שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו הודיע באחרונה כי שיקום הנחלים בישראל יוצא לדרך. אחרי שנים שבהן הסתמכו על הכינרת, מקבלי ההחלטות נוקטים יוזמות שונות של התפלה, שימוש חוזר במים ושיקום בתי הגידול הלחים

אביעד פוהורילס | 20/7/2012 8:17 

מים מזוהמים בנחל חרוד. על פי החזון הוא יזרום לאורך 30 ק''מ צילום: אורית סקוטלסקי, החברה להגנת הטבע

אנשי משרד האנרגיה רואים בפרויקט "גאולת הירקון" מודל, משום ששיפר את תפוקת השפיעה של הנחל ‏(אף שמצבו עדיין לא מתקרב לימי הזוהר‏) וכך האיץ את שיקומו ואת השבת המגוון הביולוגי אליו. מיזמים חשובים נוספים הם הקמת מתקן תפיסה לשפכי חברון, שנועד למנוע את המשך זרימת השפכים מהעיר לנחלי באר שבע והבשור, וכן בניית מתקן טיהור שפכים בכרמיאל, שתושלם השנה ותפסיק הזרמה של עודפי שפכים לנחלים חילזון ונעמן ולחופי עכו.

החזון

נחל אלכסנדר בשנות ה-60. שימו לב לרוחב הערוץ צילום: עזריה אלון, החברה להגנת הטבע

בחודש מרס האחרון פרסמו אורית סקוטלסקי ומשה פרלמוטר מהחברה להגנת הטבע דוח מעמיק ומאיר עיניים, ובו סקירה של מצב הנחלים ובתי הגידול הלחים בישראל כיום. השניים לא שכחו להציע מתווה מעשי לשיקום עתידי.

על-פי הדוח, מאז הוקמה המדינה חל שיפור ביכולת השאיבה מאגני מי התהום ולפיכך נוצלה כמות מים הגדולה מכמות המילוי השנתי החוזר ‏(משקעים עונתיים למשל‏). בתקופה זו יובשו עשרות מעיינות ונותרו בקושי 3% משטחי בתי הגידול הלחים שהיו קיימים בתחילת המאה ה-20.

אגמון החולה והשטח סביבו הם דוגמה לבית גידול לח ששרד בשל מאמצים והשקעת משאבים אדירה, אבל הוא לא מעיד על הכלל: נחל נעמן, עמק בית שאן ונחל המעיינות איבדו לאורך עשרות שנים את רוב המים שיועדו לצרכים חקלאיים.

הבדיקה גילתה מגמה ברורה של ירידה בשפיעת מעיינות רבים בצפון הארץ ובמרכזה. ב-60 מתוך 91 המעיינות שנסקרו ניכרת ירידה של עשרות אחוזים בספיקה הממוצעת לאורך 50 שנה. מי שמנסה להיאחז בשינויי האקלים ובהתחממות כדור הארץ כדי לתרץ את היחלשות השפיעה יופתע לשמוע כי רוב חוקרי האקלים טוענים שבעשורים האחרונים לא ניכר שינוי מובהק בכמויות הגשמים ברוב חלקי הארץ וב-1950-2003 כמות הגשם לא השתנתה. הדוח דורש מרשות המים להציג תוכנית לניהול מפלסי מי התהום בכל האגנים שההפקה בהם עלולה להשפיע על שפיעת המעיינות וכן להגדיר קווים אדומים לניצול מי התהום.

מערך התפלת המים פותח חלון הזדמנויות יוצא דופן לטיפול מערכתי בנחלי ישראל ההרוסים. דוח הנחלים מציב תוכנית הכוללת שחרור של המעיינות שמימיהם "תפוסים" מכוח הסכמים ישנים לחלוקת מים, ודורש לפרק את כל מתקני האיגום ותפיסת המים. כמו כן נדרשת הוצאה של מקורות הזיהום מהנחלים והגברה של האכיפה על מפעלים המזרימים אליהם שפכים.

בחברה להגנת הטבע מבקשים לקדם שינוי חשיבתי ולעבור מגישה חד-ממדית של ניקוז הנגר ‏(המים הזורמים בקרקע‏) בהסדרת הערוצים לגישה כוללת של שיקום בתי הגידול הלחים שנעלמו מכאן. הרעיון הוא ליצור תיקון מהותי בתפקוד הנחלים ולנקוט ראייה רב-מערכתית של סביבה, אקולוגיה, ניקוז, נוף ופנאי. מהלך כזה יאפשר את שיבתם לסביבה של בעלי חיים שנכחדו מסביבת הנחל, כמו לוטרות, חתולי ביצות, מיני צפרדעים וצבים רכים.

טרם השלמת פרויקט ההתפלה הארצי זורמים בנחלי ישראל מים שפירים על פני כ-220 ק"מ, לעומת חזון של 600 ק"מ בנחלים משוקמים. זרימתו הנוכחית של נחל בצת ‏(כ-400 מטר‏) תשודרג ל-1.5 ק"מ, אורך הזרימה בכזיב ובגעתון יוכפל, נחלי האכזב של הגליל יחזרו להיות נחלי איתן, ובנחל חרוד יזרמו מי מעיינות לאורך 30 ק"מ במקום 6 ק"מ של מי ביוב כיום. נחל תנינים יכפיל את זרימתו ל-6 ק"מ ואורכו של אלכסנדר ישוב להיות 20 ק"מ. בחברה להגנת הטבע מבקשים מהציבור לשלוח תמונות ישנות שמציגות את מצבם של נחלים בתקופות מוקדמות יותר.

אם החזון הזה יצליח, בשנים הקרובות תשפר הכינרת את המפלס שלה ותתקרב אט-אט לימים שסכר דגניה היה במצב כוננות לפתיחתו. מובן שאז יהיו מי שיקוננו על שקיעת האתוס שלה כמקור מי השתייה של ישראל. שאלה יהיו הצרות שלנו.