הקרב בין ציידי המדוזות: איזה אתר מזהיר טוב יותר את הרוחצים?

פורסם: 16 ביולי 2012, 6:20 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 16 ביולי 2012, 6:21 ]

עמוד הפייסבוק "משמר המדוזות" והאתר "מדוזות" הוקמו במטרה לעקוב אחר הנחילים המגיעים לארץ. שניהם מציעים עדכונים מהחוף ונלחמים על כל גולש

מאת רועי צ'יקי ארד, 16/7/2012
 

כמו עם אירוע השנה למאבק החברתי שיתקיים השנה בתל אביב בשני מוקדים, גם תחום המאבק במדוזות יודע פיצולים וסכסוכי אגו שמבחוץ נראים לא מובנים. פרופ' בלה גליל ממכון ‘חקר ימים ואגמים' עוקבת כבר עשרות שנים אחרי נחילי המדוזות. המכון מפעיל את "משמר המדוזות", עמוד פייסבוק עם דיווחים על הופעת מדוזות באתרי רחצה שונים. אלא שלמשמר המדוזות מתחרה רציני בדמות האתר "מדוזות" (meduzot.co.il), שמנוהל על ידי דור אדליסט ודרור אנג'ל - שני אקולוגים ימיים נמרצים מאוניברסיטת חיפה.

"הם האופוזיציה, אנחנו הקואליציה. יש מלחמה, ואנחנו הטובים", מבהיר לי אדליסט מאתר ‘מדוזות'. "האתר שלנו היה לפניהם. יש דרגה של שיתוף פעולה, אבל לא פשוט לעבוד ביחד. הם מתעלמים מהקיום שלנו ולא מפרגנים. אני בעד שיתוף פעולה והנהלה שפויה אצלם". שני האתרים קמו לפני שנה בהפרש של חודש אחד בלבד.

על תחום המדוזות בישראל חולשת דמותה של בלה גליל מהמכון לחקר ימים ואגמים. גליל, שנחשבת אוטוריטה בינלאומית, המציאה למעשה את התחום. החוטית הנודדת האיומה קרויה על שמה Rhopilema Nomadica Galil.. מהבחינה הזו, מאבק אנשי אתר "מדוזות" ב"משמר המדוזות", הוא לא פחות מרצח-אם. גם אדליסט נאלץ להכיר באיכויות של גליל כחוקרת. "אני מפרגן לה, מתוך כבוד מקצועי ולא אישי", הוא אומר. את פרופ' גליל לא ניתן היה להשיג אתמול, בשל שהותה בחו"ל.

מדוזות במימי קיבוץ מעגן מיכאל. דור אדליסט מאתר "מדוזות" טוען שהתחרות בין הקבוצות גלשה למלחמת סייבר. צילום: משה זורע

שתי קבוצות לוחמי-המדוזות יוצאות מאותה עיר בסיס - חיפה. "עשרים אלף משתמשים שונים נכנסו לאתר שלנו השנה", מתגאה אדליסט. "להם יש עשרים מדווחים קבועים, לנו מאתיים". אתר "מדוזות" מציע מפת מדוזות יומית ודיווחים רבים כמו זה של הגולש שי אגם מחוף ראשון לציון אתמול: "הים מפוצץ במדוזות, המים צורבים ממש ברמה מוגזמת והרבה מדוזות נפלטות לחוף!".

אדליסט טוען שהתחרות בין הקבוצות גלשה למלחמת סייבר. "יש מתקפות על האתר שלנו מצד ילדים ערסים שמציפים דיווחים כוזבים. אני רואה בשגיאות הכתיב בהודעות סגנון שאני מכיר מהאתר של "משמר המדוזות". אני פעמיים ביום מנקה הודעות כאלה. הערתי באתר שלהם, אז הפסיקו". אדליסט מאמין שבסופו של דבר יהיה איחוד כוחות ומאשים את האגו של אנשי המשמר בפיצול. "אין יום שחולף ואני לא שואל למה אנחנו לא עובדים יחד. אנחנו רוצים לספח אותם אלינו, או שיסכימו לספח אותנו אליהם. הם עובדי מדינה שמשלמים להם, ואנחנו מתנדבים. אשמח להתפרנס מהתחביב הזה", הוא מודה.

רחל ולנר, חברת מועצת עיריית תל אביב מטעם "עיר לכולנו" ושחיינית, מדווחת לדף של "משמר המדוזות". "התחרות בין האתרים מצחיקה", היא אומרת. "יש ממש מאבק מי יגלה ראשון מדוזות חדשות. אני במשמר המדוזות כי המכון לחקר ימים פועל זמן רב וכולם מכירים את בלה גליל, צריכים לשמור אמונים למי שחוקר במשך שנים". לבסוף היא מסכמת: "אני רוצה מדוזה על שמי".

כיום, העניין העיקרי בתחום המדוזות הוא המינים החדשים שמתגלים. הם התגלו בישראל לראשונה לפני שנה, והשנה מגיעים בנחילים. שני המינים החדשים שנתברכה בהם ארצנו הם הקוטילוריזות והכוכבניות. מדובר במדוזות קטנות עד 20 סנטימטר, שאינן צורבות. "היום יש נחיל כוכבניות במכמורת, שלשום הוא היה באשקלון ותל אביב. זו מדוזה ורודה ויפה מאוד, על הפעמון שלה יש מעין פרחים סגולים קטנים", מתפייט אדליסט. על הקוטילוריזה, המכונה גם "ביצת עין", הוא אומר "זו שנה ראשונה שהן פה. הן בדרך כלל בים האגאי ובספרד. שם הן כתומות וצהובות, פה הן חומות".

לדברי אדליסט, הוא מנסה ליצור קשר עם עמיתיו במדינות השכנות כדי לשתף פעולה: "אנחנו מתים לקשר עם עזה ולבנון. גם עם המצרים קשה בזמן האחרון. שלחתי לחוקרים במצרים ולבנון אימיילים ולא קיבלתי תשובה". פרופ' גליל, אותה ראיינתי לפני שנה, סיפרה על שיתופי פעולה עם לבנון, לוב ותוניסיה. "כשאנחנו נפגשים בכנסים במדינות כמו טורקיה, כולנו מתחבקים ומתנשקים", אמרה.

בין מאתרי המדוזות גם צעירים כמו רוני זיו בן ה-17 מבת ים, סטודנט בתיכון צבאי. זיו קיבל מצלמה ימית ליום הולדתו ה-16 ומאז התמכר לדף "משמר המדוזות". בקול מבויש הוא מודה שהוא מעריץ של פרופ' גליל. "לפעמים מבקשים שאקפיא, פעמים אחרות מבקשים שאתפוס אותן חיות. לפני שבועיים גיליתי כנראה קוטילוריזה בצבע כחול, זן שהגיע ממצרים. אני הראשון שצילמתי אותה". גם רחל ולנר התבקשה להקפיא קוטילוריזות. "ביקשו במכון שאעטוף אותה ואשים במקפיא כדי שהם יבדקו אם זה קוטילוריזה. חששתי, כי בעלי לא רוצה למצוא מדוזות במקפיא. אני גם לא יודעת אם זה נכלל בצער בעלי חיים, שלא אכעיס אף אחד".

ויש כאלה שמדווחים לשני המחנות. למשל משה זורע, בן 47 ממעגן מיכאל, שמגדיר עצמו כ"צורף ימי" - כלומר יוצר תכשיטים מדברים מהים. אני שואל אותו מדוע התמכר לצילום מדוזות והוא אומר, "אני אוהב יופי, אני נהנה לראות את זה ולהראות לאנשים אחרים. יופי לא חסר ביצורים האלה". הוא מדחיק את המאבק: "אני מדווח לכל האתרים. אני לא מבין בפוליטיקה של המדענים. גם בחיים, אני לא מתעסק בכלל בפוליטיקה". זורע פחות נרעש מהתגלות המינים החדשים: "מדובר פשוט בשינוי בזרמים שסוחפים אותם לכאן. המדענים לא באמת יודעים מה קורה".

אני שואל את אדליסט מהי המדוזה האהובה עליו. הוא מהרהר מעט ומתוודה במשיכה לחוטית הנודדת הארסית. "אין לי שום בעיה עם הצריבה שלהן", הוא אומר באהבה.

 

לכתבה בהארץ


כתבות קשורות:

לאתר מדוזות: כל מה שרציתם לדעת על מדוזות בישראל

"משמר המדוזות", עמוד פייסבוק

מכה שקופה: המדוזות לא רק צורבות

 
Comments