מהי באמת תחבורה ציבורית? איפה צריך לעבור האוטובוס? מדוע יש עיכובים ברכבת? והאם בלוס אנג'לס יזכו לתחבורה ראויה? ספר חדש

סליחה, האוטובוס עבר? צילום: ראובן קסטרו

מפרק 9 והלאה עולות לאוויר סוגיות אורבניסטיות וערכיות מורכבות יותר. כך למשל, פרק 9 מוקדש כולו לנושא של צפיפויות והאופן בו הן מחושבות. פרק 10 הוא אחד הפרקים המורכבים והוא דן כולו בשאלה של כיסוי (גיאוגרפי) מול שירות (Ridership or Coverage) ומראה מדוע רשות תחבורה ששואפת להגדיל את כמות המשתמשים שלה בהכרח תפנה את המשאבים לאזורים ידידותיים לתחבורה ציבורית שבהם היא יכולה לפעול באופן יעיל שאותה ווקר מנסח כך:

"Favorable to transit" means (a) higher density, (b) gridded local streets that provide easy direct access to stops for pedestrians, (c) a safe and pleasant pedestrian environment, (d) a mix of land uses and (e) simple linear paths, usually arterials, where transit can operate efficiently and effectively. These features tend to be found in older inner cities, but they can be replicated and in some cases even retrofitted.

האם תחבורה ציבורית היא שירות סוציאלי למשתמשים שבויים או גורם שמאפשר אמנציפציה לאנשים מרובי בחירות? ברשויות התחבורה השונות השאלה הזו נמצאת לרוב מתחת לפני השטח, אך היא מהותית לדיון הציבורי והמקצועי על תחבורה ציבורית. למעשה התחבורה הציבורית היא גם שירות סוציאלי למשתמשים שבויים וגם כלי שמאפשר חופש ובחירה, אבל זה תלוי בהקשר האורבני שבו היא פועלת וכמות הכסף שמופנה לכל אחד משני כיוונים אלה.

פרקים 12 ו-13 עוסקים בתחבורת מעברים ובאופן שהיא משפרת בסופו של יום את יעילות התחבורה הציבורית (ומדוע כולם שונאים מעברים). בפרק 13 ווקר מעלה את הקשר בין תחבורה ציבורית לאורבניזם ומראה את הקשר בין המקומות בהם מעברים של תחבורה צריכים להתבצע לאופן שבו ניתן לנצל מקומות אלה ליצירת מרחבים עירוניים מוצלחים.

בפרק 14 מורחב הקשר שבין מיקום לאפשרות ההגעה בתחבורה ציבורית וההמלצה החד-משמעית של ווקר היא להיות על הדרך (!Be on The Way). אחת הדוגמאות שבהן הוא משתמש כדי להראות תכנונים שפועלים נגד תחבורה ציבורית היא מיקומים של מוסדות משמעותיים בקצוות שאינם משמשים למעבר דרכם, ולא פעם על גבעות.

כשקראתי את זה חשבתי על אוניברסיטת חיפה שמוקמה לה הרחק הרחק מכל דבר בדרך לשומקום ועד היום כל הפוקדים אותה משלמים את המחיר. בסוף הספר ווקר יוצא למסע קצר בעתיד של לוס אנג'לס, עיר שאולי מדגימה יותר מכל את אתגרי התחבורה בעולם המערבי ומראה כיצד אפילו לוס אנג'לס יכולה להפוך לאורך השנים הבאות למקום שבו התחבורה הציבורית היא זמינה, יעילה, זולה ובעיקר אנושית.

אין לי מספיק מילים כאן כדי לתאר כמה נהניתי מקריאת הספר הזה וכמה למדתי ממנו. הספר הזה מומלץ לכל מי שעוסק בתחבורה ציבורית – ממנהלי חברות התחבורה, המתכננים השונים הן ברשויות והן במשרדים הפרטיים דרך ראשי ערים ועד פעילים מקומיים וסתם אנשים שרוצים לדעת יותר על הנושא.

הפוסט פורסם לראשונה בבלוג "עוד בלוג תל אביבי" ומפורסם כאן באדיבות כותב הבלוג יואב לרמן.

לכתבה באתר nrg