הנחלים קמים לתחייה

נשלח 17 באפר׳ 2011, 10:36 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 17 באפר׳ 2011, 10:44 ]

ראש עיריית תל-אביב כבר מעז לטבול קצה רגל בירקון ואפילו הקישון כבר לא מה שהיה פעם. ראשי ערים בכל המדינה הבינו את הפוטנציאל הנדל"ני ופועלים להפוך את תעלת הביוב המקומית לנכס מניב הון

אביב לביא | 16/4/2011 11:13
תגיות: שיקום נחלים, זיהום נחלים, נחל הירקון, נחל קישון

לפני כמה שבועות נשלחה לעיתונאים הזמנה חגיגית: "ראש עיריית תל-אביב", כך נמסר, "מזמין אתכם להכיר את 'האגנים הירוקים'". לשם שינוי, לשם בעל הניחוח האקולוגי יש כיסוי: מדובר במערכת טיהור שפכים טבעית שמבוססת על צמחי מים, ששורשיהם מפרקים את החיידקים והחומרים הלא רצויים שאנחנו מדיחים באסלה.

כך, מצד אחד נכנס ביוב ומהעבר השני יוצאים מים צלולים למדי, שמוגדרים "מותרים לשתייה אקראית". כלומר, אם תלגמו מהם באורח חד-פעמי, אין סיבה שתובהלו לבית החולים הסמוך. רון חולדאי, אם כך, הזמין את התקשורת כדי להשוויץ בפלא האקולוגי הזה, שנמצא עכשיו בהרצה ואמור להקפיץ את איכות המים בירקון באופן משמעותי.

האגנים הירוקים מקבלים את השפכים של הוד השרון ושל כפר סבא, מעניקים להם טיפול מסור ומזרימים אותם לירקון הצמא. הכל היה מוכן לאירוע החגיגי, רק שיומיים לפני שעת השי"ן, כשפתח חולדאי את העיתון, ציפתה לו הפתעה לא נעימה: גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה, גנב לו את ההצגה.

ארדן, בראיון לידיעות אחרונות, בישר על הקמת ועדה מיוחדת שתבחן את האפשרות להתיר שחייה בירקון. זו היתה דרכו להעביר מסר ברור: הוא לא מתכוון להניח לאיש לקחת ממנו וממשרדו את הקרדיט על שיקום הירקון. כמה ימים לאחר מכן, ביום כדור הארץ, השתתף ארדן בתוכנית מיוחדת של רדיו אקו 99 ‏(גילוי נאות: גם אני נטלתי חלק בשידור‏). גם חולדאי היה אמור להתראיין לתוכנית בטלפון, אבל כשהתברר שארדן נמצא באולפן התבטל הראיון באופן מפתיע.
צילום: אריק סולטן
פארק הירקון. קיבל טיפול מסור צילום: אריק סולטן
כבר לא איכס?

קרבות הקרדיטים בין הפוליטיקאים ‏(האמת היא שגם לעיריית תל-אביב וגם למשרד להגנת הסביבה יש מניות בשיפור מצבו של הירקון‏) הם בשורה טובה לנחלים. הרי רק לפני שנים אחדות נחשב הירקון למצורע, שאנשי ציבור - וגם הציבור עצמו - התרחקו ממנו כמו ממגיפה. קשה לומר שמאז זרמו הרבה מים בירקון, אבל אפשר בהחלט לומר שהמים שזורמים בו מתאפיינים באיכות הולכת ומשתפרת. האם ניתן לשחות בהם? שאלה מצוינת.

האמת היא שגם אם טובי המדענים והמומחים ימליצו רשמית על שחייה בירקון, יזדקק עם ישראל לתקופת הפנמה ממושכת בטרם יקפוץ ראש אל הנחל ‏(קפיצת ראש לא מומלצת בכל מקרה: עומק המים מגיע לכ-2 מטר‏). התגובה הנפוצה ביותר למשמע הרעיון לטבול בירקון היא "איכס". הנחל של גוש דן יזדקק לשנים רבות של צלילות כדי להיפטר מהדימוי המסוכן שדבק בו. שני דורות של ביוב וסשה אלתרמן אחת לא במהרה יימחו.

במציאות מצבו של הירקון לא מזהיר, אבל הוא משופר בהרבה ממצבו בסקרים. הפער הזה נחשף בצורה מכאיבה בפרשת טביעתה של השייטת יסמין פיינגולד. אם להאמין לאנשים שניצבו על הגדה ולא נחלצו לעזרתה, הם חששו ממה שיעוללו להם המים המושמצים של הנחל. גם אחרי שהמלאך המושיע אבי טויבין קפץ למים והציל אותה, רבים היו משוכנעים שהחשיפה למים תהרוג את שניהם, או לפחות תמיט עליהם שנים של ייסורים.

בפועל, המים לא גרמו להם שום נזק, למעט העובדה שפיינגולד בלעה כמות גדולה מהם כמובן. ואפילו מזה היא התאוששה. הסיבה פשוטה: בקטע הנחל שבו אירעה הטביעה רוב המים הם מי ים. זה המצב בכל הקטע האחרון של הירקון, שמשתרע משבע טחנות ועד לנקודה שבה הנחל נשפך לים. הזרימה של הנחל כה חלשה - על זה עוד נרחיב בהמשך - עד כי הכניסה של מי הים לאפיק דוחקת את המים המקוריים של הנחל לאחור. העובדה הזו ניכרת בתוצאות שמגיעות מתחנות הניטור שפזורות לאורך הנחל. ברוב המקרים כמות חיידקי הקולי שנמדדת במים מקבילה לאלה שנמדדות בחופי הים של תל־אביב, ועומדת בתקן משרד הבריאות לחופי רחצה.


בקצה השני של הנחל המצב אפילו טוב יותר: כאן, ב-7 הק"מ הראשונים שמתחילים במקורות הירקון ‏(ליד בריכת הנופרים‏) המים היחידים שזורמים באפיק הנחל הם אלה שבוקעים מבטן האדמה. אם לדייק, במציאות העצובה של היום המים לא בוקעים משם - הם נשאבים. מעיינות הירקון כל כך הידלדלו בגלל שילוב בין שאיבת יתר ובין 8 שנים שחונות, עד כי המפלס שלהם נמוך ממפלס הנחל. וכדי שהנחל לא יתייבש מקורות צריכה לקדוח לבטן האדמה, להעלות משם את המים ולהזרים אותם אל האפיק.

זה בתמציתיות סיפורם הטרגי של הנחלים בישראל: האדם, כלומר אנחנו, שדד את מימיהם לצרכיו והותיר אותם בפני שוקת שבורה ‏(תרתי משמע‏), ועכשיו הוא מנסה להשיב אותם לחיים באמצעות הנשמה-הזרמה מלאכותית.
צילום: אריק סולטן
פארק הירקון. המצב השתפר צילום: אריק סולטן

החלק הרגיש של הירקון הוא המקטע האמצעי. כאן הנחל מקבל 3 תרומות חיצוניות: שתיים מתקבלות בברכה, השלישית מפוקפקת. הנחל, כאמור, נהנה מאיכותם של השפכים המטוהרים של כפר סבא ושל הוד השרון, וגם השפכים המטוהרים של רמת השרון מטופלים בדרך כלל ברמה מניחה את הדעת.

לעומת זאת, מים הרבה פחות מוצלחים מגיעים ממכון טיהור השפכים המיושן שמתמודד עם הביוב של אלפי מנשה, קלקיליה ועוד כמה יישובים קטנים יותר בדרום השרון. הקולחין הללו הם הסיבה העיקרית לכך שבקטע הזה של הנחל ערכי הזיהום גבוהים בהרבה מבשאר חלקיו.

כדי לדעת את זה, אומר ד"ר דוד פרגמנט, מנכ"ל רשות הנחל הירקון, אין צורך ביותר מדי מכשירים. את מכשיר הניטור המתוחכם ביותר מציע הטבע. זה דג הלבנון, תושב מקורי של הירקון וגם רגיש במיוחד לכל פגיעה באיכות המים. הלבנון משגשג כיום ב-7 הק"מ הראשונים, הצלולים. "כשהוא יעבור לחלק השני של הנחל", אומר פרגמנט, "נדע שעשינו קפיצת מדרגה אמיתית".

אז מה תצטרך להביא בחשבון הוועדה שתדון באפשרות להתיר את השחייה בירקון? פרגמנט מדבר על הנושא בזהירות. הוא לא ממהר למתג את הירקון על תקן הבריכה הציבורית הבאה. "נחל זה לא ים. אם יש בעיה בים, היא נמהלת במהירות. הים כמעט אינסופי. צריך לחשוב מה לבדוק בנחל, אילו פרמטרים, אילו חיידקים. בסוף משרד הבריאות יצטרך לשים את החותמת", מסביר הדוקטור.

חיידקים הם לא הבעיה היחידה. איש לא יודע מה יש על קרקעית הירקון. בשונה מהקישון, שם ספגה הקרקעית במשך שנים זיהום כימי כבד באדיבות המפעלים, הירקון פטור מבעיה זו. אבל קרקעית הנחל שלא נוקתה שנים עלולה להתגלות כמצבור של גרוטאות ופסולת שנסחפו ולא מומלץ לדרוך עליהם. בנחל רדוד כל כך גם את זה צריך להביא בחשבון לפני שמציבים על הגדה סוכת מציל.

נזק בלתי הפיך

המסע לשיקום הנזקים ההיסטוריים של נחלי ישראל הוא ארוך וסיזיפי, ריצה - או בעצם הליכה - למרחקים ארוכים. אחד האנשים שמובילים את המסע הזה הוא אלון זס"ק, ראש אגף מים, שפכים ונחלים במשרד להגנת הסביבה.

בכנס שנערך לאחרונה באוניברסיטת תל-אביב הציג זס"ק את אחד החידושים המעניינים שהוא וצוותו מקדמים בימים אלה: הצבת אקווריומים על גדות הנחלים, שבתוכם ישייטו דגים ובעלי חיים נבחרים הנמנים עם אוכלוסיית המקום. מעבר לאטרקציה, לפרויקט הזה אמור להיות ערך מחקרי, והוא יאפשר ניטור ומעקב אחר איכות המים בנחלים וההשפעה שלהם על בריאות הדיירים.

כשזס"ק נשאל איפה עומד תהליך השיקום של נחלי ישראל, הוא נאנח. "יש המון בעיות", הוא אומר, "אבל אפשר לזהות את המגמה: אנחנו כל הזמן ממשיכים לראות ירידה בעומסים ובכמות הזיהומים שמגיעה לנחלים. זה לא אומר שאני לא צריך להדוף איומים מכל מיני סוגים: היום קשה יותר מפעם להגן על הגדות של הנחלים מפני השתלטות נדלנית, לוודא שלא מקימים כל מיני גשרים משוגעים". 

מותר לשער שהוא רומז לתוכניות של המועצה האזורית מעלה יוסף להקים גשר חבלים באורך חצי ק"מ מעל הערוץ העמוק של נחל כזיב. הבעיה: גשר כזה זקוק לתמיכה של עמודי בטון מסיביים, שיוצבו באפיקו של אחד הנחלים היפים והירוקים בישראל ויגרמו נזק בלתי הפיך.

הקנרית של העידן המודרני

כ-15 נחלים נשפכים לים התיכון בתחומי ישראל, ורובם נמצאים בתהליכי שיקום איטיים אך עקביים. בנחלים האיתנים, כמו ירקון, קישון, אלכסנדר, תנינים, חדרה ונעמן, השיפור של איכות המים תלוי בעיקר במקורות החיצוניים שמהם מגיעים המים. נחל חדרה, למשל, היה במשך שנים תעלת ביוב מצחינה, ורק עכשיו הוא מתחיל להתאושש בזכות הקמתו של מט"ש ‏(מתקן טיפול בשפכים‏) חדש שמטהר את הביוב של יישובי האזור.

לפעמים ההשפעות על הנחל חוצות את הקו הירוק: בנחל אלכסנדר המצב סביר ומעלה ברוב ימות השנה, עד שמגיע עת המסיק והעקר ‏(נוזל עכור שנוצר בעת הפקת שמן הזית‏) של בתי הבד באזור שכם נשטף לאפיק הנחל, זורם במורד לישראל וממלא את הערוץ בנוזל חומצי בעל ריח דוחה.

נחל הוא ברייה רגישה. הוא הקנרית של העידן המודרני ומשול למראה עדינה שמשקפת את איכות השמירה על הסביבה בכל פן של חיינו. הנחל מושפע מכל דבר שקורה ברדיוס של עשרות ק"מ מסביבו. אם העיר מזוהמת, כל גשם חזק ישטוף אל הנחל נהר של ביוב ופיח; אם החקלאים משתמשים בדשנים כימיים ובחומרי הדברה רעילים, סופם לזרום אל האפיק; אם על גדת הנחל פועל אולם שמחות פיראטי, הערוץ יהפוך עד מהרה לפח הזבל שלו.

זה קורה משום שבמשך שנים התרגלנו לחשוב שנחל הוא החצר האחורית, שטח הפקר שנועד לספוג הכל, וגם מהסיבה האובייקטיבית שמדובר במקום הכי נמוך בסביבה. כל הנחלים זורמים אל הים, וכל הזיהום זורם אל הנחל.

למרות זאת, אומר זס"ק, בתחום הגישה יש שינוי רציני: פתאום מתחילים להבין את הפוטנציאל. פתאום כולם נזכרים בנחל הנושן והזנוח שעובר בשולי היישוב ורוצים להחזיר אותו לחיים. "ראשי ערים וראשי מועצות באים, הם רוצים להזרים מים, לעשות דיסנילנד. סוף-סוף מתחילים להפנים שנחל הוא איכות חיים עבור אנשים שמחפשים מקומות שאפשר לצאת אליהם וכך לבלות ליד מקור מים.

"במזכרת בתיה מדברים עכשיו על הנחל שלהם, גם באור עקיבא ובהוד השרון. הפוטנציאל ענק. קח לדוגמה את מה שעשינו לאחרונה בקריית שמונה. יש שם חורשה ליד נחל עין זהב שבמשך שנים נראתה כמו אתר פסולת. 50 משאיות זבל הוצאנו משם, סידרנו את המקום, יש מעיינות, יש זרימה, יופי של פינה. איך אני יודע שזה עובד? עוד לפני שגמרנו את העבודות, הבעלים של אולם השמחות הסמוך כבר סובב את הכניסה ועכשיו הפנים לכיוון הנחל", מספר זס"ק.

בעיתוי לא מקרי זס"ק ואנשיו מסיימים בימים אלה לערוך ספר שעוסק בשיקום נחלים עירוניים. החזון של ממשלת ישראל, שלשם שינוי גם מגובה בהשקעה של מאות מיליונים, מדבר על 3 פארקים מטרופולינים במדינת ישראל שבליבם נחלים: פארק הירקון שכבר קיים, פארק נחל באר שבע ופארק הקישון שרק מתחילים להתהוות.

המקרה הטראגי
הקישון הוא כמובן המקרה הטראגי מבין נחלי ישראל. פרשת השייטת, באופן גרוטסקי, סימנה דווקא את רגע המפנה של הנחל: המפעלים הבינו שהעידן שבו כימיקלים גולמיים זורמים בחופשיות אל הנחל חלף מהעולם, השקיעו סכומי עתק בטיהור השפכים בהוראת המדינה, והיום איכות המים שזורמים בנחל מאפשרת לחיים - לצבים, לדגים ולקורמורנים - לשוב אליו בהדרגה.

מדי פעם הנחל ממשיך לספוג מהלומות, כמו תקלת התשתית שאירעה בשבוע שעבר וגרמה להזרמת ביוב לאפיק הנחל במשך יום שלם, אבל הכיוון הכללי חיובי. עם זאת, מצב הקרקעית כבר יותר מסובך.

על קרקעית הקישון מונחים כל החטאים הקדמונים שכבות שכבות. בכל פעם ששולפים מהקרקעית דגימות לצורך אנליזה במעבדה, עולים גושים צמיגיים ושחורים, דמויי נפט, הצטברות של רעלים וכימיקלים ששקעו שם במשך עשרות שנים. טיהור הקרקע הוא תהליך הנדסי מורכב, שעלותו כ-200 מיליון שקל. גלעד ארדן הצליח לרתום למהלך הזה את כל הנוגעים בדבר - הממשלה, העיריות הסמוכות ורוב המפעלים בראשות בתי הזיקוק, שהנתח שלהם בהשקעה יגיע לכ-90 מיליון שקל.

השחקן היחיד בזירה שהמשרד להגנת הסביבה עדיין לא הצליח להגיע איתו להבנות הוא חיפה כימיקלים. לטענת המשרד, חלקו של המפעל צריך לעמוד על כ-30 מיליון שקל, ואילו המפעל מדבר על הרבה פחות. עד שיצליחו לגשר על הפערים, שמיכה של בוצה שחורה תמשיך לרבוץ על קרקעית הקישון.

הזמנים משתנים. הימים שבהם כל מפעל ועירייה שפכו ככל העולה על רוחם אל הנחל הסמוך הולכים ונעלמים. הבעיה העיקרית של הנחלים בישראל כיום היא לא מה שיש בהם, אלא מה שחסר בהם - המים. גם נחל שלא סופג זיהום משום מקור חיצוני לא יכול להיראות טוב, להריח טוב ולהיות צלול ומושך, אם המים בו עומדים.

המדינה שואבת את המים של הנחלים לצרכיה ומחזירה להם מכסה סמלית מינימלית. בשביל מדשאות בבתים הפרטיים יש מים, בשביל הנחלים אין. הירקון מקבל היום ממקורות ספיקה של 400 מ"ק בשעה, 1.6% מהספיקה הטבעית של הנחל שנמדדה לפני 100 שנה, אז עמדה על 25 אלף מ"ק בשעה. תחשבו על הנחלים היחידים שכן מאפשרים להם לזרום כאן, כמו הבניאס על מפליו השוצפים ומימיו הצלולים, ואז תחשבו על הירקון. זה כל ההבדל.

ב-2003 החליטה הממשלה שהנחלים הם צרכן מים כמו כל צרכן במשק הישראלי, ומגיעה להם הקצאה. רק שעם הקצאה עלובה כל כך ‏(כיום כ-10 מיליון מ"ק בשנה‏) אי אפשר להגיע רחוק. כדי לשפר את המצב נרקמות היום, לשורה של נחלים, תוכניות מים.

"זה היגיון פשוט", אומר זס"ק, "נניח שלחקלאים יש אישור לשאוב את המים מהנחל ולהשקות באמצעותם את השדות. במקום שהם ישאבו את המים במעלה הנחל וייבשו אותו, ניתן למים לזרום בנחל ונשאב אותם רק במורד. ככה גם הטבע ירוויח וגם החקלאים לא יפסידו. בנחל תבור, למשל, החקלאים מהאזור שואבים את המים בשלב מוקדם מאוד. במקום זה יקום מתקן שאיבה בסוף הדרך, וככה נרוויח 4.5 ק"מ של נחל והחקלאים ייקחו את המים קצת לפני שהם מגיעים לירדן".

ומה באמת עם הירדן? זה כבר סיפור כואב וסבוך, ששווה כתבה נפרדת, אם לא ספר שלם.

לכתבה באתר nrg

כתבות קשורות:
ניצחון לתושבים: מים יוזרמו לנחל עין-זהב
משחיתים ושורפים את בריכות הנופרים
הירקון חוזר לחיים, חולדאי מוכן לקפוץ לשחות
הלחץ הציבורי לא הועיל: אין אשם בזיהום הירקון
הצצה: הפארק שיציל את נחל הירקון
מצילים את המין: שומרים על דגי לבנון הירקון
Comments