דגים בקרבת החוף עמידים גנטית מפני כימיקלים רעילים

נשלח 30 במרץ 2011, 12:32 על ידי Sustainability Org

בימים אלה כשמאות אלפי דגים מתים בצורה מסתורית ביותר גילו גזע שפיתח עמידות לרעלים שאולי הרגו את אחיו בחוף המערבי של ארה"ב

29/03/2011 קונאן מילנר - אפוק טיימס

דג
דג טומקוד בוגרים אשר נאספו מנהר הדסון – צילום: באדיבות Mark Mattson, Normandeau Associates.
גזע מסוים של דג החיי בקרבת החוף המזרחי בארה"ב מוכיח עמידות גנטית בלתי צפויה לחשיפה ממושכת לחומרים כימיים. בו בזמן שזיהום מ-
PCB (polychlorinated biphenyl), הנמשך עשרות שנים, החריב מינים רבים של דגים בנהר הדסון, מדענים גילו שדגי טומקוד האטלנתי מתפתחים יפה ואף משגשגים בסביבה עוינת ומורעלת. מסקנות אלו דווחו בכתב העת "מדע" בגיליון 17 מחודש פברואר. כיצד הדגים שורדים בסביבה רעילה?

מדענים מהמוסד לאוקיינוגרפיה וודס הו, מאוניברסיטת ניו-יורק ומהמנהל לאוקיינוסים ולאטמוספרה הלאומי (NOAA) חברו בצוותא כדי לחקור את הסיבה להישרדות דגי טומקוד. הם גילו שהאחראי לעמידות מפני ה-PCB הוא שינוי בקולטן גנטי יחיד.

עמידות דומה נצפתה אצל חרקים מפני קוטלי חרקים מסוימים ואצל בקטריות אשר עמידות מפני אנטיביוטיקה. המקרה של דגי טומקוד מדגים את מנגנון העמידות שנצפה לראשונה אצל בעלי חוליות, לפי דברי איזק וירג'ין מהמחלקה לרפואה סביבתית באוניברסיטת ניו-יורק.

בזמן שהחוקרים בדקו את יכולת התגובה של דג טומקוד ל-PCB, הם מצאו שינויים ראשוניים בקולטן גנטי קרואי AHR2. קולטן זה,לפי טענת החוקרים, הינו חשוב בתיווך הרעילות בשלבים המוקדמים של החיים והוא גם יכול לפקח על הרגישות ל-PCB.

סכנה לניזונים מהדגים

החוקר הראשי ב-WHOI ,מרק אהן, מצא במחקרו, אשר ארך 16 שנה, בשפך הנהר אקושנט בקרבת בדפורד במסצ'וסט, שאותו גן מעורב בבקרת תגובה ל-PCB אצל דגים אחרים.

לפי אהן, דגי טומקוד אשר חיים בנהר הדסון אינם רגישים ל-PCB מפני שהמנגנון האחראי לתגובה לרעלן הוחלש אצלם.

אלה יכולות להיות חדשות טובות עבור הדגים, אולי, אבל לאו דווקא עבור טורפים ובני אדם אשר ניזונים מהם. "דג טומקוד שורד, אומנם, אלא שהוא צובר PCB ברקמותיו ומעביר אותו הלאה למי שאוכל אותו", לפי דברי אהן.

האם זו הוכחה שדג הטומקוד אינו פגיע לחומרים כימיים? כנראה שלא. לפי אהן השינויים הגנטיים החלים בדגים כתגובה ל-PCB גורמים להם להיות "יותר רגישים לחומרים אחרים" ומשפיעים  על  יכולתם לפרק חומרים כימיים מזיקים אחרים כמו ה-PAH (polycyclic aromatic hydrocarbons) .

"לכן אנחנו יכולים לסכם שדג טומקוד החיי במי הנהר הדסון יכול להיות יותר רגיש ל-PAH מכוון שאין ביכולתו לפרק ולנטרל את הרעל כראוי",מוסיף אהן.

הדג סובל ממחסור ברעלן

כמה אירוני, אך מחסור ב-PCB אלול להזיק לדג טומקוד שבנהר הדסון, למרות הייחודיות הגנטית שלו. מדענים מסבירים שמחסור בחומר הרעיל אשר יכול לעורר את ההסתגלות של הדג יכול גם לפעול לרעתו.

" אם מנקים את הנהר, דגים אלה יצטרכו להתאים את עצמם לסביבה החדשה", טען וירג'ין בראיון לעיתונות.

לכתבה באתר אפוק טיימס


Comments