איסור הדיג בכנרת: דייגי טבריה לא יודעים אם לצחוק או לבכות

פורסם: 25 באפר׳ 2010, 1:05 על ידי: Sustainability Org

"עזוב אותי משלום שמחון", אומר אלי הדייג על המזח בטבריה. כבר חודש שאסור לדוג בכנרת, אבל הוא יוצא למים. אז מה אם הדגים נעלמים. "הם לא מבינים כלום. אחרי 50 שנה בים הם יגידו לי לסגור הכל ולחזור בעוד שנתיים?"‬

אביעד פוהורילס | 24/4/2010 7:13    
כבר שנים שאני עושה מאמץ לחמוק מפגישה עם הכנרת שלנו. מילותיה של נעמי שמר על חורשת האקליפטוס הגשר, הסירה וריח המלוח על המים, קיבעו בתודעה שלי את הכנרת כמקום שבו הוגשם עד תום החזון הציוני של גאולת האדמה.

אבל כבר שנים שהאידיאל והאידיליה התודעתית נרמסים תחת רגליהם המסומרות של קהי חושים דורסניים למיניהם. נדל"ניסטים, ראשי מועצות ועיריות, שרי חקלאות, נופשים, קייטנים, דייגים, גזלנים וחאפרים למיניהם. כל אחד מהם, בדרכו הצינית, נוגס בחלקת אלוהים הקטנה הזאת שכבר שנים משוועת ליד אוהבת שתשמור, תגונן ותשמר את פלא הטבע הזה שישראל בורכה בו בקמצנות.
צילום: יגאל לוי
סירות הדיג. ''היו שנים שהייתי בא עם פנס ותופס קילו בידיים'' צילום: יגאל לוי

לכל אלה נוספים הצילומים העונתיים בשערי העיתונים - למחרת פסח או יום העצמאות - של חופי הכנרת המכוסים בערמות אשפה שהותיר אחריו עמישראל האדיש והאכזר. תמונה כזאת משאירה אותי מרוסק הרבה יותר מכל כותרת על עוד איום איראני לכבוד ראש השנה. אותי מפחיד יותר האיום הישראלי. הוא נראה לי מוחשי יותר.

השבוע הזדמן לי ביקור בלתי נמנע במקום שנפשי יוצאת אליו, אבל חוששת מהמפגש איתו. בדרך לעין גב, הנחתי יד שהסתירה את שדה הראייה כשחלפנו על פני חוף לבנון. יום קודם חגגו כאן את יום העצמאות. שאלתי את הצלם יהונתן שאול מה מצב הלכלוך. "מלוכלך אללה יוסטור‭,"‬ נגח בי. עצמתי עיניים והמשכתי לנהוג לכיוון מחסן הדיג של מנחם לב בעין גב.

ב‭15-‬ בפברואר החליט שר החקלאות שלום שמחון לסגור את הכנרת לדיג למשך שנתיים, מ‭1-‬

באפריל. אחרי קרוב לעשר שנים של אפס מעשה ונזקים חמורים שנגרמו לחיים בכנרת, לדגים ולדייגים, התקבלו כמה החלטות מעבר להפסקת הדיג, ביניהן חידוש מחקרים על הקשר בין איכות המים לסוג הדגה, תוכנית כלל ארצית לגירוש עופות טורפים והסדר פיצויים לדייגים בעלי תיק במס הכנסה.

על פניו, מדובר בהחלטות שנראות הגיוניות נוכח פגיעה ארוכת שנים באיכות המים ובאיזון האקולוגי שפגע קשה בדגה, ובעיקר באוכלוסיית דג האמנון המבוקש.

אבל מתברר שהעסק מורכב הרבה יותר, ושמחון הקים עליו את זעמם של כל דייגי טבריה והאיזור, שמפרנסים בערך כ‭300-‬ משפחות. מאז המערכון על הקפטריה בטבריה, ידוע לכולם שדייג טברייני לא מחזיק תיק במס הכנסה, ככה שסיכוייו להיות חלק ממעגל המפוצים בגלל הפסקת הדיג דומים למפלס הכנרת שחסר השבוע כמעט ארבעה מטרים.
ארבע על המזח

על מזח הדייגים חיכיתי אחרי הצהריים לדייגים. אמרו לי שבסביבות ארבע, עם הרוח המערבית, הם יהיו שם כמו שעון, מגחכים נוכח ההוראה המשתקת של השר, שמבחינתם היא לא יותר מאות מתה.

מנחם לב מקיבוץ עין גב. טוען לטיוח במשרד החקלאות
מנחם לב מקיבוץ עין גב. טוען לטיוח במשרד החקלאות צילום: יגאל לוי

כשסיפרתי למשה כהן, דייג שבשנה הבאה ימלאו לו ‭,70‬ על הרפורמה של שמחון, הוא כמעט צחק ובכה ביחד: "בגיל 70 שמחון יעשה לי הסבה מקצועית? יהפכו אותי לטבח או לגנן? פעם היו פה מושטים, והיום הם בבריכות הדגים. מושט זה דג יציב, לא כמו הבורי שהוא דג משוגע - פעם ישנו ופעם לא. היו שנים שהייתי בא לכאן רק עם פנס, אפילו בלי רשת, ורק עם הידיים הייתי תופס חצי קילו או קילו דגים במכה.

"היום אני רואה מושט רק בחלומות שלי או בסרטים. קצבת זקנה נותנים ‭1,800‬ שקל, ואני שואל אותך אם אני יכול לחיות מזה. הם יודעים רק לבוא פעמיים בשנה ולבדוק אם שילמנו על הרישיון לדוג‭."‬

השעה ארבע אחר הצהריים. הוא עולה לבד על סירת הדיג הקטנה שלו ויוצא אל הלא נודע. הוא ישוב לפנות בוקר עם דגים שישאירו לו בכיס אולי 170 שקל. בן ‭,69‬ כל הלילה לבדו במים.

הגענו למחסן הדיג בעין גב. מנחם לב הוא מרכז ענף הדיג בקיבוץ, והוא כנראה הדייג הכי רציני באזור. בעין גב החלו לדוג כבר ב‭,1931-‬ והם היו הכוח היחיד במזרח הכנרת עד שקמו קיבוץ מעגן וקיבוץ האון. עד תחילת שנות השלושים החזיקו שתי משפחות - ערבית ואנגלית - בזיכיון הדיג בכנרת, עד שדייגי עין גב הכריזו שלא עוד. ההיסטוריה מלמדת שבזכותם של דייגי עין גב לא היה ויכוח על קו המים בין ישראל לסוריה, והם היו מכונים "דייגים עם נעליים אדומות‭."‬

לב אומר שצי סירות הדיג ירד בשנים האחרונות ב‭75-‬ אחוז. הסירה שעליה הוא עובד - "גיל" שקרויה על שמו של גיל קרן, בן הקיבוץ שנהרג בפעולה עלומה - כבר בת 51 שנה, יצוקה מברזל ונקובת כדורים שטיווחו עליה צלפים סורים.

אני שואל אותו מה קרה, לאן נעלמו הדגים. מבחינתו הקטסטרופה נובעת מחוסר אכפתיות וטיוח של ענף הדיג במשרד החקלאות, שעצם את עיניו כבר בסוף שנות התשעים נוכח המתרחש: "קיבלו באגף הדיג החלטה שלא פורסמה מעולם, להבריח את אוכלוסיית עופות הקורמורנים שהתיישבו על בריכות הדגים לאורך שפלת החוף, עמק בית שאן ואזור קריית שמונה - וגרמו לכך שהקורמורנים יגיעו לכנרת‭."‬

מנחם מספק לנו מספרים מסמרי שיער על העוף הימי הגדול הזה: הקורמורן יכול לאכול בין 500 ל‭700-‬ גרם דגים ביום במשך 101 יום שבו הוא מתנחל באגם. ההערכות מדברות היום על ‭7,000‬ קורמורנים שהגיעו בנובמבר האחרון ועזבו רק בפברואר, לא לפני שהשאירו אחריהם נזקים והפסדים עצומים לחקלאות.

החישוב הפשוט מלמד על כך שהם אוכלים בשנה אחת 350 טון דגים מהאגם ומבריכות דגים נוספות באיזור, ומחסלים כמעט חצי מאוכלוסיית האמנונים.
השתלטות החאפרים

עד 1967 לא הייתה בעיה עם דגי האמנון. איזור הבטחה, שהיה מוקד ההטלה והרבייה הראשי של האמנונים (מושטים) היה מוגן מאז שישו הלך על מי הכנרת, ועד התקופה שהסורים ישבו שם. דייגים לא יכלו להתקרב והמושטים התרבו בלי בעיות.

אחרי שהסורים סולקו מהאיזור, נפתח האיזור לדיג לא מבוקר, ודייגים, כולל חאפרים וכאלה שהשתמשו ברעל להמתה המונית שפוגע בזימים אם כי לא מסוכן למאכל אדם, דלדלו את הכמויות.

ב‭2000-‬ נקבעה תקנה שסגרה את איזור הבטחה למשך שלושת חודשי ההטלה ובעקבותיה נעשה שימוש בסירות פיקוח ומצופים כדי לאסור דיג. מנחם מגחך נוכח הניסיון לסגור את הכנרת לשנתיים: "על ארבעה קילומטרים ימיים הם לא יכולים לפקח, אז לסגור את הכנרת לשנתיים?

"חוץ מזה הכנרת היא הבקבוק של המדינה, אבל עבור העולם הנוצרי זה מקום קדוש כי ישו הלך פה על המים והאכיל ‭5,000‬ איש בעזרת שתי כיכרות לחם ודג מושט. אם עשו פה בלגן על ‭1,600‬ דירות שבנו במזרח ירושלים, אתה יודע מה יקרה אם יתברר בעולם שהדג של ישו חוסל ולא נמצא יותר בכנרת‭"?‬.

לב מפנה אצבע מאשימה לעברו של חיים מנג'וני, פקיד הדיג הראשי במשרד החקלאות, שהיה המנוע מאחורי החלטתו של שר החקלאות להשבית את הדיג לחלוטין:

"הם לא מתייחסים לנזקים של הקורמורנים, והנושא הזה למעשה הושתק. משרד החקלאות השקיע מיליונים בהברחתם מבריכות הדגים, אבל הם לא עשו דבר כדי למנוע את הגעתם לכנרת ולא עשו מחקר על הנזקים שנגרמו לכנרת. השיטות שלהם להרחקה ידועות. ללא הרג, אלא בהטרדה שיטתית שתקטין את מספרם באופן שלא יחסל את הענף‭."‬

מ‭2006-‬ ירדה אוכלוסיית האמנונים בכנרת מ‭350-300-‬ טון דגה בשנה, ל‭50-‬ טון בלבד. הסיבה לכך היא שינויים אקולוגיים שהמשמעותי ביותר בהם הוא היעלמותה של אצה ששימשה מזון עיקרי לאמנון. האצה נעלמה בגלל התמעטות החנקן במים כתוצאה מהסדרים הידרולוגיים באגם החולה וסילוק ביוב.

מה שברור הוא שהפסקת הדיג תמנע את דיג הסרדינים שנדרש כדי להגן על אוכלוסיית האמנונים, שניזונה מאותם סרטנים מיקרוסקופיים שחביבים גם על הסרדינים.

בגלל דיג פרטיזני

במשך היום שלנו בטבריה שוחחנו עם לא מעט אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, עובדי מדינה שחששו להזדהות פן יאבדו את משרתם. אחרים דיברו. יו"ר איגוד הדיג החופי, פואד (פופו) נסאר, חושב שמדובר באיוולת. מבחינתו הדיג בישראל הצטמצם לא בגלל שאין דגים, אלא בגלל דיג פרטיזני ואכיפה לא תקינה של משרד החקלאות:

דגי מושט. מ-350 טון בשנה ל-50 טון בלבד
דגי מושט. מ-350 טון בשנה ל-50 טון בלבד צילום: יגאל לוי

"לסגור דיג לשנתיים זה לא רלוונטי. צריך לשקם את טבריה, וכדי לעשות את זה צריך דיג מסודר עם רשתות בגובה וגודל "עין" מתאים, וגם למנוע דיג לתקופה מוגבלת במהלך השנה. אני חושב שעבדו על השר, ולדעתי לא נתנו את הסיבות הנכונות לגבי הסגירה. עשו את זה כדי לקדם דברים אחרים‭."

כמו מה למשל?
"אולי את מכירת הדגים המיובאים או את ענף בריכות הדגים. עדיף שהחוקרים יבואו לטבריה וידברו עם הדייגים ויבינו איך נהרסות משפחות. עם כל הכבוד לשר, אני מצטער על ההחלטה שהתקבלה, ויהיה טוב אם הוא יהיה אמיץ כדי לחזור בו ולפעול אחרת‭."‬

אחד מאנשי המקצוע החשובים בענף מבקר בחריפות את ההתנהלות של משרד החקלאות: "חבל על ההחלטה הזאת כי היא לא מדעית, לא ביולוגית ומבחינת הדייגים היא לא משפרת שום דבר.

"זה לא שהדייגים הטבריינים צדיקים. הם לא. הם תופסים כל מה שהם רואים במים, ולא מעניין אותם מה יהיה בשבוע הבא ובחודש הבא. הם רוצים הכל היום, ולא חושבים על מחר ולא מבינים שמחר זה כבר היום. בכנרת יש כמה בעיות, כמו דיג יתר של עשרות שנים שהחליש את אוכלוסיית הדגים, אובדן בית הגידול של האמנון, ריבוי הקורמורנים בחמש השנים האחרונות וירידת מפלס המי‭ם‬".

אז מה באמת צריך לעשות?
"לא לסגור את הדיג, אלא להפעיל פיקוח כמו שצריך. אם הדייג יידע יתפוס דגים לפי החוק ולא לפי ההרגשה שלו, אז חצי שנה הוא ידוג אולי פחות דגים, אבל אחרי זה הם יתרבו ויהיה שפע גדול‭."

כרגיל במקומותינו, ההחלטה להפסיק לפני חודש את הדיג בכנרת התקבלה עוד לפני שנקבעו הסדרי פיצוי והתארגנות לכל מי שנפגעו מהגזרה הקפקאית הזאת. "אנחנו בדיאלוג עם הדייגים כבר שנה", ‬אומר חיים מנג'וני, מרכז ענף הדיג במשרד החקלאות. "הודענו על הכוונות שלנו וגם הדייגים יודעים שאין כבר דגים בכנרת. המצב שלהם קשה ורובם מבינים את המהלך שלנו. זה נכון שיש עדיין בעיה עם גובה הפיצוי שהם אמורים לקבל ועם מסלולי תעסוקה חלופיים".
יש פתרונות אחרים

פרופ' משה גופן היה במשך 32 שנה חוקר במעבדה לחקר הכנרת באתר ספיר ושש שנים מנהל המעבדה. הוא הוביל שורת מחקרים על הקשר בין הדגים לאיכות המים בכנרת. מאז שהוצא לפנסיה, לפני שמונה שנים, הופסקו המחקרים. הקו המנחה אצלו היה שהדייגים הם חלק משרשרת המזון באגם: "אנחנו צריכים שהם ימשיכו לפעול בכנרת, שירוויחו כסף וגם שתישמר איכות החיים".

 גופן מצא שלאמנון הגליל יש מקום מרכזי בהשפעה על איכות המים. הוא גילה שהמזון העיקרי שלו היו אצות ששלטו בכנרת, והוא עשה את זה טוב יותר מדגים אחרים: "לאמנון יש ערך מסחרי וכולם ייצאו נשכרים. האינטרס הוא שהם יתרבו, וככה תהיה פרנסה לדייגים, ואיכות המים תושבח".

גופן הוביל שני מאבקים משמעותיים להבטחת הדגה בכנרת: הראשון היה להגיע להסדר שבו לגונות הבטחה יהיו סגורות לחודשיים בתקופת הרבייה של האמנון, מהלך שהיה קיים כ‭20-‬ שנה עד ירידת המפלס לפני חמש שנים. המהלך השני היה שינוי מדיניות אכלוס האמנון. במקום לאכלס מדי שנה אמנון במשקל שלושה-ארבעה גרם, דרש שהאמנון יהיה במשקל חמישה גרם, כך שיוכל לעבור בשלום את החורף הראשון שלו באגם.

בתחילת שנות התשעים, כתוצאה מתנאי מזג אוויר ומשיטפונות, התמלאה הכנרת בכמות ענקית של סרדינים - שהם אוכלי סרטנים מיקרוסקופיים. תרומתם של הסרטנים המיקרוסקופיים לאקלים מי הכנרת מתבטאת בכך שהם אוכלים אצות ומנקים את המים.

פרופ' גופן דרש סבסוד של דילול הסרדינים, ובמשך שמונה שנים הוצאו ‭5,000‬ טון סרדינים מהמים ונקברו באדמה. היום המצב השתנה ומפעל "סטארקיסט" לשימור דגים בטירת הכרמל מוכן לקלוט כל סרדין לקווי העיבוד והשימור שלו. השבתת הדיג בכנרת מאיימת לשלוח עכשיו הביתה כמאה מעובדי המפעל, שיישארו מחוסרי עבודה.

הצעתו של פרופ' גופן לפתרון המשבר שונה מהחלטת הממשלה - הוא דורש להמשיך לדוג את הסרדינים ולדלל אותם, לתגבר מדי שנה את אוכלוסיית האמנונים בשישה-שבעה מיליון דגיגונים במשקל של מעל חמישה גרם, להקצות לכל דייג רשתות קטנות יותר בעלות חורים של 80 מ"מ, להכריז על הבטחה כשמורת טבע ולאסור בה דיג לנצח, וכן למנוע דיג במשך חודשיים בשנה לאורך כל חופי הכנרת, עד למרחק של 300 מטר מקו החוף.

 
אין ברירה, חייבים לפרנס
לפי פרוטוקול ישיבת הממשלה, זה שבועות מספר שאסור לדוג, אבל על המזח מזוודים אהוד ואלי קובי את סירתם, רגע לפני עוד יציאה למים. שניהם עמוק בשנות ה‭50-‬ שלהם. לאלי ארבעה ילדים ועשרה נכדים, וכדי להשלים הכנסה הוא נוהג באוטובוס: "להיות דייג זה קללה כי חושבים שאני עשיר בעוד שאני סבא שיוצא לים ומביא אחרי 17 שעות סחורה ב‭150-‬ שקל, אם אתה מנכה את ה‭200-‬ שקל לדלק.
סרדינים מהכינרת. אותם דווקא כדאי להמשיך לדוג
סרדינים מהכינרת. אותם דווקא כדאי להמשיך לדוג צילום: יגאל לוי

"נכון שיש כאלה שמעלים גם דגים קטנים והורסים את הענף, אבל אין להם ברירה כי הם צריכים לפרנס. היום אין פרנסה בכבוד. עזוב אותי משלום שמחון. הם לא מבינים כלום. אחרי 50 שנה בים הם יגידו לי לסגור הכל ולחזור בעוד שנתיים? ‭2,000‬ שקל הוא רוצה לתת לי. אתה מבין את ההיגיון העקום של הממשלה הזאת? כל נרקומן או אלכוהוליסט מקבל ‭3,500‬ שקל, ואני, שהסורים ירו עליי במים, אחכה ל‭2,000-‬ שקל שלו? מי פה באמת המשוגע?".

חיים מנג'וני אומר כי בפועל תיכנס השבתת הדיג לתוקף באמצע מאי ואז תחל גם האכיפה. "אנחנו פועלים לפי הסדר הנכון, ולאחר שביום ראשון האחרון התקבלה החלטת ממשלה להשבית את הדיג, ניתן הודעה שבועיים מראש, ואז השבתת הדיג תיכנס לפועל החל מ‭15-‬ במאי וייאסרו כל פעולות הדיג, כולל בנחלים באזור. אני מתאר לעצמי שמאה אחוז אכיפה לא יהיו, וברור שיהיו ניסיונות לשבור את הסגר.

אתם מודעים לעובדה שאוכלוסיית הדייגים בטבריה מאוד לא סבלנית להשבתת הדיג. אינכם חוששים מאלימות או מהרעלה מכוונת כנקמה?

"נתקלנו בעבר בהרעלות ובגילויי אלימות, אבל עצם ההשבתה תקל עלינו, כי ניזום מהלך שיוציא את הסירות החוצה מהמים. יהיה תגבור של פקחים ותהיה מערכת אכיפה שלמה של שיטור ימי, משטרת טבריה, מינהלת הכנרת, רשות שמורות הטבע ויחידות אכיפה נוספות. מרעיל אחד נתפס וקיבל שנת מאסר בפועל ו‭40-‬ אלף שקל קנס, ולא נראה לי שיצליח בערעורו".

כתבות קשורות:
Comments