מלח הארץ: מה מפעלי ים המלח לא מספרים?

נשלח 3 ביולי 2011, 12:31 על ידי Sustainability Org

לפי הקמפיין של מפעלי ים המלח, הם בכלל מזרימים חיים לים המוות. אז מה הבעיה? הבעיה היא עם מה שלא טורחים לציין בקמפיין הזה

סופ
אביב לביא  | 2/7/2011 13:05
תגיות: מפעלי ים המלח,ים המלח (סביבה), קציר מלח

יש אנשים, לא מעטים כנראה, שהקמפיין של מפעלי ים המלח - שהשתלט השבוע על כל מדיה אפשרית תחת הסיסמה "מזרימים חיים לים המלח" - תפס אותם לא מוכנים. הם לא ידעו שהאגן הדרומי של הים היה הופך למשטח מיובש בלי המים שהמפעלים מזרימים אליו מהחלק הצפוני. התגלית המפתיעה הזו גרמה להם לבחון מחדש את עמדתם כלפי מכרה הזהב - סליחה, האשלג והברום - של משפחת עופר.

לעומת זאת, יש אנשים שהקמפיין הזה מוציא אותם מדעתם: מלכתחילה אין להם אמון בבעלי הון, ולבעלי הון שמנסים לספר לנו כמה הם ידידותיים לסביבה הם מאמינים עוד פחות.

מפעלי ים המלח. לא מבינים איך נשכחו העובדות
מפעלי ים המלח. לא מבינים איך נשכחו העובדות צילום: איי-פי

עצם העובדה שתאגיד מוציא מיליון וחצי דולר כדי לשכנע את הציבור שהוא לא האויב הסביבתי שחשבנו, מעידה שהזמנים השתנו. מרגע שעלה לאוויר, הקמפיין מעורר תגובות, מתמרץ את השיח ומעודד את בירור העובדות. זה טוב לים המלח, טוב לסביבה ואולי אפילו לארגוני הסביבה, למרות שאלה חשקו השבוע שיניים. שקיעתו של ים המלח (ובחלק הדרומי - עלייתו על גדותיו) היא נושא סבוך ומורכב. הדיון הציבורי והתקשורתי מסתכם לעתים קרובות בסיסמאות פשטניות, בחלוקה אוטומטית לטובים ורעים. מפעלי ים המלח, שנמאס להם לגלם את תפקיד האיש הרע, החליטו לזרוק אל השולחן טענות עובדתיות (או שמא עובדתיות לכאורה). זו הזדמנות מצוינת לבדוק את הנתונים, להעמיק את הדיון.
"זה כל כך מגוחך"

העיתוי של הקמפיין, כמובן, לא מקרי: בעצם הימים האלה שרויה הנהלת המפעלים במו"מ אינטנסיבי מול האוצר על מימון המהלך שיציל את המלונות מהצפה. ראש הממשלה נתניהו וגדוד שרים ויועצים סיירו השבוע בים המלח. הנושא חם, ההכרעות קרובות. בהנחה שהפתרון שייבחר הוא איסוף המלח מקרקעית בריכות האידוי, מפעלי ים המלח יצטרכו להיפרד מכמה מיליארדי שקלים. ההשקעה בקמפיין עומדת על כפרומיל מהסכום הזה.

ובכן, האם באמת מפעלי ים המלח "מזרימים חיים לים המלח"? האם אנחנו צריכים לומר להם תודה על כך שחלקו הדרומי של הים אינו משטח בוצי שומם? למען הסר ספק: המפעלים לא שואבים מים מהצפון לדרום לשם שמים, וגם לא כדי לאפשר למלונות ולתיירות להתקיים. הם מוליכים את המים דרומה כי הם מפיקים מהם מיליארדים.

השאיבה הזו מאפשרת למלונות להתפרנס מתיירות, אבל גם מזרזת את נסיגת המפלס של הים הצפוני, אחראית לכ-20 סנטימטר מכל מטר שהים מאבד ובעקיפין לשניים מכל עשרה בולענים שנפערים לחופיו. במפעלי ים המלח אומרים: גם אלמלא היינו קיימים, המדינה לא היתה רוצה שהחלק הדרומי של הים ייעלם. ממילא היו שואבים מים מהצפון וממילא המפלס היה נסוג. אז למה נטפלים אלינו?

"זה כל כך מגוחך", אומר גדעון ברומברג, מנכ"ל ארגון "ידידי כדור הארץ", " מגוחך ועצוב. המלונות יושבים על שפת בריכת האידוי מספר 5, אבל מה עם עשרות הקילומטרים של בריכות אידוי שממשיכים דרומה, במקומות שבהם אין שום תיירות? לא צריך שם את כל המים האלה, שהשאיבה שלהם מאיצה מאוד את נסיגת המפלס. הם אומרים בתשדירים שהם מזרימים חיים לים, אבל הם בעצם הורגים אותו. הקצה הדרומי של הים, שבו יושבים המפעלים, הפך לאזור תעשייתי מובהק, מפגע סביבתי ונופי. זה בכלל לא מזכיר את אוצר הטבע המקורי שהיה לנו. זה כבר לא ים המלח".

צעד כוחני
גם את עו"ד נעמה אלעד מ"אדם, טבע ודין" המסרים של הקמפיין הקפיצו. "בעידן שבו בכל העולם מדברים על אחריות תאגידית, שבו חברות גדולות מדווחות בשקיפות מקסימלית על ההשפעות הסביבתיות שלהן ולוקחות אחריות, מפעלי ים המלח מוציאים קמפיין שמראה רק צד אחד של התמונה. האתיקה הבסיסית דורשת מהם להראות הכל. הם לא מספרים, למשל, על ההרס העצום שגורמות הכרייה והחציבה בערוצי הנחלים באיזור, שמהחומרים שלהם בונים את הסוללות ואת בריכות האידוי. כל הניהול של האיזור הזה מתבצע לפי החליל של הצרכים התעשייתיים, כשהסביבה משלמת מחיר כבד, ואז הם באים עם סרטון שמראה כאילו הכל שם נפלא ומקסים".
  
בארגוני הסביבה רואים בקמפיין הזה צעד כוחני: בעל המאה רוצה להיות גם בעל הדעה, ואת דעתו הוא מנסה להכתיב באמצעות השתלטות על זמן שידור. בתנועה הסביבתית אפילו לא חולמים על קמפיין בעלות כזאת, שמהווה אוושה לא מורגשת בחשבון הבנק של המפעלים. מנקודת הראות של המפעלים, מדובר דווקא בצעד של התגוננות: התקשורת מתמסרת לארגוני הסביבה ומסרבת להעניק הזדמנות הוגנת לבעלי ההון, אז בלית ברירה הם מנסים לדבר אל הציבור מעל הראש שלה.

נועם גולדשטיין, סמנכ"ל במפעלי ים המלח, לא מבין איך נשכחו העובדות הבסיסיות לגבי נסיגת הים. הרי 80-70 אחוז מירידת המפלס נובעת מהעובדה הפשוטה שמדינת ישראל החליטה להקים סכרים על הירדן ולהשתמש במים לחקלאות ולצריכה ביתית. כל ישראלי שמטפח דשא בחזית הבית או ממלא בריכה פרטית, גוזל בחסות החוק את המים של ים המלח, הירקון, בצת, כזיב ושאר נכסי הטבע שהיו כאן פעם ושנותרו מהם רק פירורים. הקמפיין של מפעלי ים המלח בהחלט לא מנקה אותם מחלקם בקטסטרופה, ולא מחפה על התנהלות חמדנית במספר צמתים חשובים; אבל לצד זה הוא מציף אל פני השטח כמה עובדות חשובות שהציבור הישראלי מעדיף להדחיק.

לכתבה באתר nrg
Comments