הימה נמחקה: תמונות לוויין מאסון אקולוגי

נשלח 4 באוק׳ 2014, 2:50 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 4 באוק׳ 2014, 2:51 ]
תמרור אזהרה לים המלח: ניצול המים המסיבי והטיית הנהרות ייבשו לחלוטין את ימת אראל, פעם הרביעית בגודלה בעולם. מהן הסכנות הבריאותיות?

מאת ynet, 1/10/2014

התמונות הן של ימה במרכז אסיה, אבל המחשבה הראשונה היא על ים המלח : תמונות לוויין שצילמה סוכנות נאס"א מראות כי לראשונה בהיסטוריה המודרנית התייבש לחלוטין חלק ניכר מימת אראל. הצילומים הללו מהווים תמרור אזהרה עז לגבי המשך ניצול המים בים המלח, שגם מפלס המים שלו - ממש כמו מפלס מי ימת אראל - ירד בעשרות מטרים בחצי המאה האחרונה.

לצפיה בתמונות לווין לחצו כאן -
מ-2000 עד 2014: התייבשות ימת אראל

התמונות של לוויין Terra של סוכנות החלל האמריקנית, שפורסמו בשבוע האחרון, מראות כי האגן המזרחי של הימה המרכז-אסייתית, שבעבר הייתה הימה הרביעית בגודלה בעולם, התייבש לחלוטין בחודש שעבר. בתמונות משנת 2000 ניתן לראות כי אותו אזור היה מכוסה לחלוטין במים.

"זו ככל הנראה הפעם הראשונה שהימה התייבשה לחלוטין ב-600 השנים האחרונות", אמר לנאס"א הגיאוגרף פיליפ מיקלין מאוניברסיטת ווסטרן מישיגן. לדבריו, בימי הביניים הימה התייבשה עקב הסטת מקור המים שלה, נהר אמו דריה, אל הים הכספי.

ימת אראל בשנת 2000 (צילום: נאס"א)
ימת אראל בשנת 2000 (צילום: נאס"א)

ובאוגוסט הנוכחי. החלק הדרומי נעלם (צילום: נאס"א)
ובאוגוסט הנוכחי. החלק הדרומי נעלם (צילום: נאס"א)

ב"גרדיאן" הבריטי נכתב כי מאז שנות ה-50 נהר זה והנהר המרכזי הנוסף באזור, סיר דארייה, הוסטו על ידי הממשלה הסובייטית כדי לספק השקיה לשדות כותנה באוזבקיסטן ובטורקמניסטן. מהלך אנטי-סביבתי זה הפחית באופן משמעותי את זרימת המים לימה. על פי הבנק העולמי, מפלס המים שלה צנח ב-16 מטרים בין 1960 ל-1996. לפי מיקלין, גם שנים שחונות יחסית וצניחה בכמות השלג שירד בהרי פאמיר תרמו אף הם לירידה במפלס המים בקיץ הנוכחי.

 

הקיץ חם יותר, החורף קר יותר

נאס"א החלה לצלם את ימת אראל בשנת 2000. כבר אז הייתה הימה מפוצלת לשניים - החלק הצפוני שבקזחסטן והדרומי באוזבקיסטן. גם החלק הדרומי היה מפוצל לשניים. באזור הצפוני נעשו מאמצים למנוע את המשך ההתייבשות, ואלו הצליחו חלקית.

ים המלח. החלק הדרומי התייבש, הצפוני לא ייעלם (צילום: תומריקו)
ים המלח. החלק הדרומי התייבש, הצפוני לא ייעלם (צילום: תומריקו)

עם זאת, במי החלק הדרומי המשיכו להשתמש לצורכי ענף הכותנה באוזבקיסטן, והתוצאה

ללמוד מהטעויות שלהם

אסונה האקולוגי של ימת אראל - שיעור לישראל  / סיינטיפיק אמריקן

גם אצלנו נפלו מקורות המים קורבן ללהיטותם של "בעלי חזון" שהטיפו ל"כיבוש השממה". זה נכתב לפני 6 שנים, והרבה לא השתנה
לכתבה המלאה

 הייתה שהאגן המזרחי של דרום הימה התייבש כמעט לחלוטין כבר ב-2009. שנה לאחר מכן הופתעו כולם לראות שוב מים רבים באזור. אבל הקאמבק לא המשיך לזמן רב, והשנה האזור הפך ליבש לחלוטין. אף שגובה המים נוטה להיות תנודתי, רק מעטים סבורים כי הימה תחזור אי פעם להיראות כפי שנראתה לפני שנות ה-60.

 

בנאס"א ציינו את תופעות הלוואי של האסון האקולוגי ואמרו כי האבק שנושב מקרקעית הימה שנחשפה בעקבות התייבשות המים, לצד הכימיקלים החקלאיים, מהווים סכנה בריאותית. "אובדן ההשפעה המרסנת של גוף מים כה גדול הפך את הקיצים לחמים ויבשים יותר ואת החורפים לקרים יותר", הוסיפו. לפי נאס"א, סכר שבנתה קזחסטן ב-2005 היה הניסיון האחרון לשמר כמה מחלקי ימת אראל, אבל למעשה היווה "עונש מוות" לדרום הימה.


כמו בימת אראל, גם בים המלח החלק הדרומי כבר התייבש לחלוטין - הן עקב השימוש במימי נהר הירדן והנחלים הזורמים אליו והן על ידי ניצולם על ידי המפעלים השונים. החלק הצפוני והמרכזי של ים המלח לא צפוי להתייבש. למרות ירידה של עשרות מטרים במפלסו, שהגיע לאחרונה ל-427 מתחת לפני הים, עומק המים עומד על כ-200 מטרים - ולכן ים המוות לא צפוי להיעלם.

לכתבה באתר ynet

אסונה האקולוגי של ימת ארל - שיעור לישראל

גם אצלנו נפלו מקורות המים קורבן ללהיטותם של "בעלי חזון" שהטיפו ל"כיבוש השממה"
סיינטיפיק אמריקן, 30/7/2008

גורלה של ימת ארל, הוא תזכורת מאלפת וכואבת למחיר האקולוגי-הסביבתי שהאדם עלול לשלם על "שחצנותו" בהתייחסותו לסביבה, בבחינת "אני השולט בטבע ואשנה אותו כרצוני". האסון האקולוגי שפקד את ימת ארל ואת סביבתה בברית המועצות לשעבר הוא דוגמה הממחישה כיצד פעילותו של האדם, השואף לשנות את "סדרי בראשית" עלולה לגרום לנזק אקולוגי גדול ממדים, לעתים בלתי הפיך, ולפגיעה קשה בסביבה, גם אם היא מונעת ממניעים חיוביים לכאורה של טובת האדם ורווחתו.

 

ימת ארל הייתה ימת המים המתוקים הרביעית בגודלה בעולם והשתרעה על פני כ-66,000 קמ"ר. היא ניזונה בעיקר ממימי שני הנהרות אמור וסיר. הימה הייתה אחת מפינות החמד בעולם, עשירה בדגה וכל האזור המקיף אותה הצטיין באקלים נוח וממוזג. בשנות ה-60 הגתה ממשלת ברית המועצות תכנית שאפתנית בסיסמה המוכרת לנו: "כיבוש השממה". תכליתה
ערך אנציקלופדי

מוביל המים הארצי

מפעל המים הגדול בישראל. מוליך את מי הצפון (הנשאבים מהכנרת) עד לדרומה של ישראל. יש בו מערכת מורכבת של משאבות ענק, "גיחונים", תעלות בטון, מתקני סינון, מנהרות וצינורות.
לערך המלא

הייתה לחסום כ-90% ממימי שני הנהרות, ולהפנות אותם דרומה להשקיית שטחי מדבר נרחבים בשלוש רפובליקות לשעבר של ברית המועצות: קזחסטן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן, שיועדו בעיקר לגידול כותנה ואורז (שני גידולים חקלאיים "זוללי מים").

 

יש האומרים שכמקובל בימים ההם בברית המועצות, הייתה זאת החלטה פוליטית בעיקרה, שהכריעה את גורלו של אזור נרחב, ונראה שלא קדמה לה בדיקה מדעית יסודית וממצה של תוצאותיה הסביבתיות ולא נערך כל דיון ציבורי בנושא. שרשרת האסונות הסביבתיים שפקדו את הימה ואת האזור הסמוך לה בעקבות ביצוע הפרויקט, רשומים בספרי ההיסטוריה, הגיאוגרפיה והאקולוגיה.

 

שלטונות ברית המועצות לא זו בלבד שניסו במשך זמן רב להסתיר את הטרגדיה, אלא אף הגו תכניות דומות ואף שאפתניות יותר לחסום את מימי נהרות סיביר ולהפנותם דרומה להשקיית המדבריות ברפובליקות הדרומיות של ברית המועצות לשעבר. למרבה המזל, בשנות ה- 80 נכנסה ברית המועצות לתקופת הפרסטרויקה והגלסנוסט והקהילה המדעית העזה להשמיע קול אזעקה ואזהרה מפני מעשה כזה והתכניות ירדו מן הפרק.

 

השחצנות הישראלית ביחס לסביבה

 

מהו הלקח שאנחנו הישראלים יכולים ללמוד מקורותיה של ימת ארל? כשאנו עוקבים בדאגה אחר הצטמקותן הגוברת של שתי פינות החמד שלנו, הכינרת וים המלח, קשה מאוד להימנע מהשוואות נוגות. האם גם אנחנו היינו נגועים בשנות ה- 50 ו- 60 ב"שחצנות" ביחס לסביבה הטבעית? האם החזון לא גבל לעתים בעיוורון? האם "כיבוש השממה" לא היה גם אצלנו שמה של תכנית ממלכתית? אין ויכוח בדבר אופייה של "כיבוש השממה" עמק החולה, שהייתה ייבוש ביצה אחד יותר מדי.

 


אגם החולה, ייבוש ביצה אחד יותר מדי. (צילום: אפי שריר)

 

זאת ועוד, רובנו מכירים בנחיצותו של המוביל הארצי, גדול הפרויקטים של המדינה בתחילת דרכה, בהתחשב בעלייה ההמונית בשנות ה- 50 ובתפקיד שהוא מילא בפיתוח הארץ. ואולם במבחן התוצאה, 50 שנה לאחר הפעלתו, אפשר לקבוע בצער שיותר מדי מים נשאבו, ונהגנו בהם בזבזנות מחרידה, בעיקר בחקלאות (ובכלל זה גידול כותנה בהשקיה!).

 

שלא כמו בכינרת, שם לפחות שורטט קו אדום, לגבי ים המלח לא בוצע שום מעקב. על אף שהיה ברור שמניעת כניסת מים מן הכינרת תגרום להצטמקות מתמדת של ים המלח עקב שיעורי ההתאדות הגבוהים, לא נקבע "קו אדום" כלשהו. והפתרון המוצע היום? תעלת הימים: הזרמת מי ים ממפרץ אילת או מן הים התיכון. אפשר רק לקוות שכל הצעה תיבחן באופן קפדני על כל השלכותיה הסביבתיות והאקולוגיות, ללא חיפזון ולחצים של בעלי חזון. יותר מ- 50 שנה המתין ים המלח ל"גאולה" והוא יחכה כמה שיידרש להשלמת הבדיקות המתבקשות להגנה על הסביבה שבה אנו חיים. גילוי דעת זה הופיע כמאמר המערכת בגיליון יולי של "סיינטיפיק אמריקן – ישראל "


לכתבה באתר ynet

Comments