החוקרת הישראלית שהחזירה את הקרפיון לכפרים באפריקה

פורסם: 10 בפבר׳ 2010, 2:28 על ידי: Sustainability Org
מאת יובל אזולאי, תאריך פרסום: 5/2/2010
 
לפני 60 שנה עשה חייל בריטי מעשה שטות, כשהכניס לימת ויקטוריה כמה דגי נסיכת הנילוס. הוא לא ידע שמדובר בדג טורף, שהכחיד את הקרפיונים שמהם ניזונו המקומיים. רעב ותחלואה פשו בכפרים העניים. להצלתם נחלצה חוקרת הדגים ברטה סיוון-לבבי.
 
דגי נסיכת הנילוס הפכו זה מכבר למלכים האמיתיים של ימת ויקטוריה שבמרכז אפריקה, אף שהדבר קרה בנסיבות חלמאיות משהו: על פי האגדה, לפני כ-60 שנה רצה חייל בריטי אלמוני להיטיב עם המקומיים, והכניס כמה דגי נסיכת הנילוס לאגם הענק. אם לא די בכך שנידונו לחיות באחד האזורים העניים בתבל, כעת הכחידו הדגים החדשים את דגי הקרפיון, שהיו המרכיב הבסיסי בכל ארוחה שהתקינו לעצמם. למזלם, לעזרתם נחלצה הפרופ' ברטה סיוון- לבבי, חוקרת דגים ישראלית בעלת שם עולמי.

"זה דג טורף גדול מאוד", סיפרה השבוע על נסיכת הנילוס הפרופ' סיוון-לבבי מהפקולטה לחקלאות ברחובות של האוניברסיטה העברית. "איכות המים והטמפרטורה שלהם באגם התאימו לנסיכה, ובתוך שנים ספורות היא היתה למלכה הגדולה של אגם ויקטוריה. הם אכלו את כל שאר הדגים באגם, גם את אלה שביססו במשך דורות ארוכים את התפריט של בני השבטים המקומיים".

ארגוני סיוע בינלאומיים שלמדו על מצוקת השבטים על גדות האגם ניסו לעזור. הם שיגרו אל השבטים נציגים שידריכו אותם כיצד לבשל, לאכול ולהתקיים מהמלכים החדשים של האגם, אך מאמציהם כשלו כישלון חרוץ: דגי נסיכת הנילוס היו גדולים מדי, ואחרי שאכלו את כל הקרפיונים שבאגם הם תפחו עוד יותר והגיעו למשקל ממוצע של 120 ק"ג. סירות הקאנו של המקומיים לא התאימו לדיג במים עמוקים, שבהם התרכזו דגי נסיכת הנילוס. הייאוש גבר, הרעב הציק, ומי שגזרו מהאסון האקולוגי את הקופון השמן היו תעשיינים שהחלו להפעיל סירות דיג גדולות כדי ללכוד את הדגים השמנים, לעבד את בשרם ולשווקו ברחבי העולם. למעשה, כל דג נסיכת הנילוס שמוגש על כל צלחת בכל פינה בגלובוס בא מאגם ויקטוריה.

כשהפרופ' סיוון-לבבי שמעה מעמיתיה בעולם על מצב השבטים המתקיימים מהדגה המידלדלת של ימת ויקטוריה, היא נבהלה מהנתונים שהובאו לפניה: ילדים רבים סובלים מבעיות התפתחות קשות ומפיגור, התחלואה הרבה מגבילה את תוחלת החיים הממוצעת לגיל 40 והתושבים סובלים ממחלות לב רבות - כל אלה כתוצאה מהיעדר חלבונים המצויים בשפע בדגי הקרפיון האהובים והנעלמים.

"בהתחלה תהיתי מדוע לא נוציא את דגי נסיכת הנילוס מאגם ויקטוריה ונכניס במקומם את אותם מיני דגים שנכחדו, אך זו היתה תמימות של ילדה", אמרה סיוון-לבבי. יחד עם הד"ר ג'וסטוס רוטיסייר, חוקר דגים מאוניברסיטת מקררה שבאוגנדה, היא ערכה בדיקה מקיפה של מצב הדגה באגם ומצאה שבשנים הבאות המצב רק יחמיר, משום שגם המשך קיומם של דגי נסיכת הנילוס באגם ויקטוריה מוטל בספק: "הם טרפו הכל וכבר לא נשאר להם מה לאכול", תיארה. "בשנים האחרונות דגי ענק, שהגיעו למשקלים גדולים, איבדו בחצי את משקל גופם. המצב הזה הכניס למצוקה גם את תעשיית הדגים הענפה ששגשגה במשך עשרות שנים באפריקה, והם בבעיה אמיתית".

במסעותיה בין שבטים החיים על גדת האגם באוגנדה, היא חיפשה פתרונות למצוקתם של התושבים הרעבים, שחיים בבקתות של עץ ובוץ, בלי מים זורמים ובלי חשמל. סיוון-לבבי, חוקרת דגים בעלת שם עולמי בעידוד הטלה, הציגה למקומיים את רעיון בריכות הדגים המלאכותיות שתקים עבורם מחוץ למימי האגם, שבהן ניתן יהיה לגדל את הקרפיונים האבודים. צעירי השבטים, שנולדו הרבה אחרי שהקרפיון נפלט משרשרת המזון שלהם, לא ידעו מה היא שחה. "הם הגיבו בהרבה מאוד חשדנות, חלקם לא רצו לשמוע וחלקם אף גירשו אותנו", סיפרה. "רק מעטים גילו עניין בתוכנית שלנו, והביעו תקווה שהיא תקל את מצבם. מבחינתנו, העבודה החלה. הוצאנו מינים של דגי קרפיון אפריקאיים מאפיקי נחל הזורמים אל האגם, הכנסנו אותם לבריכות דגים קטנות שחפרנו למקומיים בכפרים, והדגים מסתדרים שם מצוין: הם לא מפונקים, בגלל מזג האוויר הטרופי הם מתרבים כל השנה - ולמקומיים יש מה לאכול".

דג בולע דג בולע דג

היוזמה של המדענית הישראלית ושל עמיתה האוגנדי הפכה לסיפור הצלחה בכפרים הנידחים שעל גדות האגם. בני שבטים שתחילה התייחסו לחוקרי הדגים בבוז וגירשו אותם ממחוזותיהם, באו וביקשו לקחת חלק בתוכנית. הקרן USAID - CDR US של הקונגרס האמריקאי, התומכת בהעברת ידע וטכנולוגיה ממדינות העולם המערבי למדינות העולם השלישי, התרשמה מנחיצות המיזם ומימנה את חפירת הבריכות המלאכותיות ואף את השתלמותם של ארבעה מהמקומיים בקיבוץ המעפיל שבעמק חפר.

אחרי שלמדו שיטות מתקדמות לעידוד הטלה, הקימו בוגרי ההשתלמות בכפריהם חוות לגידול דג הקרפיון. את הדגיגים הקטנים שהקרפיונים מטילים הם מספקים מדי כמה שבועות לשאר השבטים באזור, המגדלים אותם בבריכותיהם, ללא מאמץ מיוחד. "אין בעיה בחפירה של בריכות במקום הזה כי האקוויפרים מלאים", הסבירה סיוון- לבבי. "הבריכות עצמן לא גדולות במיוחד, בגודל של חצר ממוצעת, ואין צורך בתחזוקן או בהאכלת הדגים. כל שצריך לעשות הוא לגשת אל הבריכה, ללכוד אחד, לחלוט אותו במים רותחים ולאכול. הכי חשוב שיש להם עכשיו מקור חלבונים טוב", אמרה.

כעת היא מסמנת את המטרות הבאות שלה באפריקה: להרחיב את חפירת בריכות הקרפיון גם למדינות אחרות באזור, כמו קניה, רואנדה וטנזניה, ללמד סטודנטים מאותן מדינות שיטות שפותחו במערב לטיפול נכון בדגים, ואז - להציל את דגי נסיכת הנילוס, הגוועים ברעב לאחר שזללו את כל מה שהאגם יכול היה לזמן להם. הבנק העולמי, מצדו, מעודד מחקר שהפרופ' סיוון-לבבי שותפה לו, בנושא ביות של נסיכת הנילוס ובדיקת ההיתכנות של גידול הדג הזללן הזה בבריכות מלאכותיות.

האגם הטרופי הגדול בעולם

לחופיו של אגם ויקטוריה שבמרכז אפריקה שוכנות המדינות אוגנדה, קניה וטנזניה. הוא נחשב לאגם המים המתוקים השני בגודלו בעולם, אחרי אגם סופריור שבאמריקה הצפונית, ומהווה מקור של הנילוס. שטחו כ-70 אלף קמ"ר - פי שלושה משטחה של מדינת ישראל - אך אינו נחשב לעמוק במיוחד, ומימיו מגיעים לכ-40 עד 90 מטר עומק.

בשל בעיות אקולוגיות קשות, מימיו של האגם הגדול נעשו בשנים האחרונות עכורים, בין השאר בשל אצות וצמחייה עבותה של יקינתון המים, היוצרות מרבדים צפופים על פני המים ומקשה על מעבר כלי שיט. עימותים אלימים שפרצו ברחבי אפריקה בעשורים האחרונים, הסיטו את תשומת הלב העולמית ממצבו האקולוגי העגום של האגם, וכך הוזנח.
 
Comments