בשל הגודל העצום של הימים והאוקיאנוסים, נדמה היה כי הם לא ניתנים לפגיעה – מחקר מוכיח שאין זה כך ובועידת האו"ם בנגויה הוסכם לשמר גם את האוקיאנוסים21/11/2010 קרמנה קרומובה - אפוק טיימס דייגים
משתמשים בשיטה של מוט וחוט כדי לתפוס דג טונה. דייג במוט וחוט הינו
סלקטיבי ולכן זאת דרך יותר אקולוגית כי רק דגים בגודל מסוים נתפסים
והצעירים חוזרים לים כדי שיגדלו לגיל בוגר וכך לחדש את המלאי – צילום: פול
הילטון, גרינפיס נקודת שבר בלתי הפיכה לדברי אחמד דג'וגלאף, מנכ"ל הוועידה למגוון הביולוגי של האומות המאוחדות (United Nation Convention on Biodiversity ) (CBD), כיום, שיעורי הכחדת המינים בסביבה הימית הם גבוהים פי מאה משיעורי ההכחדה הטבעית. הוא מוסיף שהעולם מתקרב לנקודת שבר בלתי הפיכה שממנה אי אפשר "להחזיר את הגלגל אחורה". הימים בעולם המהווים 99 אחוזים ממרחב המחייה על כדור הארץ ואשר מכסים 70 אחוז מהפלנטה שלנו והניצול שלהם, תוצאה של פעולות האדם, גדל והולך. מי האוקיאנוס והימים מזוהמים ורווים בפחמן דו-חמצני. שמורות טבע גם בחופי האוקיאנוסים והים בועידת נגויה, יפן שהתקיימה בחודש אוקטובר, התכנסו 15,000 נציגים מ-193 מדינות החברות באו"ם והונחה הצעה לתוכנית אסטרטגית לעשר השנים הבאות אשר מטרתה לשמר את המערכת האקולוגית של כדור הארץ. שבועיים לפני ועידת האו"מ בנגויה פרסמה גרינפיס "תוכנית חרום להצלת הימים העולמיים". הדו"ח ממליץ על יצירת שמורות טבע ימיות, אזורים באוקיאנוס אשר בהם אסורים דייג, קידוחי נפט ועוד פעולות תעשייתיות ושיכולים לשקם את המערכת האקולוגית של הימים. בועידת נגויה הוחלט ש-10 אחוז משטחי הימים יהפכו לשמורות טבע. בגלל ניצול יתר של הדגה 19 אחוז מכלל אתרי הדייג כלל לא ניתנים לניצול, שמונה אחוזים מדולדלים, 52 אחוז מנוצלים בצורה מלאה ואילו רק אחוז אחד משטחי הדייג מראה סימנים של התאוששות. כך צוין בדו"ח הטכני של המגוון הביולוגי העולמי (Technical Report for the Global Biodiversity)-הנקרא גם Outlook 3 . דויד אינסוורט, פקיד ממונה על המידע ב- CBD, דיווח בועידת נגויה: "ניצול יתר של הדגה יוביל להתמוטטות של מלאי הדגים אשר יגרום לשתי תוצאות: מיליוני תושבים הגרים בקרבת החוף ואשר תלויים בדגה להכנסותיהם יתדרדרו למצב של עוני". דלדול עתודות המזון לאדם "דגי ים ויצורים חסרי חוליות הם המקור האחרון למזון טבעי עלי אדמות, והוא מספק מזון ליותר מ-2.6 מיליארד אנשים. אך חשוב גם לציין שהוא המקור של לפחות 10 אחוז מצריכת החלבונים של אותם האנשים", כך נכתב בדו"ח ה-CBD. בעקבות ניצול יתר של דגה נראים פחות ופחות דגים טורפים גדולים ונראים יותר מינים שבתחתית שרשרת המזון (תופעה קרויה "לדוג את האוכל הימי הנתפס ברשת") למשל, מדוזות. מציינים גם שניצול יתר של דגה גרם לכך ש-20 מינים מאוימים בהכחדה נוספו לרשימה האדומה של איחוד הבינלאומי לשימור הטבע (International Union for Conservation of Nature –IUCN) . הדו"ח מגלה כי הסיכויים להתאוששות אוכלוסיית הדגים קלושים, אפילו אם האנושות תגלה רצון התאפקות. לדוגמה, מלאי דג הקוד הקנדי התדלדל בשנות ה-80 בגלל דייג יתר ולמרות ששטחי הדייג נשארו סגורים מאז שנת 1992, יש סימני התאוששות קטנים בלבד. "כרישים ודגי טונה כחולת סנפיר נמצאות תחת איום בעולם כולו. שוניות אלמוגים הם תחת איום כבד בגלל נהלים הרסניים ובגלל שינוי האקלים", מוסיף אינסוורט. דייג בזבזני שלא במתכוון  ילד משחק עם דולפין במרכז לטיפול – באדיבות Violeta Evtimova לפי דברי דימיטרי ברוב, אקולוג ימי מבולגריה, ישנם מתודולוגיות להגנת משאבי דייג, כפי שנהוג בארצות הברית, קנדה, איחוד האירופי ואיסלנד אך הם אינם אוניברסלים. "נהלי דייג ומכסות חלים על המים הטריטוריאליים של כל אחת מהמדינות אבל לא של המים הבין לאומיים שנראים כ"אדמת הפקר" שאף אחד לא יכול לפקח עליה", טוען ברוב. "מנהג זדוני, מרושע ואכזרי נוסף הוא הניצול של משאבים ימיים של מדינות עניות באפריקה ובאסיה, אשר אצלם אוכלוסיית דגים שמורה יותר, יחסית, בגלל חוסר היכולת שלהם לדוג אותם. מדינות מערביות עשירות קונות דגים במחיר נמוך מאוד כשאין במדינות אלה מכסות מוגדרות בצורה ברורה לגבי דייג "ידידותי לסביבה", מוסיף ברוב. נטלי ריי, יועצת מדיניות האוקיינוסים לארגון הסביבה הבין-לאומי גרינפיס, מזהירה שאם עסקי הדייג ממשיכים כרגיל, שטחי הדייג עלולים להתמוטט לא יאוחר משנת 2050. "90 אחוזים מהדגים הגדולים כמו דג טונה ודג חרב כבר נעלמו תוך 60 שנה של דייג", טוענת ריי. "ימים ריקים מדגים, פירושו עתיד "ריק" עבור 170 מיליון איש אשר מקצועותיהם תלויים ישירות או בעקיפין בדייג",טוענת ריי. מצד שני, היא מוסיפה, "אם יוצרים תעשיית דייג שהיא יותר ידידותית לסביבה, ההכנסות לכל בית אב תוכלנה לעלות מ-35 ביליון ל-44 ביליון לשנה". זיהום מעמקי הימים לא רק ניצול יתר של הדגה אלא גם זיהום הוא איום חמור לימים בעולם, טוענת ריי. "זיהום מנפט של אוניות, מתאונות של מכליות או מתקני קידוח מאיים על האוקיינוסים שלנו- כפי שראינו באסון שגרמה חברת BP במפרץ מקסיקו. מי שפכים, דליפות, תאונות, פסולת ימי, כרייה, פסולת חקלאית וחומרי הדברה, גם כל אלה עושים את דרכם אל האוקיינוסים שלנו ופוגעים בהם". ריי מסבירה שכאשר חומרים רעילים או מזהמים אחרים נצרכים על ידי הדגים לאחר מכן נאכלים על ידי בני אדם, התוצאה יכולה להיות הרעלה מידית או השפעות לטווח ארוך על הבריאות, כמו בעיות התפתחות אצל ילדים ומחלות לב אצל מבוגרים. במאמר שלה "השפעת זיהום הפלסטיק על האוקיינוס צפון השקט ופתרונות אפשריים", היא מזכירה שאונית שייט בעלת 3,000 נוסעים מייצרת יותר מ-8 טון פסולת מוצקת לשבוע. עםם זאת רק 20 אחוז משרידי הפלסטיק באים מאוניות, את 80 האחוזים הנותרים מקורם מפעולות שמקום מוצאם ביבשה. בעיות וסכנת החמצון החמצון גורם לבלייה בעולם החי של מעמקי הים. האוקיינוסים סופגים יותר דו-תחמוצת הפחמן מאשר היבשה. בכל העולם (באופן כללי), כל שנייה נפלטים 1,000 טונות CO2, מתוכם 300 טון נספגים באוקיינוסים. עם גידול הריכוז של CO2 ,רמת ה-PH (מימצון) של האוקיינוס משתנה. "ככל שמי האוקיינוס הופכים להיות "חומציים" יותר, יכולת המסת הסידן שלהם פוחתת. סידן פחמתי הינו אלמנט שממנו בנויות כל צורות החיים בעלי צדף והשלד של שוניות האלמוגים במים הטרופיים ובמים הקרים. בנקודת חומציות מסוימת, קריטית ליכולת המסת הסידן, כל בעלי החיים האלה ימותו", כך טוען ברוב. האוקיינוס עוזר לנו, מדוע שלא נעזור לו בחזרה? ויולטה אוודימובה ביולוגית בולגרית, עובדת במרכז טיפולי בו דולפינים עוזרים לילדים אוטיסטים וילדים עם תסמונת דאון. היא נדהמה מהיכולת של הדולפינים לתקשר עם הילדים במישור הרגשי ומיכולתם שלהם לגרום לילדים לצחוק. אווטימובה מתארת אחד מהמשחקים הטיפוליים. "בהתחלה הילדים עומדים על הפלטפורמה והדולפינים מביאים לו כדורים וחישוקים. לאחר מכן הילדים צוללים למים, מחבקים את הדולפינים ומשחקים איתם". היא מתארת ילדה שסבלה מטראומה פסיכולוגית קשה שגרמה לה להיות מופנמת ומסוגרת בתוך עצמה. אחרי המפגש עם הדולפינים היא החלה צוחקת בקול רם. אמה לא הכירה אותה. "הדבר הגרוע הוא שבזמן שהאוקיינוס עוזר לנו אנחנו לא מחזירים לו טובה". טוענת אווטימובה בחושבה על מצבם הקשה של האוקיינוסים. אבל היא אופטימית ומאמינה שכל אחד מאיתנו יכול לעשות משהו כדי לעזור. "בביתי יש הרגל: אם מכשיר חשמלי עובד, מכשיר אחר צריך להיות מושבת. אנחנו יכולים לצמצם שימוש בכלי רכב, לנסוע תחבורה ציבורית או לרכב על אופניים כדי להגיע לעבודה. עלינו פשוט לחשוב איך להיות מועילים לטבע". אווטימובה מזכירה לנו פתגם עתיק של האינדיאנים מאמריקה: "אנחנו לא קיבלנו את כדור הארץ בירושה מהורינו - אלא השאלנו אותו מילדינו". |