האוצר וההסתדרות ידונו: איך מנתקים 
את תלוש המשכורת מבעלות על רכב

נשלח 25 באוק׳ 2014, 9:07 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 25 באוק׳ 2014, 9:11 ]

150 אלף עובדים במגזר הציבורי נהנים מהחזר הוצאות רכב - גם אם הם לא עושים בו שימוש ■ חלקם אף רוכשים רכב רק כדי ליהנות מתוספת שכר של עד אלפי שקלים בחודש ■ יוזמה חדשה מציעה תוספת גם למי שיוותרו על רכבם, אך היא עשויה לגרור חשיפה פנסיונית במילארדים

מאת דניאל שמיל, 20/10/2014

סגנית ראש העיר תל־אביב, מיטל להבי, חשה שלא בנוח. היא שמעה כי חלק מעובדות העירייה מחזיקות ברשותן מכונית משומשת ישנה, אף שהן כמעט ולא נוסעות בה, בעוד שלמשרד הן מגיעות באוטובוס או בתל־אופן. אז לשם מה הן מחזיקות במכונית?

הסיבה לכך, כך התברר, היא תוספת השכר המשמעותית שלה זוכות העובדות, כמו גם יתר עובדי המגזר הציבורי, בגין החזקת רכב. תחת המושג החלול "הוצאות רכב", זוכים עובדי המדינה בישראל בהחזר כספי חודשי וקבוע של עד אלפי שקלים רק בזכות העובדה שהם בעלי מכונית, מבלי שהם נדרשים לעשות בה שימוש או להגיש הוצאות כלשהן.

כל עובדי המדינה מקבלים החזר נסיעות, וחלקם גם זוכים למכונית צמודה (עליה הם משלמים שווי שימוש). עם זאת, על פי נתוני משרד האוצר, 46,611 עובדים זכאים ל"החזר הוצאות רכב" כמרכיב קבוע במשכורת, וכל מה שהם צריכים לעשות כדי לקבל את התוספת זה להציג רישיון רכב בתוקף של מכונית שנמצאת בבעלותם המלאה, או בבעלות בן זוגם, בצירוף רישיון נהיגה בתוקף. כלומר, זה לא משנה אם המכונית משמשת להגעה לעבודה, ואפשר אפילו שתהיה בשימושו של בן הזוג. העיקר שהיא קיימת.

קישור ישיר לכתבת הוידאו: http://bcove.me/moyjiv4g

יתרה מכך, העובדים זכאים להשתתפות המדינה באגרת הרישוי (טסט) ובביטוח, שנקנה במכרז בצורה מרוכזת. כל זאת, כשנתוני האוצר כוללים רק עובדים של המדינה עצמה. אם כוללים בתחשיב עובדי רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות שונות — מספר העובדים שזוכים להטבה זו מגיע לכ–150 אלף.

תמריץ גבוה 
לבעלות על רכב

החזר הוצאות רכב יכול להיות תלוי בקילומטראז' החודשי או להיות סכום קבוע. על פי מסמך של משרד האוצר, ההחזר החודשי הקבוע יכול להגיע ל–1,500 שקל לכל היותר (מבלי לשקלל השתתפות בביטוח וברישוי), ואולם ברשויות המקומיות מקבלים מנהלים בכירים גם סכומים גבוהים יותר. בעיריית תל אביב, למשל, זכאים יותר ממחצית מהעובדים להוצאות רכב מסוגים שונים. ברשויות המקומיות, יש לציין, לא כפופים להוראות החשכ"ל ויכולים לבחור אם לאמץ אותן או לא.

צילום: אייל טואג

על פי גורמים ברשויות המקומיות, "ההחזרים על אחזקת רכב יכולים לנוע בין 1,000 ל–2,700 שקל לחודש — בתלוי ברמת האחזקה של הרכב וברמת ההכנסה של העובד. כשמדובר בהטבה כספית כל כך משמעותית, שקבלתה מותנת בבעלות על רכב — מה הפלא שאף אחד לא שוקל לוותר על הרכב הפרטי?"

אם נתנתק מהעיסוק בשכר לטובת דיון תחבורתי — הרי שמציאות זו חושפת סתירה בין מדיניות הממשלה לעודד תחבורה ציבורית לבין תמריץ גבוה, שמובטח על ידי אותה ממשלה, לבעלות על רכב.

מיטל להבי
מיטל להבי
צילום: מיקי רייקין

דיסוננס זה הניע את להבי ליזום מהלך, שמגובה בידי יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, ח"כ אבישי ברוורמן, שיביא ביום חמישי הקרוב לכינוס נציגים של אגף הממונה על השכר באוצר ובהסתדרות העובדים כדי לדון בביטול הוצאות הרכב והחלפתן במרכיב שכר חדש, בשם "הגעה ירוקה לעבודה". הרעיון הוא לא לפגוע בתנאים ובשכר של מקבלי התוספת, אבל לנתק את הקשר בינה לבין בעלות על רכב פרטי.

"ישראבלוף" 
לא שוויוני

החזרי הוצאות הרכב נולדו בהסכמים הקיבוציים שעליהם חתמו המדינה והשלטון המקומי מול ההסתדרות והעובדים. הם איפשרו להעניק לעובדים "כסף ביד", העלאה ניכרת במשכורת, בצורה שמגבילה את ההשפעה שיש לאותה העלאה על הוצאות השכר, שכן רכיב השכר החדש אינו מוכר לפנסיה.

עו"ד אשר חלד, מומחה לדיני עבודה, שמייעץ ללהבי, מכנה את הוצאות הרכב "ישראבלוף", ואומר כי בעבר לא נדרש לשם קבלת הכסף אפילו רישיון נהיגה. ואולם, בעקבות החלטות בית המשפט, החלו בשירות המדינה להקפיד על כך שהעובדים שזוכים להטבה יהיו בעלי מכוניות, או לכל הפחות בני זוג של בעלי מכוניות.

החזר הוצאות רכב לא בעייתי רק בשל העידוד לבעלות על מכונית — אלא גם בשל הפרה של כמה עקרונות יסוד אחרים במינהל ציבורי. חוות דעת משפטית שחיברו שירה שחם ואשר סילבר עבור ארגון תחבורה היום ומחר קובעת כי ההחזר פוגם בעיקרון חוקיות המינהל, מאחר שלא נמצאה סמכות שניתנה בידי שר האוצר לחשב הכללי לעסוק בתחום. בנוסף, הזכות לשוויון נפגעת, כי בדרישה לאחזקת מכוניות ורישיון יש אפליה של קבוצות אוכלוסייה כמו עיוורים ובעלי מוגבלויות. על פי חוות הדעת, "ניתן יהיה למצוא מקרים רבים שבהם שני אנשים בעלי כישורים זהים, שמבצעים עבודה זהה, יקבלו שכר שונה לחלוטין — רק בשל היות האחד בעל רכב ורישיון נהיגה, והיות השני משולל זאת".

אשר חלד
אשר חלד
צילום: דודו בכר

לטענת שחם וסילבר, גם "סיכוייה של אשה לקבל את חלק השכר שמבטא את החזר הוצאות הרכב פחותים משמעותית מסיכוייו של גבר שמבצע עבודה זהה לשלה, מכיוון שנתונים סטטיסטיים מוכיחים כי מספר הגברים שמחזיקים ברישיון נהיגה תמיד גבוה משמעותית ממספר הנשים".

שחם וסילבר הציעו לפנות לחשבת הכללית באוצר ואולי גם לערכאות משפטיות בדרישה לשינוי הנוהג הקיים, ואולם להבי וחלד מציעים רעיון אחר ופשוט למדי. בנייר עבודה שכתב חלד לקראת הפגישה, הוא מציע להמיר את החזר הוצאות הרכב בתוספת שכר שתיקרא "עידוד תחבורה ירוקה" — ותובטח למי שיסכים לוותר על רכבו הפרטי. במלים אחרות, להבטיח שמירה על תוספת השכר גם למי שלא מחזיק ברכב. זאת, תוך שהעובד מתחייב כי גם תוספת זו לא תוכר כרכיב פנסיוני.

190 מיליארד
 שקל בשנה

הדיון בשינוי מרכיב הוצאות הרכב, דווקא בעיתוי זה, רגע לפני חוק ההסדרים החדש, נשמע מוכר. לפחות שלוש פעמים ניסו באוצר לבטל את החזר הוצאות הרכב עבור עובדים חדשים בשירות המדינה (מעין דור ב'), ובכל הפעמים הללו ההצעה הזאת ירדה מסדר היום בשל לחץ של ההסתדרות. ואולם, בדיון שנערך לאחרונה בוועדת הכלכלה של הכנסת, אלי יריב, הנציג של הסתדרות עובדי המדינה, הביע תמיכה ביוזמה, ודרש רק שההסתדרות תהיה שותפה בדיונים. לדבריו, "ההסתדרות מברכת על היוזמה, אנחנו מאוד מעריכים אותה. אבל צריך לזכור דבר יסודי: בלי שיתוף פעולה של העובדים, מרצונם, לוותר על הרכב הפרטי ולקחת את הסיכון שהם בסוף אכן יקבלו את התוספות שהם מקבלים היום, המהלך הזה לא יצלח".

לעומתו, אשר דולב, רכז תחבורה באגף התקציבים, הציע הסתייגות: "יש בעיות יישומיות פה שהן לא פשוטות. אנחנו מחפשים את הרעיון הנכון, את הדרך הנכונה שבה אפשר יהיה ליישם את זה בלי שזה ייצור חשיפות שקשורות לפנסיות ולהפרשות, בהיקפים שיכולים להגיע למיליארדי שקלים".

חמוטל בן־דור, סגנית הממונה על האוצר, הסבירה את החשש מהשלכות המהלך: "זהו רכיב שכר של החזר הוצאות, שצריך דיווח כדי לקבל אותו. רק בעל רכב יכול לקבל החזר הוצאות עבור רכב. זה עניין משפטי. אחרת, מהות הרכיב תשתנה, ואם מהות הרכיב תשתנה, וישלמו את אותו סכום לעובד בלי דרישה לדיווח, לא כהחזר הוצאות, הרכיב יהפוך פנסיוני. החובות האקטואריים של עובדי המדינה הם 572 מיליארד שקל. רכיב אחזקת רכב מהווה בין 15% ל–20% משכרו של עובד. בחישוב פשוט זה יוצא תוספת התחייבויות פנסיוניות של בין 140 מיליארד שקל ל–190 מיליארד שקל".

התחבורה הציבורית לא מהווה תחרות

מאז הדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת נערכו כמה דיונים בנושא באגף השכר, וביום חמישי יתחיל דיון פרטני מול ההסתדרות. עם זאת, למרות החשיבות העקרונית של המהלך, שאלת יישומו בשטח לא ברורה.

העובדות בעיריית תל אביב, שמתגוררות במרכז תל אביב, יכולות לוותר על המכונית ואולי אף ללכת ברגל. לעומתן, מרבית עובדי המדינה והרשויות המקומיות לא נהנים מנגישות כזו למקום העבודה או מתחבורה ציבורית יעילה מספיק, כדי שיוכלו להרשות לעצמם לוותר על המכונית. גיל יעקב, מנכ"ל ארגון "15 דקות" לקידום תחבורה ציבורית, אמר בכנסת כי "על פי מיפוי שעשינו, זמני הנסיעה בתחבורה ציבורית לאזורי תעסוקה פשוט לא מהווים תחרות לזמני ההגעה ברכב הפרטי. מדובר פה על משך נסיעה של עד פי ארבעה לפעמים מנסיעה מקבילה ברכב הפרטי". לדבריו, הדבר ממילא לא יאפשר למרבית העובדים ליהנות מהמהלך המוצע.

לפיכך, לצד הדיון בתלוש המשכורת, נדרשים המעסיקים הגדולים, ובראשם המדינה, לנקוט מהלכים עמוקים יותר, כמו הקמת מערך הסעות לעובדים ועידוד חלוקת נסיעות (Car Sharing) כדי לאפשר לעובדים לוותר על המכונית הצמודה.

לכתבה בדהמרקר







Comments