administration says its forecasts show warm ocean temperatures are expected to cause bleaching in the northern hemisphere, including around Hawaii, Micronesia, the Florida Keys and Puerto Rico.

“All northern hemisphere US-coral reefs are on alert for coral bleaching this year,” said Mark Eakin, coordinator of Coral Reef Watch at Noaa. “If we see bleaching in Florida or Hawaii this year it will be three years in a row.”

Coral in every major reef region has already experienced severe bleaching. About 93% of the reefs on Australia’s Great Barrier Reef have been affected, and almost a quarter of the reef on the 2,300km stretch is now dead.


Hawaii and the Florida Keys, which will probably be hit by bleaching in the coming months, have been affected twice already, in mid-2014 and mid-2015. Reefs in the Indian Ocean around the Maldives and Western Australia have suffered severe bleaching, as have those in the rest of the Pacific, the Red Sea and the Caribbean.

Although the bleaching event was already the longest in recorded history and was predicted to run past the middle of the year, Noaa’s latest climate model-based forecasts now suggest it will run at least through to the end of 2016.

Coral bleaches when water temperatures are a couple of degrees above the normal summer maximum for longer than about two weeks. Climate change has caused global sea surface temperatures to rise by about 1C over the past century, pushing corals closer to their bleaching threshold. A strong El Niño, as well as other weather phenomena, raised the temperature further this year.

“It’s time to shift this conversation to what we can and are doing to conserve these amazing organisms in the face of this unprecedented global bleaching event,” said the director of Noaa’s coral reef conservation program, Jennifer Koss.

Coral reefs can often recover from bleaching when there is enough time between bleaching events, provided there aren’t too many other stressors, such as overfishing and water pollution.


Relieving the local stressors was important, but not enough, Koss said. “Globally, we need to better understand what actions we all can take to combat the effects of climate change.”

Noaa tracks the water temperature from satellite data and uses that to estimate the probable bleaching it will cause. Eakin said the information was then given to scientists and managers on the ground.

“The biggest bleaching threat over the next six months is to the reefs in two US freely associated states: Palau and the Federated States of Micronesia,” he said. “Islanders there are very dependent on their coral reefs and diving tourism is a major contributor to their economies. This event may have major ecological and economic impacts on those islands.”

He added: “It is crucial that scientists and the public continue in-water monitoring to track the actual extent and severity of the bleaching it causes.”



האוקיינוסים חולים

נשלח 18 ביוני 2016, 9:15 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 18 ביוני 2016, 9:16 ]

13/6/2016, מאת ד"ר איתן ישראלי

הלב הפועם של כדור הארץ שלנו

עולם בלי חיים מתחת למים? האוקיינוסים שלנו חולים, והתחזיות עגומות. אם לא נתעורר היום ונפעל, ייפגע כדור הארץ שלנו ללא הכר

יום האוקיינוסים העולמי מצוין מדי שנה ב-8 ביוני בחסות ארגון האומות המאוחדות. המוטו של יום האוקיינוסים העולמי השנה הוא “אוקיינוסים בריאים – כדור הארץ בריא” (Healthy Oceans – Healthy Planet), והשאלות שוודאי עולות מהמוטו הזה הן מה זה בעצם אוקיינוס חולה ואיך האוקיינוסים משפיעים על החי והצומח על פני כדור הארץ כולו.

יש המדמים את האוקיינוסים ללב של כדור הארץ. כשם שהלב מספק דם לכל חלקי הגוף, כך האוקיינוסים מחברים את כל קצוות תבל. לאוקיינוסים השפעה מכרעת על אקלים כדור הארץ, באוקיינוסים מיוצר מרבית החמצן שאנו נושמים, והאוקיינוסים הם בית למגוון ביולוגי עשיר שהוא מקור למזון כמו גם לתרופות רבות ועוד. לכן כדי לשמור על כדור הארץ היחיד שלנו לטובת הדורות הבאים חשוב ביותר שנדע לשמור על האוקיינוסים שלו.

ומה מצב בריאות האוקיינוסים? מה צופן להם העתיד? כאן לצערנו הבשורות קשות יותר מדיווח קודם שלנו בנושא אך לפני שנתיים (ראו כאן וכאן) ומחייבות התעוררות עולמית לבלימת הפגיעה באוקיינוסים ולהפיכת המגמה.

קחו לדוגמה את שוניות האלמוגים. העלייה בחומציות האוקיינוסים (עקב ספיגה של פחמן דו חמצני, אותו גז הגורם לאפקט החממה וששיעורו באטמוספרה ובאוקיינוסים עולה מאז תחילת העידן התעשייתי עקב פעילות האדם) כמו גם התחממות המים (כחלק מההתחממות הגלובלית, ובשנה האחרונה כתוצאה מתופעת אל-ניניו חזקה במיוחד) הביאו כמה וכמה שוניות אלמוגים בעולם לכדי משבר, שממנו ספק אם יש דרך חזרה. שוניות העולם מתפרקות ומלבינות, החל בשוניות האלמוגים העצומות מול חופי אוסטרליה (The Great Barrier Reef, לצפייה בתמונות 360 מעלות לחצו כאן), וכלה בשוניות האלמוגים מול חופי פלורידה. יש הרואים בשוניות האלמוגים את יערות הגשם של האוקיינוסים – הן מכסות רק 0.1 מקרקעית האוקיינוסים אבל הן בית לרבע ממיני החי, ולפגיעה בהן יש השפעה מרחיקת לכת על האיזון הביולוגי באוקיינוסים כולם. שוניות אלמוגים רבות בעולם חולות כיום, וכדי לעזור להן להתאושש עלינו רק לעצור את ההתחממות הגלובלית, למנוע דיג יתר ולהימנע משפיכת ביוב ומזהמים נוספים לאוקיינוסים. הכול בידינו, הכול לכאורה פשוט ועם זאת מורכב וקשה כל כך.

ואם לא די בכל אלה, כדאי שתהיו ערים לנתון המבהיל על רמת החמצן המומס במי האוקיינוסים, חמצן שהוא מקור מרכזי לחיים מתחת לפני המים. על פי המודלים, ככל שהאוקיינוסים מתחממים, כך פחות חמצן יכול להיות מומס בהם. יתרה מזאת, המים בשכבות העליונות תמיד רוויים יחסית בחמצן עקב המגע עם האטמוספרה, אבל כשהמים חמים יותר הם גם קלים ודלילים יותר ולכן הם מתערבבים פחות עם מים קרים מהמעמקים, דבר המחמיר את המחסור הכולל בחמצן. מחקר מקיף של המכון האמריקאי הלאומי לחקר האטמוספרה, ששילב מודלי אקלים של האטמוספרה והאוקיינוסים, חישב ומצא כי כבר כיום יש ברחבי האוקיינוסים אזורים עם תעוקת חמצן, וכי המצב עומד להחריף בהדרגה כבר בעשרות השנים הקרובות.

לאן כל זה מביא אותנו? יש אומרים של-2048, השנה שבה על פי תחזית של לא מעט אקולוגים ימיים ומדענים נוספים לא יהיו יותר דגים בים כתוצאה מההתחממות הגלובלית, דיג יתר וזיהום האוקיינוסים. נשמע מבהיל, אבל עדיין לא מאוחר מדי לשנות את המצב, וחשוב שנעשה זאת יחדיו, כי אוקיינוסים בריאים הם מבוא, יש אומרים הכרח, לכדור הארץ בריא. ובינתיים, אנו כאן בארצנו הקטנה, בואו נעשה ככל שביכולתנו כדי לשמור על ניקיון הים התיכון ובריאותו, ולמען צמצום האיומים על שוניות האלמוגים במפרץ אילת.

לכתבה בגלובלוג

משהו קורה במים - ישראל תחת מתקפת מדוזות

נשלח 18 ביוני 2016, 9:00 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 18 ביוני 2016, 9:00 ]

ישראל תחת מתקפת מדוזות. זנים חדשים חוצים את תעלת סואץ אל ים תיכון ופוגעים בסביבה, ברוחצים ובדיג. פלישת המדוזות מזיקה לתחנות הכוח של ישראל, אך הניסיון להדוף אותן בשלל טכנולוגיות כשל. אבל יותר מכל, מדאיגה תופעה מוזרה שנצפתה בקיץ האחרון - והדהימה את הרופאים.

מאת עדי חשמונאי,

את חודש אוגוסט האחרון רופאי היחידה לטוקסיקולוגיה (רעלים) במרכז הרפואי איכילוב כבר לא ישכחו. נערה בת 14 הגיעה אז לפתחו של חדר המיון כשהיא במצב קשה, ועד מהרה הבינו הרופאים שנלחמו על חייה כי היא נצרבה בידי מדוזה מסוג חוטית נודדת, המין הנפוץ ביותר בחופי ישראל. מעולם לא נרשם במזרח התיכון מקרה של תגובה אלרגית כה קשה לצריבת מדוזה מסוג זה. הנערה, הסביר אביה לרופאים, היא גולשת גלים שנצרבה בעבר פעמים רבות על ידי מדוזות. דבר לא הכין אותה ל-48 השעות הארוכות בחייה: באותו יום קיצי היא נכנסה כהרגלה למים מול חוף בתל אביב כדי לגלוש להנאתה, אבל עקיצה שחשה זמן קצר אחרי שנפלה מהגלשן למים גרמה לה לצאת לחוף במהירות. עד שהגיעה לשירותי ההצלה היא כבר סבלה מקשיי נשימה, נפיחות בשפתיים, פריחה בכל הפנים ודופק מהיר.

"זאת הייתה הפעם הראשונה שהגיעה אלינו נערה שהייתה בסכנת חיים בעקבות צריבת מדוזה", אמר בשיחה עם וואלה! NEWS ד"ר מיגל גלטשטיין, רופא בכיר בבית החולים דנה לילדים. "התגובה האלרגית שלה הייתה מאוד קשה, היא אושפזה בטיפול נמרץ והייתה זקוקה לטיפול באדרנלין, סטרואידים ואנטי היסטמינים, שכולם משמשים כתרופות נגד אלרגיה".

זה לא היה האירוע החריג היחיד בקיץ האחרון. אם בקיץ נתון מגיעים לחדר המיון ילדים בודדים בשל צריבות החוטית הנודדת, הרי שבקיץ 2015 הובהלו לבית החולים התל אביבי כ-50 ילדים שסבלו מסימפטומים חריגים, כמה מהם אף נזקקו לאשפוז. "בשנה שעברה היו הרבה מאוד מקרים קשים גם מבחינת חומרת הכוויות וגם מבחינת התופעות המערכתיות. זה לא התבטא רק ככוויה בעור, אלא גם בחום מאוד גבוה, דופק מהיר, חולשה כללית, כאבי בטן והקאות. היו גם ילדים שנזקקו לאשפוז בגלל לחץ דם נמוך. מעולם לא ראינו תופעה כזאת", מוסיף ד"ר גלטשטיין. "בעקבות הריבוי החריג ביותר של האירועים האלה, אנחנו עורכים עכשיו מחקר. לא ברור לנו מה קרה כאן. יכול להיות שמדובר בשינוי במדוזות עצמן, אולי מדובר בחוטית נודדת מזן ארסי יותר - את זה יכולים לקבוע רק ביולוגים ימיים - ואולי אנחנו עדים לשינוי בתגובה של המערכת החיסונית של האדם לארס שאנחנו כבר מכירים משנים קודמות".

"בשנה שעברה היו הרבה מאוד מקרים קשים גם מבחינת חומרת הכוויות וגם מבחינת התופעות המערכתיות. זה לא התבטא רק ככוויה בעור, אלא גם בחום מאוד גבוה, דופק מהיר, חולשה כללית, כאבי בטן והקאות. היו גם ילדים שנזקקו לאשפוז בגלל לחץ דם נמוך. מעולם לא ראינו תופעה כזאת"

משהו קורה במים. ב-40 השנים האחרונות נתונה ישראל לפלישה שהולכת ומחמירה. בחוד החנית של הכוח הפולש עומדת החוטית הנודדת, מין פולש שהפך לנפוץ ביותר מול חופי ישראל. היא אותרה לראשונה ב-1976, ובשלהי שנות השמונים גדלה אוכלוסיותיה מאוד. כעת, מידי קיץ נחילי ענק בני מיליוני מדוזות משייטים לאורך חופינו. בשנים האחרונות, החלו נחיליה להופיע גם במקומות מרוחקים יותר כמו חופי טוניסיה ואפילו האי האיטלקי פנטלריה.

כמה מהמומחים המובילים מאמינים שנתיב הפלישה העיקרי הוא תעלת סואץ, אשר מאז שנחפרה מחברת את ים סוף לים התיכון ומאפשרת למיני בעלי חיים לחצות לאזורים שבעבר לא הייתה אליהם גישה. התעלה נפתחה לשייט לפני 147 שנים ובמהלך המאה ה-20 הורחבה והועמקה מספר פעמים. אולם השדרוג הדרמטי ביותר התרחש בשנה שעברה, כאשר התעלה החדשה שנחנכה הכפילה בפועל את רוחבה והגדילה את עומקה.

מאז כריית התעלה ב-1869 ובמשך 110 השנים הראשונות לקיומה, אותרו בים התיכון 191 מינים של מדוזות שחצו אותה. ב-30 השנים האחרונות לבדן, הצטרפו אליהם לא פחות מ-154 מינים פולשים נוספים. "ההבדל בין עוצמת הגירת הפולשים בשלושת העשורים האחרונים לבין קצב כניסתם ב-110 השנים שקדמו להם הוא עצום", אומרת ד"ר בלה גליל, ביולוגית ימית במכון לחקר ימים ואגמים. "שתי מדוזות הצטרפו אלינו מים סוף מאז המילניום, 31 מינים של בעלי חיים ימיים פלשו אלינו רק בשלוש השנים האחרונות, מתוכם 28 חדרו לים התיכון דרך התעלה. אין לתופעה אח ורע בעולם. היום נמצאות בחופי ישראל שבע מדוזות ומסרקניות שהן זרות למים שלנו ואין לי שום ספק שנוספות תגענה".

"מחקר שנעשה בשיתוף עם פרופ' מנחם גורן מאוניברסיטת תל אביב הראה שפרטים של מין שפלש מים סוף נמצאים בעומק של 250 מטרים", מוסיפה גליל. "הרחבת והעמקת התעלה מגבירה את קצב הפלישה ואת כושר הישרדותן של אוכלוסיות המינים הפולשים המצויות כבר עשורים בים התיכון. פלישות חוזרות של המינים שכבר נמצאים כאן מבטיחות מגוון גנטי גדול יותר באוכלוסייה הפולשת הוותיקה. זה מעצים אותה, מבטיח את קיומה ומחזק את יכולת הישרדותה. נוכחותם של הפולשים מים סוף בעומק מדף היבשת מדאיג משום שעומק מיתרגם לשטח, כלומר מינים ים-סופיים פולשים לבתי גידול נוספים".


פלישת המינים המאסיבית, מסבירה ד"ר גליל, פוגעת קשות באיזון האקולוגי במזרח הים התיכון. די להבין את השפעת חדירתה של החוטית הנודדת כדי להעריך את הנזק שגורמים הפולשים האחרים, ואלו שעתידים להצטרף אליהם בשנים הבאות. "דרום מזרח הים התיכון נחשב לאזור דל במזון. החוטיות – טורפות יעילות במיוחד – זוללות צעירי דגים וסרטנים המהווים חלק חשוב ממארג המזון המקומי המקיים גם את הדגה בעלת החשיבות המסחרית. לחוטית הנודדת אין טורפים משמעותיים בים התיכון, ולכן הן אינן "תורמות" לרמות הגבוהות של מארג המזון, למשל דגים או צבי ים. ייתכן שהדעיכה בדגה ושינויים מערכתיים אחרים בחופי הים התיכון של ישראל נובעים גם מהשינויים במארג המזון בשל השתלבות אוכלוסיות הענק של החוטית".

אפוקליפסת הים הג'לטיני

המדוזה קיימת במימי הים והאוקיינוסים כ-500 מיליון שנים והיא נחשבת לבעל החיים העתיק ביותר בעולם. קצב ההתרבות העצום מלכתחילה של המדוזה מקבל דחיפה נוספת בשל היעדר הפתרונות למיגורה והמשך זיהום הים. הנחילים שמגיעים בסוף חודש יוני, מכילים כאמור מיליוני מדוזות והם משתרכים לעיתים לאורך של מאות קילומטרים. מקיץ לקיץ הן מצליחות להגיע לאזורים צפוניים וקרים יותר ומדענים רבים סבורים שהסיבה לכך נעוצה בהתחממות כדור הארץ. כל אלה הולידו את תאוריית "אפוקליפסת הים הג'לטיני", לפיה הים יכוסה בעתיד במדוזות.

היות שהים ממלא תפקיד מרכזי בצינון מזג האוויר ובתהליך הפוטוסינתזה, אומרים חוקרים ימיים התומכים בתאורית האפוקליפסה, המדוזות מאיימות על המשך קיומו של העולם. מחקר שנעשה לאחרונה במכון הבינ-אוניברסיטאי ללימודי ים באילת, מפריך לפחות את האפשרות כי ההתחממות האקלימית תשפר את יכולת ההישרדות של המדוזות. "אחת התופעות של ההתחממות הגלובלית היא החמצת הים. טענה בולטת של האפוקליפסה הג'לטינית היא שעם החמצת הים, אנחנו נראה יותר ויותר בעלי חיים ג'לטינים", מסביר פרופ' מעוז פיין מהמכון. "סטודנטית שלי, תמר דישון, בדקה את מחזור החיים של המדוזות. הוא מאוד מורכב, ולכן יש בו הרבה מאוד נקודות תורפה ששינוי בתנאי הסביבה יכול להשפיע עליהן. תמר מצאה שגם המדוזות יהיו רגישות לשינוי בתנאי הסביבה".

החוקרים חלוקים בשאלה אילו מינים של מדוזות עלולים לחדור אל חופינו בעתיד. "מצד אחד אין מחסום בין הים התיכון המערבי לים התיכון המזרחי. מה שמפריד ביניהם הוא מיצר מרסלה שבין טוניס לסיציליה שרוחבו כ–300 ק"מ, אבל המחסום האמיתי הוא כיוון הזרמים", מסבירה ד"ר הדס לובינבסקי, ביולוגית ימית במכון לחקר ימית ואגמים. "הפלגית וההידרוזואה למשל, הן בעלי חיים ג'לטינים מאוד מאוד צורבים שחיים במערב הים התיכון. השאלה היא לא אם הן יצליחו להגיע לכאן, אלא האם הן יצליחו לשרוד כאן. האגן המזרחי והאגן המערבי הם מאוד שונים. הפרשי טמפרטורת המים גדולים, רמת המליחות שונה, קצב האידוי שונה, את האגן המערבי מקיפה יבשת אירופה ואותנו מקיפה בעיקר יבשת אפריקה. האגן מערבי קרוב יותר לאוקיאנוס האטלנטי. מצד שני השינויים האקלימיים משפיעים על הים בקצב איטי יותר מאשר על היבשה, וזה יכול להקל על מינים מהגרים להסתגל למקום החדש".

ועם זאת, השפעות ההתחממות הגלובלית נתונות במחלוקת. ד"ר דרור אנג'ל מהחוג לציווילזציות ימיות באוניברסיטת חיפה משער כי ההתחממות עלולה דווקא לסייע להגירת מינים פולשים נוספים מהים האדום. "יכול להיות שההתחממות תביא איתה מינים טרופיים מסוכנים שעלולים להתאים את עצמם לתנאי מזרח הים התיכון. עובדה שגילינו מינים טרופיים שלא היו כאן בעבר. לשמחתנו, מלבד החוטית הנודדת, בינתיים כולן יפות ולא צורבות".

מלבד הנזק שנגרם לאיזון האקולוגי ולבריאות הציבור, האוכלוסייה האנושית נפגעת מהמדוזות גם בכיסה. "המדוזות משפיעות על כל שירותי המערכת. על הדגה, על תחנות הכוח לייצור חשמל ועל מתקני ההתפלה שמספקים לנו היום מי שתייה. הן משפיעות על הוויסות של כל מארג המזון בים ועל שירותי התרבות והתיירות. אם אדם מגיע לים 55 פעמים בשנה בממוצע כשרוב הביקורים שלנו הם בקיץ, זה אומר שהמדוזות משפיעות מאוד על שעות הפנאי של הרבה מאוד אנשים", מסביר ד"ר דור אדליסט מהחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה. "בעבר ערכתי סקר בחוף שקמונה בחיפה. מתוך 5,000 מבלים בחוף, נספרו לא יותר מעשרה רוחצים בים וגם הם עמדו במים בגובה הברכיים. החוף היה מפוצץ באנשים ולמרות שהקיץ חם, הים היה ריק".


אחד הנפגעים הוא רפי ג'יג'י (52) מיפו, דייג מאז שהוא זוכר את עצמו. עד שהצליח להערים על המכה הג'לטינית באמצעות רשתות חד שכבתיות "עוקפות המדוזות", ספגה פרנסתו פגיעה קשה בחודשי הקיץ. "היו שנים שאכלתי אותה. כשהייתי משתמש ברשת 'אמבטן' המורכבת משלוש שכבות, המדוזות היו נתפסות בהן ופשוט לא יכולנו לעבוד", סיפר ג'יג'י בשיחה עם וואלה! NEWS. "הן מאוד כבדות, ולכן הן היו קורעות לנו את הרשת כשהיינו מרימים אותה מהמים. גם כשלבשנו חולצות ארוכות ושמנו כפפות הייתי נצרב בלי סוף על ידי מדוזות. גם הרשתות מתמלאות בריר מדוזה. לפעמים הייתי חוזר הביתה אחרי יום עבודה כשכל הגוף צרוב. אם היה נכנס לי ריר אל תוך העין, זה היה סיוט. התחושה היא כאילו שפכו לך חומצה בתוך העין, זה כאב אדיר. כמו כוויה".

מאז הופעת נחילי המדוזות, מתמודדת גם חברת החשמל עם נזקים כלכליים אדירים שנגרמו למערכות הקירור של תחנות הכוח בחופים, אשר מתבססות על מים שנשאבים מהים. בשנים האחרונות התווספו על החוף גם מתקני ההתפלה, המייצרים היום את מרבית מי השתייה של ישראל. כשמגיע נחיל בן מיליוני פרטים, נשאבות המדוזות אל תחנות הכוח ומתקני ההתפלה ואלו משקיעות מיליוני שקלים במטרה למנוע את סתימת המשאבות.

"הפחד הכי גדול שלנו ממדוזות הוא סתימה של מערכות הקירור שלנו", מסביר נתן סנדלר, מנהל תחנת הכוח "אורות רבין" שליד חדרה. "אם לא נצליח לשאוב מספיק מי ים למערכת, הקירור לא יהיה מספק. בחודשי הקיץ החמים - כשצריכת החשמל גבוהה – יכול להיווצר מצב שבו נאלץ לרדת בתפוקה עד כדי הפסקת יחידות ייצור. מתוך שש יחידות בתחנת הכוח, שתיים נמצאות בסכנה כזאת וזה סיכון שאסור לנו לקחת".

קיץ 2011 נצרב היטב בתודעה של עובדי חברת החשמל. נחיל ענק במיוחד השתרך אז מהגבול הדרומי של ישראל ועד למפרץ חיפה. "לא היה לנו דבר כזה. עד קצה האופק ראינו מטריצה של מדוזות בצבעים שונים כשהן עטות על פתחי הכניסה שלנו", נזכר סנדלר. כמו בכל קיץ בשנים האחרונות, גם בקיץ הזה הוקצו עובדים שתפקידם היחיד בתקופה זו הוא לנקות ולסלק את המדוזות ממערכות התפעול. שלושה-ארבעה עובדים פועלים במשמרות מסביב לשעון, שבעה ימים בשבוע במלחמה סזיפית בייצורים הג'לטינים.

קורעת רשתות, סותמת מסננים

מפוצלת מדוזות (מערכת וואלה! NEWS)
(צילום: שבי רוטמן, יוסי וייס/חברת החשמל)
מדוזה קובייתית

היצור הארסי בעולם

המדוזה הקובייתית האוסטרלית (Chironex Fleckeri), או בשמה המאיים יותר - צרעת הים - נחשבת לחיה הארסית ביותר בעולם. היא נפוצה בעיקר באוסטרליה ובדרום-מזרח אסיה, אך ביולוגים ימיים בישראל מאשרים כי פרטים בודדים ממנה נצפו גם במפרץ אילת. שמה ניתן לה בשל צורתה הקופסתית. למדוזה 60 זרועות ציד שאורכן עשוי להגיע במהלך ציד לארבעה מטרים.

עקיצה קלה גורמת לכאבים חזקים, שלפוחיות ונמקים בעור, שעלולים להופיע מספר שעות לאחר הצריבה. אם זרועות הציד מכסות 10% מגוף האדם – הנפגע עלול למות תוך מספר דקות, לפני שיספיק להגיע לחוף ולקבל טיפול רפואי מתאים. מאז 1883 תועדו 67 מקרי מוות באזור אוסטרליה, רובם של ילדים.

דן חיזקילוב, מנהל שירותי הניקיון בתחנת הכוח "אורות רבין" הוא כבר לוחם ותיק שצבר לא פחות מ-12 שנות ניסיון בתחום. לקראת עונת המדוזות הוא נערך עם חליפות מגן, טרקטורים, מגרפות, מעדרים, ארגזי פלסטיק וקונטיינרים לאיסוף רבבות המדוזות שנשאבות לתחנה. "בכל קיץ אנחנו עובדים סביב השעון כדי שלא יהיו הפסקות חשמל. מדי פעם אנחנו נצרבים, אבל הכי קשה לנו עם הצחנה, שאי אפשר לתאר אותה במילים. גם אחרי שהעונה נגמרת צריך כמה ימים ולא מעט מקלחות עד שכל הריח יורד ממני. האישה והילדים מתלוננים, אבל בסוף מתגברים", מתאר חיזקילוב. "למרות היערכות שכוללת ציוד אחסון רב, יש מקרים בהם הארגזים לא מצליחים לקלוט את הכמות האדירה שמגיעה אלינו. המדוזות נופלות על הרצפה וצריך להרים אותן עם מגרפות או מעדרים. לפעמים הריר משפריץ עלי, אבל אני כבר די מחוסן. אנחנו לא מתרגשים, הולכים לשטוף את העור ורצים חזרה כדי להספיק גם לשטוף את הרצפה, אחרת נחליק מהריר".

בצל הפלישה של קיץ 2011, הגדילה חברת החשמל לעשות ופרסמה מכרז לדייג מדוזות בבריכות הקירור בתחנת הכוח בחדרה. הדייג בר המזל ניצל אז מניסיונות כושלים לשלות דגים מתוך הים הצורב, שסבל מהתפוצצות אוכלוסין חריגה. וכך, במקום לתור בים הפתוח, שט הדייג בים הג'לטיני שבבריכות הקירור המבוטנות, בניסיון להשיב את צבע המים מלבן לכחול.

"ניסינו בעבר לפנות באופן אקטיבי מדוזות על ידי גרירתן באמצעות רשת, אבל מצאנו שהגרירה הזאת גורמת להן סטרס. כתוצאה, הן משחררות את כל הביציות שלהן וכך מתרבות מהר יותר", מוסיף סנדלר, מנהל תחנת הכוח. במשך כמעט שני עשורים ניסתה חברת החשמל למצוא פתרונות למיגור המדוזות מתחנות הכוח הפחמיות שלה לאורך חופי ישראל. בתחילת המילניום הוחלט בעקבות מחקר לנסות להרחיק את המדוזות מנקודות היניקה באמצעות מסך בועות. בפתח בריכת הקירור הונח צינור שלכל אורכו נקדחו חורים. הזרמת אוויר בלחץ גבוה בצינור יצרה "מסך בועות" בפתח הבריכה, שאמור היה להציף את המדוזות על פני המים וכך להרחיק אותן מפתח הבריכה. הניסיון לא צלח – המשאבות פשוט ינקו אותן בחזרה.

ניסיון נוסף בשנים 2009-2010 עירב חברה בבעלות קיבוץ מעגן מיכאל השכן שהציעה להציב שורה של מדחפים שייצרו זרמי מים חזקים לכיוון צפון וצפון מערב, בניגוד לכיוון שאיבת מי הים. המדוזות העקשניות נעו אמנם עם הזרם, אבל איגפו את מערך המדחפים ממזרח ושבו לאזור פתח היניקה.

אחרי כישלון מסך הבועות ומדחפי הזרמים הנגדיים, נעשה מחקר שבדק האם ניתן להרחיק את המדוזות באמצעים אקוסטיים. "שאלנו במחקר אם מדוזות שומעות או מקשיבות. יש להן יכולת להגיב לסביבה, גם ברמת התאורה וגם ברמת התנודות. הן רגישות לתנודות, וגם גלי קול הם בעצם תנודות במים", הסבירה אחת מעורכות המחקר ד"ר תמר לוטן מהחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה. "המחקר הזה לא צלח מהרבה סיבות, אבל כן הצלחנו להוכיח שבניגוד לסברה הרווחת דאז, המדוזות כן יודעות לשחות נגד הזרם. הגילוי הזה יכול לעזור בניסיונות למיגורן, נדרשת עוד הרבה עבודה עם אנשי מקצוע מתחומים נוספים".

מאז, נותר המדע בישראל ובעולם כולו, ללא פתרון שיעילותו מוכחת למיגור המדוזות. בצר לה, ניסתה ד"ר לוטן לשווק את המדוזות כמאכל ליפנים חובבי היצורים הג'לטיניים, אולם גילתה כי דווקא החוטית הנודדת אינה טעימה מספיק לחך של היפני הממוצע. ובכל זאת, יש אולי צד שמרוויח משהו מהפלישה העונתית. כשנחילי המדוזות מגיעים לחופי ישראל, ג'יג'י הדייג משקיף מסירתו שבים על המצילים בחוף - ומקנא. "המצילים מתים על עונת המדוזות. הם לא צריכים לעבוד בכלל. כל היום מפחידים את האנשים שלא יכנסו למים, והמצילים יושבים להם רגל על רגל. לפחות מישהו נהנה מהנחילים האלו".

עורך הפרויקט: יונתן שם טוב; עורך גרפי: דורון שיינר, הדמייה: עודד הראל; הפקה: אור כהנא; צילום: ערן גילווארג; עריכת וידאו: רן צימט, ליאור נאור, נטלי זברו


צריבה ממדוזה קובייתית, החיה הארסית ביותר בעולם

המדריך לנצרב

פרופ' ידידיה בנטור, מנהל המרכז הארצי למידע והרעלות במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, מפריך כמה מהמיתוסים שנקשרו בצריבות המדוזה. "אין צורך להשתין על המקום הפגוע כי זה לא עוזר. גם אלכוהול לא מסייע". לדבריו, יש לצאת מהים, להסיר את חלקי המדוזה שנדבקו אל העור ולשטוף במי ים. "רצוי לא לשטוף במים מתוקים, כי הם עלולים לשחרר ארס נוסף. מצד שני אם שוטפים בזרם חזק של מים במשך כמה דקות, זה עשוי להסיר את כל תאי הארס שנותרו על העור". במידה שהצריבה נמשכת, ממליץ פרופ' בנטור על משככי כאבים. "אפשר גם למרוח משחות סטרואידים, על פי הוראת הרופא".

יעילות חומץ להקלה בצריבות שנויה במחלוקת. "ראינו תוצאות טובות, אבל קיבלתי גם עדויות מחובשים שראו שזה לא עוזר ואפילו מחמיר" ממשיך פרופ' בנטור. ד"ר תמר לוטן, חוקרת מדוזות מהחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה ערכה מחקר שהצביע על כך ששימוש בחומץ מחמיר את כאבי הצריבה. "שימוש בחומץ בישראל מפעיל באופן חד משמעי את מנגנוני הצריבה של החוטית הנודדת", היא מציינת.

לכתבה באתר וואלה!



35% of Northern and Central Great Barrier Reef Is Dead or Dying

נשלח 3 ביוני 2016, 12:49 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 3 ביוני 2016, 12:49 ]

| May 31, 2016

According to Australian scientists, more than a third of the central and northern Great Barrier Reef has died as a result of mass bleaching in the last three months.

bleached_coralBleached mature staghorn coral in February 2016 at Lizard Island, Great Barrier Reef. It was dead and overgrown by algae by April 2016. Photo credit: ARC Centre of Excellence for Coral Reef Studies

This year’s bleaching event is considered the worst in history, exacerbated by a particularly strong El Nino this year and climate change.

“In the north, the mortality rates are off the scale,” said Prof. Terry Hughes, director of the ARC Center of Excellence for Coral Reef Studies, about the northern reef where the mortality rate is reaching 50 percent.

For a deeper dive: Reuters, Washington PostIB TimesNew York TimesChristian Science Monitor

Source: ecowatch.com

Over a third of coral is dead in parts of the Great Barrier Reef, scientists say

By Chris Mooney May 29

Dead and dying staghorn coral, central Great Barrier Reef in May 2016. (Johanna Leonhardt)

We knew this was coming.

For months, coral reef experts have been loudly, and sometimes mournfully, announcing that much of the treasured Great Barrier Reef has been hit by “severe” coral bleaching, thanks to abnormally warm ocean waters.

Bleaching, though, isn’t the same as coral death. When symbiotic algae leave corals’ bodies and the animals then turn white or “bleach,” they can still bounce back if environmental conditions improve. The Great Barrier Reef has seen major bleaching in some of its sectors — particularly the more isolated northern reef — and the expectation has long been that this event would result in significant coral death, as well.

Now some of the first figures confirming that are coming in. Diving and aerial surveys of 84 reefs by scientists with the ARC Center of Excellence for Coral Reef Studies at James Cook University in Australia — the same researchers who recently documented at least some bleaching at 93 percent of individual reefs — have found that a striking 35 percent of corals have died in the northern and central sectors of the reef.

The researchers looked at corals from Townsville, Queensland, to New Guinea and examined 200,000 overall, said coral expert Terry Hughes, who led the research. The 35 percent, the researchers said, is an “initial estimate” that averages estimates taken from different reef regions.

“It varies hugely from reef to reef and from north to south,” said Hughes, who directs the ARC Center. “It basically ranges from zero to 100. In the northern part of the reef, 24 of the reefs we sampled, we estimate more than 50 percent mortality.”

Fortunately, the southern sector of the reef was largely spared, thanks to the ocean churning and rainfall caused by Tropical Cyclone Winston, which cooled waters in the area, Hughes said. In this region, to the south of the coastal city of Cairns, mortality was only about 5 percent.

But while coral death numbers are far lower to the south, “an average of 35 percent is quite shocking,” Hughes said. “There’s no other natural phenomenon that can cause that level of coral loss at that kind of scale.”

He noted that tropical cyclones — what Americans call hurricanes — also kill corals at landfall, but typically over an area of about 50 miles. In contrast, he says, the swath of damage from the bleaching event was “500 miles wide.”

“This coral bleaching is a whole new ballgame,” Hughes said.

The ARC Center released this map to accompany its findings, demonstrating the areas sampled and the extent of coral death found:


ARC Center of Excellence for Coral Reef Studies, James Cook University

The news comes just days after the Great Barrier Reef Marine Park Authority, an Australian government agency, similarly noted that “in the far north, above Cooktown, substantial coral mortality has been observed at most surveyed inshore and mid-shelf reefs.”

There has already been widespread attribution of this record bleaching event to human-caused climate change. One recent statistical analysis, for instance, gave extremely low odds that the event would have happened by chance in a stable climate. It was caused by record warm March temperatures in the Coral Sea, more than 1.8 degrees Fahrenheit above average.

The bleaching event is the third and worst such strike on the Great Barrier Reef — other major bleaching events occurred in 1998 and 2002. Thus, the reef has bleached three times in the past two decades.

“So the question now is, when are we going to get the fourth and fifth bleaching event, and will there be enough time, now that we have lost a third of the corals, for them to recover before the fourth and fifth event?” Hughes said.

In the case of at least some of the corals, the answer is probably no. Some dead corals were 50 or 100 years old, making it hard to see how these kinds of animals could grow back before another shock to the system arrives.

Indeed, the aforementioned statistical analysis suggested that by the year 2034, a March with sea temperatures as warm as in 2016 could happen every other year, as the planet continues to warm.

And what is happening to the Great Barrier Reef this year is just one part of a much broader global episode.

“Unfortunately, there are islands in the central equatorial Pacific Ocean like Christmas Island where the effects have been even more catastrophic — over 80 percent mortality,” said Mark Eakin, who coordinates the National Oceanic and Atmospheric Administration’s Coral Reef Watch.

“It is essential to remember that even those corals still alive have a higher risk of dying from disease and have lost at least a year’s reproductive season and growth,” Eakin continued. “Even the corals that ‘only’ bleach are severely harmed by events like this one.”

The damage to the Great Barrier Reef — a major tourist icon — has led to intense climate-focused debate in Australia, which is on the verge of an election July 2.

But for scientists, the idea that something abnormal is happening seems hard to escape. “We seem to have gone from an era when mass bleaching was unheard of, to the modern era where it has now occurred three times in 18 years,” Hughes said.

Source:washingtonpost.com



Sea level rise is already happening. How bad can it get?

נשלח 25 במרץ 2016, 10:40 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 25 במרץ 2016, 10:40 ]

By on 18 Mar 2016
Everyone’s always talking about sea level rise! Between dwindling glaciers and melting ice caps, what’s the worst we can expect for our shrinking shores? Watch us hop on the Climate Scientist Hotline to investigate — and get our feet wet in the process.
Source: grist.org

איך נפטרנו מקיפודי ים וקיבלנו מדוזות

נשלח 18 בדצמ׳ 2015, 8:10 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 18 בדצמ׳ 2015, 8:11 ]

1/12/2015, מאת מיזם Vikki
הים התיכון מתחמם בקצב של כ-0.1 מעלות בשנה בממוצע וזה משפיע בצורה משמעותית על כל המערכות הימיות וגם על הקיפודים והמדוזות

אם בזמן האחרון הרגשתם שהים היום חם יותר מזה שזכור לכם מילדותכם, עכשיו מגיעות המדידות המדעיות שיוכיחו שאתם צודקים. דו"ח של המכון לחקר ימים ואגמים קובע שהים התיכון מתחמם בקצב של כ-0.1 מעלות בשנה בממוצע – ובסך הכול בכשלוש מעלות צלזיוס בשלושים השנה האחרונות.

התחממות הים אולי עושה אותו נעים יותר לרחצה, אבל יש לה השלכות סביבתיות אדירות. היא מתרחשת כחלק ממגמת שינוי האקלים וההתחממות הגלובאלית, שמשפיעה בצורה משמעותית על כל המערכות האקולוגיות בכדור הארץ, ובתוכן גם המערכות הימיות.

קיפודי ים ובעלי חיים ימיים אחרים מתקשים להסתגל לתנאים החדשים ולתחרות הגוברת מצד מינים פולשים שמשגשגים בגלל התחממות הים. לכן, הקיפודים ומינים אחרים נעלמים מהאזור וכך משפיעים על מארג המזון שגם אנחנו, בני האדם, לוקחים בו חלק, ועל השירותים הרבים האחרים שהים מספק לסביבה ולאדם – וכל זה מבלי שהזכרנו את החשיבות הערכית שיש לשמירה על הטבע.

בוועידת פריז לשינוי האקלים שמתקיימת בימים אלה יוקדשו דיונים רבים להשפעה של שינוי האקלים על הסביבה הימית ועל הדרכים להתמודד עם הבעיה. אולי משם תגיע הבשורה לקיפודים.

כל השאר בסרטון המקורי של זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה ושל Vikki Academy.





נקמתו של הטבע: טיול בעקבות בולענים בים המלח

נשלח 24 במאי 2015, 8:17 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 18 במרץ 2016, 14:32 ]

זה כבר עשרות שנים שהאדם מייבש את ים המלח ומתעשר על חשבונו. ירידת מפלס המים גרמה ליצירה של יותר מ-3,000 בולענים, כשבכל יום בממוצע נוצר בולען חדש ולאחרונה גם מתחת לכביש מס' 90. צילומים נדירים ממצלמת רחף מדגימים שהטבע לא ישתוק עוד הרבה זמן

כתבת וידאו - לחץ כאן

מי שנסע לאחרונה בכביש מספר 90, בקטע של עין גדי, ודאי נתקל בפקקים ארוכים וסדרני תנועה שמעבירים רכבים לפי תור. הסיבה לכך היא סלילת כביש עוקף בקטע שבין נחל דוד לנחל ערוגות, כתוצאה מה"מכתשים השקטים" שמאיימים לכרסם בכביש הליניארי הארוך בישראל.

אותם מכתשים, הידועים גם כבולענים, פזורים לאורך מדבר יהודה ונוצרו כתוצאה מהתייבשות ים המלח החל משנות ה-80. יד האדם, שסכרה את הכנרת עם הקמתו של מפעל החשמל בנהריים בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת, ובכך צימצמה משמעותית את הזרמת מי הירדן לים המלח, כמו גם התעללות רבת שנים של מפעלים מסחריים, המייבשים את הים לטובת ניצול אוצרותיו, הם בין הגורמים העיקריים לירידת מפלס הים, אבל אי אפשר להתעלם גם מהטבע שמאייד את המים של עצמו.

כך או כך, יותר מ-3,000 חורים יפהפיים כאלו נפערו ב-30 שנה האחרונות, כשבכל יום בממוצע נוצר בולען חדש. הבולען נוצר מהמסה של שכבת מלח מתחת לפני קרקעית הים על-ידי מים מתוקים, שמגיעים ממעיינות או נגר עילי ובתהליך קארסטי ממיסים את הקרקע, כך שנוצרים שקעים, גדולים כקטנים, שנשמטים כלפי מטה בעומק של סנטימטרים ועד מטרים רבים.

והבולענים האלה כבר עשו נזקים לחקלאות, לתיירות ולאנשים באזור. מטעי התמרים של קיבוץ עין גדי כבר עומדים נטושים מזה שנים עקב בולען גדול שנמצא מתחתיהם, כפר הנופש של הקיבוץ ננטש מאותה סיבה ולאחרונה נסגר גם כפר הנופש חוף מינרל מאותו חשש. עכשיו, מאיימים הבולענים הנקמניים לחתור תחת כביש 90 - מה שגרם לאדם לעשות חושבים ולסלול כביש עוקף, לבזבז מיליוני שקלים, זמן, ליצור פקקים ואולי גרוע מכל - התיירים מפחדים ומדירים רגליהם מהאזור, וחבל.

בולענים בים המלח (יח"צ , דב גרינבלט)
כל יום בממוצע נוצר בולען חדש. בולען בים המלח (צילום: דב גרינבלט)
בולענים בים המלח (יח"צ , דב גרינבלט)
ירידת מפלס הים גורמת למים מתוקים לכרסם באדמת המלח (צילום: דב גרינבלט)

לבחור בטבע ופחות בכסף

הקוטביות המתעתעת שבין יופיים של בולעני מדבר יהודה, לבין האסון שהם ממיטים עלינו ועל התושבים והמטיילים באזור מייצרים יחסי אהבה-שנאה כלפיהם. מחד, אין ספק שמדובר בנזק סביבתי, סכנה לבני אדם, אטרקציות תיירותיות, שטחי חקלאות, וכאמור, גם כבישים. מאידך, כמה יפים הם החורים האלה שאף מקבלים צבעים שונים של טורקיז, כתום, ירוק. אתה אוהב אותם וכועס עליהם כאחד.

כדי להגביר את המודעות אל סכנת הבולענים, ומאידך יופיים, מוציאה החברה להגנת הטבע סיורים בעקבות המכתשים הללו, שיוצאים מבית ספר שדה עין גדי (מחיר: 1,000-650 שקלים לקבוצה, טל' 03-6388688). הסיור מתחיל בהרצאה על תופעת הבולענים, התייבשות ים המלח, שימור הסביבה מול פיתוח והשפעת האדם על המרחב, ולאחר מכן יוצאים לסיור רכוב לאורך קו החוף של ים המלח ואף עוצרים בנקודה שבה ניתן להתקרב הכי קרוב ובטוח אל הבורות המפתיעים האלה. נקודה אחרת וחשובה היא במצפה ראש טור (הגעה דרך מצוקי דרגות), שממנה ניתן לראות נהדר את סדרת הבולענים הצבעוניים שבסמוך לקו החוף, אבל בעיקר הנוף הכי יפה (אולי) של מדבר יהודה פינת ים המלח.

אז נכון, הקיץ כבר פה, בטח במדבר יהודה, אבל עדיין ניתן למצוא שעות נעימות של רוח טובה, שעת בוקר מוקדמת או לפנות ערב מענג בשילוב שקיעה. ולכן, את תופעת הבולענים תוכלו לראות גם בעצמכם, כל עוד תישמרו ולא תתקרבו יתר על המידה אל המגנטיות של החורים האלה, שמושכים ומסקרנים מאוד, אך קטלניים באותה מידה.

אבל הדבר הכי חשוב אולי הוא למנוע את היווצרותם של בולענים נוספים. איך עושים זאת? זוכרים שאנחנו, בשילוב הטבע, בראנו אותם, ואנחנו גם יכולים להאיט את קצב הופעתם. פשוט צריך לבחור בטבע ופחות בכסף.

בולענים בים המלח (יח"צ , דב גרינבלט)
האמביוולנטיות שביופי מול הסכנה. בולענים (צילום: דב גרינבלט)


כתבות קשורות:

איך נוצר בולען:


Tiny Plastic Microbeads Are Being Banned In States Across The Country For ‘Causing Mega-Problems’

נשלח 24 במאי 2015, 8:11 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 24 במאי 2015, 8:12 ]

by Ari Phillips Posted on May 19, 2015

shutterstock_160855574

CREDIT: shutterstock

A year after imposing a statewide ban on plastic bags, this week California could come significantly closer to passing the country’s strictest ban on another environmentally damaging plastic product: microbeads.

On Friday the state Assembly will vote on a bill that would outlaw these minuscule particles in products across the state. Last year a very similar bill came to the cusp of passing the legislature before falling one vote short in the Senate. While California may be pursuing the strictest ban in the nation, it is one of a number of states trying to move beyond microbeads.

Small, sand-like grains of plastic, microbeads have become very popular additives in many beauty and personal care products, primarily as exfoliates. They are used in place of natural alternatives including everything from salt and sugar to apricot shells, according to Sue Vang, with Californians Against Waste.

Once these coarse products perform their scrubbing duty they pass through water treatment plants, are discharged into water systems, and then gather in larger bodies of water. At this point they become part of the ever-growing mass of plastic flotsam — a “plastic soup” that is infiltrating water systems throughout the world and negatively impacting ecosystems, wildlife, and human health.

Vang told ThinkProgress that each year microbeads, which are typically smaller than one millimeter in size, contribute an estimated 38 tons of plastic pollution to California’s environment. They most commonly show up on labels as synthetic compounds like polyethylene (PE), polypropylene (PP), polyethylene terephthalate (PET), polymethyl methacrylate (PMMA) and nylon. According to the 5 Gyres Institute, which advocates for a plastic-free ocean, a single container of facial cleanser can harbor more than 300,000 microbeads.

In 2014, New York attempted to implement a ban after a first-of-its-kind report from Attorney General Eric Schneiderman found that microbeads “are systematically passing through wastewater treatment plants across New York State and entering bodies of water,” and that roughly 19 tons of microbeads wash down the drain in New York every year. The bill failed to pass the Republican-controlled Senate, and Schneiderman is continuing to push for similar legislation this session.

Simply put, microbeads are causing mega-problems.

Illinois successfully passed the first statewide microbead ban last year, driven primarily by concern over the tiny particles presence in the neighboring Great Lakes. Legislation has also been proposed in nearby Michigan and Minnesota, as well as coastal Washington and Oregon. New Jersey, Colorado, Maine and Wisconsin have also recently passed or are in the process of passing compromise bans in which biodegradable microbeads are permitted. This admission has made the ban more palatable to the chemical and personal care industries, but has left many environmental groups unsatisfied.

Stiv Wilson, campaign director for the Story of Stuff Project, told ThinkProgress that the bills excluding biodegradable plastics were written by the industry and passed with “sneaky” language that in some ways “duped” legislators and stakeholders.

Wilson said the loophole in the legislation doesn’t qualify how long the biodegradable plastic would last in the environment, and that a full environmental assessment is yet to be done.

“Our mantra is guilty until proven innocent,” said Wilson. “Until we can demonstrate from a third party that these are safe in the environment, we will not allow them.”

The Story of Stuff Project is pushing for the California ban, which does not include the loophole, as are a number of other environmental groups, including Clean Water Action, Californians Against Waste, and the 5 Gyres Institute. Wilson said that “a lot of the crappy stuff” that the Story of Stuff Project campaigns against “ends up being made out of plastic.”

“There is a better path towards happiness than buying a bunch of crappy stuff,” said Wilson. The Story of Stuff Project recently released a short video explainer on the issue called “Let’s Ban the Bead!”

Wilson said he is also working towards microbead policy at the federal level, and is currently engaging legislators like Fred Upton, (D-MI), in crafting legislation. On May 1, Upton and other members of the House Energy and Commerce Committee’s Subcommittee on Health held the first legislative hearing on the Microbead-Free Waters Act of 2015.

“Simply put, microbeads are causing mega-problems,” said Upton, who chairs the committee.

U.S. Senator Kirsten Gillibrand, (D-NY), who has shown support for the New York ban, is also pushing for a federal ban.

In response to a report that found thousands of plastic particles per square kilometer in Lake Erie and up to 1.1 million particles per square kilometer in Lake Ontario, Gillibrand has asked the EPA to add microbeads — tiny plastic particles that didn’t necessarily start out as microbeads in products but became worn down over time — and microplastics to the list of Great Lakes contaminants.

They attract toxins that harm fish and birds and get passed on to humans.

“When plastic microbeads leach into our water, they attract toxins that harm fish and birds and get passed on to humans,” Gillibrand said earlier this year. “We need to protect New Yorkers, our water, and our wildlife from dangerous pollutants and damage caused by microbeads.”

After waging a tough campaign against a microbead ban in California last year, the industry has remained on the sidelines for the most part this time around. Last year the Personal Care Products Council released a statement saying they use plastic microbeads in their products because of their “safe and effective exfoliating properties” and that they take “concerns regarding the presence of plastic microbeads in the environment very seriously.”

California’s microbead bill has been championed by Democratic Assemblyman Richard Bloom.

“This is not a problem without a solution,” Bloom said in a late April about the legislation he authored. “Safe and natural alternatives are available such as walnut husks, pecan shells, apricot shells, and cocoa beans. Some brands already use environmentally safe alternatives. However, there are still a number of companies who are holding out.”

Microbeads only amount to a small part of the overall plastic pollution problem plaguing the planet. Large masses of plastic have gathered in different ocean gyres around the world, including one off of the west coast known as the Great Pacific Garbage Patch. About 80 percent of the debris in this patch comes from land-based activities in North America and Asia, where humans dispose vast amounts of plastic that can take hundreds of years to completely break down. As sea levels rise due to climate change, the amount of plastic being flushed into the ocean could rise dramatically, especially in low-lying countries like Bangladesh.

The Plastics Industry Trade Association states that the plastics industry is the third largest manufacturing industry in the country with more than 16,200 facilities and 885,000 employees. This leaves groups like Vang’s Californians Against Waste with a lot of work ahead of them.

“We hope to next address single-use takeout food packaging, which has similar issues when littered in the environment, and which also has some readily available alternatives,” said Vang.

Source: thinkprogress.org

Related articles:
טובעים בפלסטיק // מה עושים עם המזבלה הגדולה בעולם
טריליוני פיסות פלסטיק במשקל 270 אלף טון מזהמות את הימים והאוקיינוסים
איים גדולים של פסולת פלסטיק מזהמים את האוקיאנוסים
Catch Of The Day: Food Crate, Bucket, And Fishing Net From The South Pacific
5 Gyres Partnerships Fostering Pioneering Studies On Plastics And Phytoplankton
5 Human Habits Harmful to Ocean Health
The Super Bowl Ad That Coke And Pepsi Desperately Don’t Want You To See

חסר טעם: קוקה קולה נגד הפחתת צריכת הבקבוקים
הספארי של קוקה קולה: גן חיות או קישוט ירוק?
קוקה קולה יכולה להתקשט בנוצות ירוקות?

כדור צינון: 10 מעיינות יפהפיים וללא תשלום

נשלח 7 במאי 2015, 13:03 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 7 במאי 2015, 13:04 ]

הקיץ לא עושה הנחות לאלו הסובלים מחום, אז במקום שתשבו סתם במזגן ותחכו לסתיו, הנה 10 הצעות שיוציאו אתכם להתרענן בטבע וכל זאת מבלי להוציא שקל אחד מהארנק. אל המעיין

מאת מאיה בניטה, 10/8/2014


השמש הקופחת והטמפרטורות הגבוהות, מובילות אותנו בקיץ לשני מקומות עיקריים: ים ובריכה. אבל אם כבר נמאס לכם מהחול שבחוף, מהמציל שצורח במגפון ומהעלות הכספית שכרוכה בכניסה לבריכה, יש לנו בשבילכם הצעה חלופית שתצנן אתכם: ברחבי הארץ ישנם עשרות מעיינות שהכניסה אליהם לא כרוכה בתשלום. אז עלו על בגד ים וסעו להתקרר בפנינות הטבע הבאות.

עין עלמין

בתקופה בה ישבו הסורים ברמת הגולן, קציני הצבא הסורי נצלו את מי המעיין ובנו בבסיסיהם ובמוצבים בריכות ששימשו את הקצינים בלבד. כיום למרבה השמחה, כולנו יכולים להשתכשך בבריכת עין עלמין המלאה במים בכל ימות השנה. המקום נחשב לפופולארי מאוד בקרב במטיילים ואם ברצונכם ליהנות מקצת שקט, כדאי להגיע בשעות הבוקר המוקדמות.


עוד טיולי מים בוואלה! תיירות:
מצאנו את עולם המים: רק 80 דקות מתל אביב
טבילה בעין מבוע: המים הכי קרים בגלקסיה
רט"וב באב: 6 מקומות לרחצה רומנטית


איך מגיעים: בצומת מחניים פונים ימינה לכביש לכיוון קצרין. בצומת בית המכס העליון פונים ימינה לכיוון פארק הירדן בכביש מספר 888, נוסעים כ - 2.5 קילומטר, עוברים את המחנה הצבאי מצד שמאל ונוסעים כ-150 - 100 מטר, פונים ימינה לשביל עפר נוסעים כקילומטר וחצי בכביש העפר עד להגעה לחורשת איקליפטוסים. חונים ויורדים במדרגות עד לבריכה.

מעיין עין כנף דיר עזיז (יח"צ , תיירות גולן)
פעם הסורים השתכשכו פה. עין עלמין (צילום: תיירות גולן)

עינות סלוקיה

ברמת הגולן ממוקם המעיין המקסים עין סלוקיה, שמספק מים לשתי בריכות רדודות יחסית בגובה של 60 ס"מ. חברת המים המינרליים, "מי עדן", החליטה לנצל את המעיין העשיר המינרלים ובתמורה טפחה את המקום ונטעה בוסתנים ומדשאות. על הסלעים המקיפים את הבריכות חקוקים פסוקים מהתנ"ך בהם מוזכרת המילה "מים". תוכלו ליהנות ממפלים הקטנים שבבריכות ולצפות בסרטנים שחוצים את השביל.

איך מגיעים: עולים לרמת הגולן בכביש 87, חולפים על פני הפניה שמאלה לקצרין, ואחרי כ 500 מטרים פונים ימינה לפי השלט לעינות סלוקיה. חונים ברחבת החנייה הגדולה שמול השער.

מעיין עיינות עדן סלוקיה (מערכת וואלה! , זיו ריינשטיין)
ליהנות ממפלים הקטנים שבבריכות ולצפות בסרטנים. עינות סלוקיה (צילום: זיו ריינשטיין)

בריכת הסוסים

את בריכת הסוסים שאורכה 30 מטר ורוחבה עשרה מטרים, בנו הרומאים. במשך השנים הבריכה הורחבה על ידי נזירים כרמליתיים שבנו סכר כדי להעלות את גובה המים לשם טחינת קמח. הבריכה זכתה לשם "בריכת הסוסים" מכיוון שבעבר נהגו לרחוץ במימייה את הסוסים של המקומיים. אמנם סוסים לא תמצאו כאן היום, אבל כן תוכלו להבחין באילניות (סוג של קרפדות) המשתזפות על האבנים הגדולות במרכז הבריכה, וכן להביט בצבי מים המשתכשכים להם.

איך מגיעים: מצומת המוביל יורדים דרומה בכביש 77, במחלף זרזיר, פונים לכביש 7626 לכיוון חג' אג'רה וכעביה דרום. נוסעים עד גשר קטן מעל הנחל.

מעיין הסוסים עין יבקע נחל ציפורי (מערכת וואלה! , זיו ריינשטיין)
בעבר נהגו לרחוץ כאן את הסוסים של המקומיים. עין יבקע בנחל ציפורי (צילום: זיו ריינשטיין)

עין שוקק

בתוך עמק קטן המוקף בעצים גבוהים, נחבא לו עין שוקק, מעיין יפהפה שהוא שפכו של נחל יצפור. בעבר זרימת המים שימשה טחנת קמח מקומית ששרידיה קיימים בחלקה הצפוני של הבריכה. בתוך מימיו הצלולים של המעיין הצבועים בטורקיז, שוחים דגים קטנים והחוויה מומלצת היא לשבת על כסא בתוך המים, לצפות בדגים (שעושים פילינג לרגליים) ופשוט להירגע.

איך מגיעים: נוסעים עד לאזור נחל הקיבוצים - דרך עפר קצרה היוצאת מכביש 699 מעט דרומית לניר דוד. מהחניון שבסוף דרך העפר הולכים ברגל בעקבות השילוט.

עין שוקק (יח"צ , זיו ריינשטיין)
פילינג דגים לרגליים ומים קרירים. עין שוקק (צילום: זיו ריינשטיין)

מעיין כנף

למרגלות היישוב העתיק דיר עזיז ומול הנוף של נחל כנף, נבנה בריכה ארוכה ויפה. מי המעיין הצלולים נשפכים לתוך תעלות המזרימות אותם בין הטסות, וההמלצה שלנו היא לרדת בעקבות תעלות המים. מובטח לכם נוף משגע על נחל כנף, ותוכלו לשבת בין עצי שיזף, זית וסברס ולהתנדנד בנדנדות שנתלו על עצי האיקליפטוס הגדולים.

איך מגיעים: הישוב כנף שוכן על כביש 869 העולה מצפון הכנרת מזרחה אל מעלה גמלא. יש לחנות את הרכב בסמוך לשער היציאה מהמושב, וללכת כ-1.5 ק"מ (20 דקות) על דרך העפר הנוחה עד לרחבת המעיין.

מעיין עינות סלוקיה (יח"צ , תיירות גולן)
ההמלצה לרדת בעקבות תעלות המים. דיר עזיז בעין כנף (צילום: תיירות גולן)

עין הנצי"ב (עין יהודה)

עין יהודה, או בשמו השני עין הנצי"ב, הוא מקום פסטרולי שנראה כמו לקוח מתוך גלויה. מי המעיין כל כך צלולים שנראה כאילו הם צבועים בגוון טורקיז. המעיין עמוק ומאפשר לקפוץ לתוכו, להתרענן בשחייה ארוכה או להשתזף על המזרנים העבים שצפים על המים. אם תגיעו בשעת בוקר מוקדמת, תוכלו לראות את נביעת המעיין מתפרצת בקרקעית הבריכה.

איך מגיעים: מכביש 90 פונים לכיוון עין הנציב-שדה אליהו בכביש 6678. לאחר 800 מטר פונים ימינה לעין הנצי"ב. אחרי השער פונים מיד שמאלה ואחרי 100 מטר עוצרים ומחנים את הרכב. יורדים במדרגות ומגיעים לשער בגדר המקיפה את הבריכה. נכנסים בשער ומתקדמים לכיוון גוש הצמחייה ולבריכה (עין הנצי"ב הינו קיבוץ דתי, אנא הימנעו מלהגיע בשבת).

מעיין עין הנצי"ב עין יהודה (מערכת וואלה! , זיו ריינשטיין)
המעיין עמוק ומאפשר לקפוץ לתוכו. עין הנצי"ב (צילום: זיו ריינשטיין)

עין נזם

דרך בטונדות גדולות המשמשות כמדרגות יורדים לבריכה מוארכת ורחבת ידיים, אם כי מעט בוצית. מי המעיין עין נזם, המכונה בפני תושבי האזור "חונזיר", זורמים בערוץ נחל קצר לפני שהם נשאבים לצורכי חקלאות. לאחר שתיהנו משחייה בבריכה תוכלו לערוך פיקניק בין עצי הפוליאנה הגבוהים שמקיפים את המעיין.

איך מגיעים: בצומת הנצי"ב שבכביש 90 פונים מזרחה לכביש 6678. נוסעים בכביש זה כ-6 ק"מ, חולפים על פני הכניסה לשדה אליהו וממשיכים דרומה עד לסימון ק"מ 6. מעט מדרום לו מסתעף ימינה (מערב) 1 כביש אספלט חקלאי מסומן בסימון שבילים כחול ומכאן מתחיל המסלול.

מעיין עין נזם (מערכת וואלה!)
המים זורמים בערוץ נחל קצר לפני שהם נשאבים לצורכי חקלאות. עין נזם (צילום: זיו ריינשטיין)

עין יזרעאל

תחת עצי איקליפטוס גבוהים, ממוקמת לה בריכה גדולה שבמרכזה מבנה משאבות מימי המנדט הבריטי. בעין יזרעאל, אחד המעיינות היפים שהתברכה בהם ארצנו, תמצאו ניקבת מים צרה בצורת האות T שמובילה את מי המעיין לבריכה. הנקבה נמוכה וגובהה מטר וחצי כשהמים מגיעים ל-60 סנטימטר, אך מומלץ מאוד להתכופף מעט ולטייל בתוכה. אחרי שטבלתם במי המעיין, תוכלו לשבת בשולחנות הפיקניק המפוזרים במקום לארוחת צהריים שלווה.

איך מגיעים: מצומת נבות: פונים דרומה לכביש 675. לאחר כק"מ ישנה פניה ימינה לדרך עפר (המתאימה לכל רכב). דרך העפר זו מובילה לחורשה קטנה במרכזה ממוקם המעיין.

עין יזרעאל (אתר רשמי , Ori, ויקיפדיה)
מסביב למעיין יש שולחנות פיקניק וצל איקליפטוסים. עין יזרעאל (צילום: Ori, ויקיפדיה)

עין קלט

מימיו של נחל פרת, הוא ואדי קלט בערבית, נובעים מכמה מעיינות באזור מדבר יהודה, בהם עין מבוע ועין קלט. רשות הטבע הכריזה על האזור שמורת טבע ועל כן חלק מהאתרים בו בתשלום, אך לא המעיין הזה. הנחל מתחיל את דרכו בת 30 הק"מ מירושלים ונשפך לבעקת הירדן ליד העיר יריחו. לאורך המעיין נבנתה אמת מים, שבעבר העבירה מים למבצר קיפרוס, שבנה הורדוס ונקרא על-שם אמו.

איך מגיעים: נוסעים על כביש מספר 1 מזרחה עד שמגיעים לישוב מצפה יריחו. בצומת שמאלה ומיד שוב שמאלה. עוברים ליד תחנת דלק ישנה ודרך שער. נוסעים עוד ק"מ אחד עד לצומת T. בצומת שמאלה ואחרי 100 מטרים מצד ימין מגיעים לחניון העליון של עין קלט המסומן בסימון שבילים שחור. מהחניון אפשר לרדת עם רכב פרטי בשביל כורכר עוד שני ק"מ עד לחניון התחתון של עין קלט.

ואדי קלט עין קלט (יח"צ , זיו ריינשטיין)
לאורך המים הזורמים נבנתה אמת מים עתיקה. עין קלט (צילום: זיו ריינשטיין)

עין עקב

בלב המדבר נובע בכל ימות השנה מעיין מיוחד במינו: עין עקב. מימיו של המעיין, הקרים והמלוחים, מטפטפים מגובה של 10 מטרים ונקווים בתוך בריכה עגולה וגדולה. השחייה בבריכה מהנה ביותר, ואם התעייפתם תמיד תוכלו לשבת על שטחי הגיר הרחבים הממוקמים מסביב לבריכה. המסלול אמנם מעט אתגרי וקשה אך שווה כל מאמץ.

איך מגיעים: נוסעים דרומה על כביש 40, ואחרי שדה בוקר פונים לכיוון מדרשת בן גוריון. בכיכר פונים ימינה לפי השילוט. הולכים 3.5 ק"מ, לאחר מכן מגיעים להצטלבות עם דרך כחולה ופונים ימינה לפי השילוט. לאחר כשני קילומטר מגיעים לחניון, ולאחר עוד כ-750 מטר מגיעים למעיין.

מעיין עין עקב (מערכת וואלה! , זיו ריינשטיין)


1-10 of 360