ים של זבל: המחיר של זיהום הים והחופים

נשלח 20 בנוב׳ 2010, 9:09 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 8 בפבר׳ 2011, 23:27 ]
כמויות אדירות של פסולת מזהמות את הימים והאוקיאנוסים ונפלטות אל אל חופי ישראל והעולם. מדובר באחת הבעיות האקולוגיות הגדולות בעולם, שפוגעת בעשרות אלפי בעלי חיים מידי שנה. מה אתם יכולים לעשות? לא להשאיר אשפה בחוף
ארבל לוי, טבע הדברים, 20/11/2010

בלונים, מצופים, חבלים, בקבוקוני זכוכית, מזרקים, מצתים, פחיות משקה, קלקר, חוטי דיג, פקקי שעם, פקקי פלסטיק, סטיקליטים, שקיות ניילון, צעצועים, בקבוקי פלסטיק, כפכפים, קרשים - זה רק חלק קטן ממגוון הפסולת שנפלטת מהים אל חופי ישראל והעולם.

 

הימים והאוקיינוסים שלנו מכילים כמות גדולה של פסולת מוצקה, שמגיעה אליהם בדרכים שונות. חלקה מגיע מספינות, אוניות וכלי שיט, אך רוב הפסולת (כ-70%) מקורה בעיקר בנהרות ונחלים, שאוספים אותה בזרימתם, ולכן חשוב לשמור על הניקיון באזורים העירוניים, בשטחים הפתוחים ולצידי הכבישים. לצד זאת ברור, שכאשר משאירים אשפה בחוף - הגאות גורפת אותה לים.

 

דמעות בתולות הים

קרוב ל-90% מהפסולת שמרחפת בים עשויה מפלסטיק. רובו מופיע ככדורונים קטנים, בקוטר שאינו עולה על חמישה מ"מ, שנוהגים לקרוא להם "דמעות בתולות הים". פסולת זו כוללת גם חלקיקי פלסטיק קטנים שנוצרים מבליה של חלקי פלסטיק גדולים יותר שצפים בים. כדורונים אלה מהווים חלק נכבד מהפסולת שנפלטת אל חופי הים.

 

הכדורים האלה משמשים כחומר גלם בייצור מוצרי פלסטיק והם מגיעים לים בדרך כלל כתוצאה מנפילת מארזים מאניות סוחר בים סוער, או במהלך העמסה ופריקה של סחורות . על פי ההערכות, כ-110 מיליון טונות של חומרי גלם פלסטיים מיוצרים ומשונעים ברחבי העולם בכל שנה. 


הפלסטיק מגיע לעיתים לים גם כמוצרים מוגמרים, שנמצאים בדרכם לשווקים בעולם אך נופלים ממכולות מטען (קונטיינרים) בלב ים. מרבית המוצרים המשונעים בעולם מאוכלסים במכולות המועמסות על סיפוני אניות הסוחר.

 

הגדולות שבאניות הסוחר מסוגלות להעמיס 8,000 מכולות, לפעמים בגבהים של 70 מטר ויותר. בכל שנה מוסעות על פני הימים בעולם מאות מיליוני מכולות מטען. מגדלי המכולות מתמוטטים לא פעם בזמן סערה חזקה, ולפעמים הצוותים מעדיפים להשליך לים מכולות כדי לייצב את הספינה. ההערכה היא שכ-10 אלף מכולות נופלות לים מדי שנה.


נעלי נייקי בלב ים

קרטיס אבזמאייר, אוקיינוגרף אמריקני, מצא דרך ייחודית לחקור את זרמי האוקיינוס: כדי לבנות את תמונת הזרמים העיליים הוא עוקב אחר תנועת הפסולת בים ואחר מוצאם של החפצים הנפלטים לחוף הים. לשם כך הוא חייב לדעת את מוצאם של החפצים שהוא אוסף, ואת המקום המשוער שבו הם מצאו את דרכם לים.

 

ב-27 במאי 1990 נקלעה ספינת מטען שהפליגה מקוריאה ללוס אנג'לס לסערה חמורה במרכזו של צפון האוקיינוס השקט. רב החובל של הספינה החליט להשליך לים חלק מהמטען העילי כדי לשמור על יציבות הספינה (מאז 1990 ועד היום הוחמרו נוהלי המטען וכמות המכולות שנופלות לים קטנה, אך התופעה עדיין קיימת).

 

צוות הספינה השליך לים מכולות שהכילו כ-80 אלף נעלי ריצה של חברת נייקי, שהתפזרו בגלי האוקיינוס. אבזמאייר ראה בנעלי הריצה סמנים צפים והשתמש בהם כדי לעקוב אחר זרמי האוקיינוס. שנה מאוחר יותר הגיעו מאות מהנעליים לחופיהם של איי המלכה שרלוט, שבמערב ונקובר, לוושינגטון ולאורגון. אבזמאייר וחבריו מצאו את הנעליים מוטלות על החופים.


80 אלף נעליים הושלכו לים והגיעו לחוף

 

השמועה על נעלי הנייקי הנשטפות לחוף נפוצה המהירות, ובסיוע התקשורת והאינטרנט קיבל אבזמאייר נתונים מאזרחים שמצאו נעליים שנשטפו לחופים שונים. אף על פי שהנעליים היו שנה בים, הן היו טובות עדיין לשימוש לאחר כביסה, אלא שלצערם של המוצאים - הנעליים לא היו קשורות זו לזו ודרכם של הזוגות נפרדו באוקיינוס.

 

כתם הפלסטיק הגדול של הים

ב-10 בינואר 1992 הצטרפו לנעלי המחקר של אבזמאייר גם-28,800 צעצועים לאמבטיה. אלו כללו בעיקר ברווזוני גומי צהובים, אבל גם צבים, בונים וצפרדעים. ספינה שיצאה מהונג קונג נקלעה למזג אוויר קשה באוקיינוס השקט, והיטלטלה לזווית שהביאה לנפילתן של כמה מכולות לים, ביניהן המכולה עם צעצועי האמבטיה.

 

אל תהיו זבלים

קחו אתכם את האשפה / עמוס פרידלין

מבט קצר וממש לא פסטורלי על המראות הנפוצים בחופי הים, ביערות ובפארקים, עשוי לשכנע אתכם לקחת את הזבל כשתלכו משם. כי יש לנו ארץ מטונפת, אבל זה לא חייב להיות כך
לכתבה המלאה

גם במקרה זה פרסם אבזמאייר בתקשורת שהוא מחפש אחר ברווזוני הגומי, וכדי לעודד את ההשתתפות של האזרחים הציע תגמול לכל מי שייתן פרטים מדויקים על מקום הימצאם של הצעצועים. על כל אחד מהברווזונים והצעצועים היה מוטבע מספר סידורי, וכך הוא זיהה הודעות כוזבות.

 

בסיוע תכנת מחשב בנה אבזמאייר את המסלולים המדויקים שעשו הצעצועים לפני שנחתו על החוף. תוך כדי הוא הבחין שחלקם נתקעו במשך כמה שנים במה שמכונה "המערבל הצפון פסיפי" (North Pacific Gyre) -  שילוב של כמה זרמים אוקייניים גדולים היוצרים זרם מרכזי, שהע עם כיוון השעון ויוצר שטח פנימי מתוחם. מדובר במערכת אקולוגית אדירת ממדים ששטחה נעמד בכ-20 מיליון קמ"ר.

 

גילוי זה הביא את אבזמאייר וחוקרים אחרים לחקור את אזור המערבל כדי לאמוד את סדר הגודל של כמות הפסולת הכלואה שם. ספינות המחקר שיצאו לאזור, גררו רשתות צפופות המשמשות בדרך כלל ללכידת פלנקטון, אך הפעם משימתן הייתה ללכוד חלקיקי פלסטיק קטנים.

 

ניתוח תוצאות האיסוף העלה כי בכל קילומטר רבוע באזור המערבל, יש בממוצע כ-334,270 חלקיקי פלסטיק, ומשקלם כחמישה ק"ג. על פי ההערכות, במערבל כולו יש כ- 113 אלף טונות של פלסטיק. כך נגלה "כתם הפלסטיק הגדול של הים", ואין ספק שכמות זבל כזאת משפיעה על הסביבה.

 

האלבטרוס כסמל

הנזק האדיר שנגרם כתוצאה מהצטברות בלתי פוסקת של פלסטיק באוקיינוסים, לא פוסח על שום חוליה במארג המזון הימי. מארג אינו שונה בעיקרון מהמארג היבשתי - גם בים, התהליך הבסיסי ביותר לקיומם של בעלי החיים הוא ההטמעה (פוטוסינתזה). בתפקיד היצרנים נושאים יצורים מיקרוסקופיים המכונים פיטופלנקטון וכוללים אצות, בקטריות ונציגים מקבוצות אחרות.

 

מהפיטופלנקטון ניזונה קבוצת יצורים המכונה זואופלנקטון, שיש לה נציגים שונים מקבוצות בעלי החיים השונות, דוגמת פרוקי הרגליים, הצורבים והתולעים. את הפלנקטון והפיטופלנקטון אוכלים יצורים שונים המסננים את מזונם מהמים, מרכיכות קטנות ועד לכרישי ענק ולווייתנים. בראש המארג עומדים כמובן הטורפים וטורפי-העל.

 

כשמבינים שכל המערכת האקולוגית המורכבת של האוקיינוס תלויה למעשה באותם יצורים מיקרוסקופיים קטנטנים, מתחילים להבין את המשמעות של חלקיקי הפלסטיק שמרחפים בים ושנכנסים לתוך מארג המזון הימי, מטפסים בשרשרת המזון וגורמים נזק רב למגוון הביולוגי הימי.

 

עשרות אלפי בעלי חיים נפגעים מדי שנה מאכילת חלקיקי פלסטיק. מי שנפגע בצורה הקשה ביותר ושהפך לסמל של נזקי הפלסטיק בים, הוא האלבטרוס - 21 מינים של אלבטרוסים חיים בעולם, ורובם מוגדרים בסכנת הכחדה חמורה. 


אלבטרוס צהוב חרטום שאכל חוט דייג. צילום: מידד גורן

 

האלבטרוס, שצד את כל מזונו בים. רואה ממרום מעופו בפלסטיק הצף טרף פוטנציאלי, צולל במהירות, תופס אותו ואוכל. פעמים רבות נתקע הפלסטיק בקיבתו, סותם אותה וגורם למותו כתוצאה מרעב. גם צבי הים, יונקים ימיים, דגים וחסרי חוליות נפגעים מהפסולת שבים.

 

זו שקית או מדוזה?

חלק גדול מהפסולת שבים מגיעה ממקורות יבשתיים, ולכל אחד מאיתנו יש חלק ביצרתה. אחד המוצרים שמוצאים בכמויות גדולות כפלט ים בחופים, הוא שקיות הניילון.

 

לשקיות הניילון יש שתי תכונות שהופכות אותן לנזק סביבתי אדיר: מקבלים אותן חינם, מה שמוביל כמובן לצריכת יתר, וצורתן מקנה להן אפשרות להתעופף בקלות ברוח ולהגיע לגובה רב ולמרחקים גדולים. 


חוטית נודדת. בעלי החיים מתבלבלים בינה לבין שקית ניילון

 

רבות משקיות הפלסטיק שמתחילות את מסען בערים הצפופות, עולות לאוויר ונודדות למקומות מרוחקים עד שהן נוחתות. הנחיתה היא מקרית כמובן, ולכן היא יכולה להיות על עצים, בשמורות טבע ואף בים.

 

שקית שמגיעה לים מושכת את תשומת לבם של טורפים ימיים רבים, מכיוון שבתוך המים היא מאוד דומה למדוזה. מאחר שחלק נכבד מתפריטם של צבי הים כולל מדוזות, כמעט כל מפגש של צב ים בשקית שצפה בים מסתיים בבליעה. חלק לא מבוטל מעשרות צבי הים שמגיעים מידי שנה למרכז להצלת צבי ים של רשות הטבע והגנים, נפלטו תשושים לחוף הים לאחר שקיבתם נסתמה בשקיות פלסטיק.  

 

מכתב בבקבוק

במהלך חצי השנה האחרונה סרקתי בכל בוקר קטע חוף אחר באזור שבין מכמורת וקיסריה, כדי להבין את סדרי הגודל של הפסולת שנפלטת מהים. אספתי מאות חפצים, חלקי פלסטיק וחומרים אחרים. בין כל הדברים שמצאתי, היו גם דברים ייחודיים עם סיפור מעניין.  

 

כך למשל, ביום כדור הארץ הובלתי מבצע לניקיון חוף בגבעת אולגה יחד עם בית הספר "מופת חופים". הילדים נהנו מאוד מהפעילות ואספו כל פיסת לכלוך שהייתה חבויה בין אבני החוף. לפתע ילדה אחת הסבה את תשומת לבי לצנצנת זכוכית עטופה בנייר דבק שבתוכה אבקה שחורה. 


תלמידי "מופת חופים" מנקים את החוף

 

כבר במבט חטוף הבנתי שיש בצנצנת הזאת סיפור מעניין. הכנסתי את הצנצנת לתיק והמשכנו בעבודת הניקיון. בסוף היום הוצאתי אותה והתבוננתי בה - היא הכילה אבקה שחורה, גליל מוארך עטוף בנייר כסף ופתק. פתחתי אותה בזהירות ונחיריי התמלאו בריח טוב של ורדים. פנים הצנצנת היה יבש למרות האטימה החובבנית.

 

הוצאתי את הפתק והתבוננתי בו - הוא היה כתוב ביוונית. שלחתי אותו לתרגום והתברר כי מדובר בפתק תפיחלה שנכתב על ידי אישה בשם וימיטרה, המבקשת למצוא זיווג מפנורמיטימי - קדושה האחראית על ענייני הזיווג ועל הלוחמים היוצאים לקרב, אליה מתפללים בני האדם החיים בקרבת האי סימי. לאחר בדיקה התברר, שלמעשה מדובר בערכה לצורכי פולחן לקדושה פנורמיטימי - האבקה השחורה שהייתה בצנצנת היא קטורת, ובגליל נייר הכסף היו גחלים שנדלקים מעצמם. הצנצנת שהתה בים כשנתיים.

 

סלע געשי מהים האגאי

ממצא מעניין אחר שמגיע אל חופי ישראל הוא אבן הפומיס (Pumice) - האבן היחידה שיכולה לצוף מכיוון שמשקלה נמוך משל המים. מדובר בסלע געשי הנוצר כתוצאה מקירור מהיר של לבה המכילה כמות גדולה של מים וגזים, בעיקר פחמן דו-חמצני. בזמן ההתקררות המהירה נכלאים הגזים כבועיות קטנות בסלע המתהווה ויוצרים חללים קטנים.

 

צבע אבן הפומיס הוא בהיר בדרך כלל. האבן מכילה כמות גדולה של סיליקה, מכיוון שההתקררות המהירה לא מותירה מספיק זמן להיווצרות גביש מובנה. הדבר דומה מאוד לתהליך ההיווצרות של זכוכית וולקנית (אובסידין) הנוצרת גם כן מהתקררות מהירה של לבה. הפומיס מגיע לחופי ישראל מאזור הים האגאי, שם הוא נוצר כתוצאה מהתפרצויות געשיות קדומות. 


אבני פומיס שהגיעו לישראל מהים האגאי

 

בנוסף אפשר למצוא בחופי הארץ שלל חפצים מתרבויות אחרות. רבים מהם מגיעים עם זרמי הים ממצרים לחופי ישראל - כשבחנתי עשרות בקבוקי משקה ואריזות שונות שנפלטו לחוף, הבחנתי שארץ המוצא שלהם היא כנראה מצרים. בנוסף, ייתכן שחפצים שונים מגיעים גם מלוב ומתוניסיה.

 

הרמז למוצא של החפץ הוא בעיקר המשפט המסגיר - "Made in Egypt" (יוצר במצריים), כמו גם השפה המעידה על ארץ המוצא. כך למשל, מצופי דיג מאולתרים של דייגים מצריים נסחפים לעיתים לחופי ארצנו. קל מאוד לזהותם: הם בנויים ממוט מרכזי, שעשוי מקנה או משדרה מרכזית של עלה דקל, בתחתית יש משקולת, במרכז נעוץ מצוף עשוי קלקר ובחלק העליון מתנוסס דגלון לבן קטן.

 

הזרם המרכזי באזור החוף המזרחי של הים התיכון מגיע מאזור לוב, ממשיך מזרחה למצרים ועולה צפונה לחופי ישראל ולבנון. זהו גם הזרם שמסיע את החול לחופי ישראל. עם זאת, לעיתים מקור הפסולת הנפלטת משתנה וחפצים מגיעים גם מאזור יוון, טורקיה והים השחור והאגאי. עם זאת, אוקיינוגרפים שחוקרים את האגן המזרחי של הים התיכון מתארים כרגע רק זרם המגיע ממצרים, ואינם מתארים זרם המגיע מצפון או מצפון-מערב.

 

להתרבות על צינור פלסטיק

אף על פי שעד עכשיו הוצגו הצדדים השליליים של הפסולת בים, לעיתים הוא עשוי דווקא לתרום לשוכני הים: אורגניזמים רבים בים מסתמכים בשלב כזה או אחר במהלך חייהם, על עצמים שצפים בים. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא ברווזוני הים (Lepadidae) - סרטנים ישיבים, שהלרווה שלהם מרחפת במים לאחר רבייתם, עד שהיא נתקלת בעצם צף ומתיישבת עליו.

 

לאחר ההתיישבות משנה הלרווה את צורתה, גדלה ומתרבה על אותו עצם צף. העצם יכול להיות ענף, בול עץ או פרי מסוים, ומסביבו מתפתח מארג מזון שלם, הנתמך כולו באותו עצם. מינים של דגים מסוימים תרים אחר אותם עצמים צפים כדי להטיל את ביציהם עליהם או בקרבתם. כך למשל, ענף גדול יכול לשמש כאומנת לדגיגונים צעירים. 


ברווזוני ים שהתיישבו על צינור פלסטיק גדול

 

היום, עם כל הפסולת שיש בים, קיימת כמות גדולה בהרבה של עצמים צפים מאשר פעם. קרוב לוודאי שגם ארגז משקאות ישן, צינור פלסטיק ארוך או חבל עבה, ישמשו את אותם יצורים ימיים כעצמים טובים להתיישבות ולרבייה.

 

כך למשל, מיני דגים טורפים, דוגמת הרעמתן הכחלחל (Coryphaena hippurus) המכונה גם דג הדולפין, מחפשים את אותם עצמים צפים כדי לאכול את השוכנים בקרבתם. הרעמתן נצפה פעמים רבות שוחה בצמוד לעצמים צפים.

 

הנושא לא נחקר דיו, אך אפשר לשער שהפסולת המוצקה שצפה בים יכולה במקרים מסוימים דווקא להגדיל את המגוון הביולוגי בים ולאושש אוכלוסיות דגים, בכך שמתווספות להם נישות ביולוגיות חדשות בתוך האוקיינוס, שברובו הוא חדגוני.

 

מפתח להמשך קיומנו

הסביבה הימית, ובמיוחד לב האוקיינוס, זרה לרובנו ורחוקה מעינינו. משום שקל יותר להתחבר למה שאנחנו רואים ומכירים, קשה לתפוס, לעכל, להסביר, לחנך ולהטמיע את נושא השמירה על הסביבה הימית.

 

 

אבל הימים והאוקיינוסים בעולם הם המפתח להמשך קיומנו. הים מווסת לא רק את הטמפרטורה על פני כדור הארץ, אלא גם את יחסי הגזים באטמוספרה, ויש חשיבות רבה ליחסים שבין הים והיבשה ברמה הגלובלית, מאחר שהיצורים שחיים באקוסיסטמות הימיות מספקים לנו מזון ופרנסה.

 

המדענים מבינים בעשור האחרון את החשיבות של החומרים שמקורם בים לפיתוח תרופות למחלות שונות, לתעשיית הקוסמטיקה ולשימושים ביוטכנולוגיים שונים. לדאבוננו, האנושות הולכת ומכלה את המשאב האדיר הזה בדרכים שונות, בין השאר בזיהום הים. מן הראוי להקדיש לנושא הים, הזיהום ותרומתו לאנושות, מעט יותר משקל ממה שאנחנו נוהגים. וכמו בשאר התחומים - כל מסע מתחיל בצעד אחד, אז עשו גם אתם את הצעד ומנעו זיהום סביבתי בכל צורה - בים וביבשה.

 

  • הכותב הוא ביולוג ימי, רכז הדרכה בעמותת אקו-אושן, מדריך טיולים וצלם טבע, גר בחופית

 

  • הכתבה פורסמה בגיליון אוקטובר של הירחון "טבע הדברים "

לכתבה באתר ynet
Comments