טל ליברגל עלתה על קיאק והצטרפה לסיור ימי עם אנשי עמותת צלול. היא נדהמה לגלות מקרר זרוק על החוף, דייגים הדגים בניגוד לחוק ושאריות של הישראלי המכוער. יש לכם קיאק, יאכטה או סתם רצון טוב, אולי תצטרפו גם?

שיט להגנת הסביבה. הציוד הנדרש: קיאק, חגורת הצלה, משוטים, זוג עיניים, מצלמה ורצון טוב צילום: טל ליברגל

הקיאק שט לאט בים, מרגיש כל פיתול ששולחים הגלים. האוויר נושף בעורף ומעיר לאט לאט את כל הגוף המתמסר לרוח הקלילה בשמחה. מבט בים הכחול והצלול, השוניות שמסביב, האי הקטן המבצבץ באופק לב הים והשרידים הארכיאולגים ברקע נראים משורטטים ומדויקים. הטבע מצייר עולם שטובי האמנים לא היו מדמיינים. לרגע אני שוכחת שאני בכלל נמצאת בישראל, עד שעיניי צדות מספר חביות ושקיות ניליון ששוברות בשנייה את השלווה שמסביב ואני נזכרת במטרת המסע.

המסע של הסיירת הכחולה מאתר פסולת זרוקה כדי לדווח לרשויות ולגרום לכך שהים וחופיו ישארו נקיים כפי שהם אמורים להיות. הסיירת הימית מצליחה להגיע לאזורים שסיור רגלי או רכבי לא יכול להגיע ובכך תורמת להגדלת האיזור בו מבוצעות פעולות ניקיון.

עמותת צלול נוסדה ב-1999 ושמה לה למטרה לשמור על איכות הסביבה בדגש על הסביבה הימית והנחלים. לפני ארבע שנים הקימה העמותה את הסיירת הכחולה בשיתוף בעלי ספינות, יאכטות וסירות. עם הזמן הצטרפו לסיירת חברים נוספים, כוללים שייטי הקיאקים. הסיירת עורכת אחת לשנה מבצע ניקיון מקיף ובשגרה מדווחת לגורמי האכיפה על פסולת שהתגלתה או על עברייני סביבה.

הסיירת מתמודדת גם עם הישראלי המכוער שמגיע לחוף לבילוי של כמה שעות או לבילוי של מספר ימים ומשאיר אחריו טינופת רבה, וגם עם משליכי פסולת פיראטיים שמשליכים את הפסולת ונעלמים. "אנחנו מנסים למנוע את זה", מסביר פישלר, "אם תפסנו אותם על חם- מצוין, יש אמצעי אכיפה, יש קנסות, יש פקחים, הפקח יתפוס אותם ויצלם והם יענשו אבל זה לא תמיד קורה, ואז חשוב לדווח כדי שינקו את הפסולת".

בהר הפסולת הקטן הוחבא מקרר צילום: טל ליברגל

השיוט בקיאק הוא גם הזדמנות לעשות ספורט -  גם הנאה וגם חיבור לים - כמעט כמו בשחייה. כדי לא ליפול הטריק הוא להשאיר את הראש כל הזמן במרכז וגם אם מתהפכים, לא נורא, הקיאק בנוי כך שבשנייה אפשר לשוב ולשוט.

במהלך המסע אנחנו רואים כי יש לא מעט פסולת בחופים ולעיתים אף הפסולת משוטטת בים. עם הקיאק אפשר לראות דברים שלא ניתן לראות מהחוף בכלי רכב וגם לא מהים עם אמצעי שיט אחרים. ברצועת חוף מבודדת  אני מבחינה בערמת שקיות אשפה ומבקשת לרדת לחוף ולהתבונן מקרוב. על החוף אני מגלה שבתוך הר הפסולת טמון גם מקרר. "תהיי בטוחה שהוא לא שוכב שם מאתמול", אומר לי פישלר, "ויש שם רעלים וברזלים, אבל לוקח זמן עד שהם באים. גם כשמדווחים עדיין יש קושי לאכיפה". אני מנסה להתעלם מהלכלוך וליהנות מהנוף. איזור חוף דור הוא בעל פוטנציאל האקולגי מדהים. יש שוניות, שמורות טבע, ארכיאולוגיה, מערות, משאבים טבעיים נדירים, שעתידם לא וודאי.

"יש כ-30 אלף קיאקיסטים בישראל, כלומר 30 אלף פקחים פוטנציאלים", מבהיר פלישר, "סיורים יזומים אנחנו לא עושים הרבה כי אנחנו מוגבלים בכמות האנשים. העוצמה שלנו לא תלויה באנשים שעושים את זה באופן שוטף, עיקר העוצמה היא המתנדבים - אנשים ששטים בים במסגרת הפעילות השוטפת שלהם בקיאק או ביאכטה ורואים אירוע או עבירה סביבתית או אזורים מלאים בפסולת ומדווחים".

לא צריך לצאת לסיור באיזור מוגדר, הרי גם כך שיט בקיאק הוא בטווח מצומצם. אבל אם יש כמה עשרות אלפי שייטים שגם כך יוצאים לשיט, ניתן לבנות פריסה ארצית כמעט לאורך כל שעות היממה ולהגדיל את האכיפה. "ככה יש עוד כמה עשרות אלפי זוגות עיניים המהווים עזר לחוק", מוסיף פישלר. זו, למעשה, עזרה משמעותית לגורמי האכיפה המונים כיום שני פקחים שמשגיחים על הדיג ועוד כעשרה המסיירים לאורך 190 קילומטר של חוף.

בים. מגיעים למקומות שאף אחד אחר לא יכול להגיע צילום: טל ליברגל