אגרת גודש לא תמנע 
את הפקקים

פורסם: 17 בפבר׳ 2015, 13:50 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 17 בפבר׳ 2015, 13:50 ]

מקלחות במקומות עבודה, סבסוד לרכישת אופניים, המרת "קילומטרים ירוקים" לימי חופש או בונוסים לעובד המגיע למקום העבודה בתחבורה ירוקה - כל אלה יצמידו תגית ערכית להתנהגות חיובית

מאת אראל אבנרי, 15/2/2015

באחרונה דווח כי חברת נתיבי איילון מבקשת להרחיב ניסוי שבמסגרתו יוענק פיצוי כספי לנהגים שיימנעו מנסיעה בשעות או באזורי עומס ("100 אלף נהגים יקבלו אלפי שקלים - בתנאי שלא ייסעו בשעות העומס", TheMarker 13.1.2015). לפי הדיווח, למכוניות המשתתפות בניסוי, נסיעה בשעות העומס באזור המרכז תפחית מהפיצוי הכספי שיינתן לנהג, ואילו נסיעה בכבישי הפריפריה תוסיף לו, עד לתקרה של 2,000 שקל בשנה.

תוצאות הניסוי עשויות לשמש את רשות המסים להטלת "אגרות גודש" על כלי רכב - רעיון דומה לפיצוי הכספי, רק במהופך. שר התחבורה, ישראל כ"ץ, מיהר להודיע שלא יאפשר "מס נסועה", כנראה מחשש לתגובת הנהגים. אבל הבעיה בניסוי אינה בהטלת מס, אלא בהנחות ההתנהגותיות שעליהן הוא מתבסס. ממחקרים רבים עולה כי התגובה לתגמול כספי אינה רציונלית, וקשה להשפיע באמצעותו על התנהגות המונים. אף שמדובר בניסוי גדול, סביר להניח שמשתנים נוספים ישפיעו על תוצאותיו באופן שקשה לחזותו.

לתגמול כספי שני תפקידים: עידוד חומרי של התנהגות מסוימת, ו"איתות" של הרשויות כי דרך הפעולה המזכה בתגמול היא מקובלת ורצויה. אחת הבעיות בתגמולים כספיים היא שהם מעבירים את בני האדם ממערכת שיקולים ערכית, המביאה בחשבון מגוון היבטים ומושפעת מנורמות חברתיות, למערכת שיקולים כלכלית, שבה אנו נוטים להתמקד בממד של העלויות הפיננסיות. כאשר לא נלווית מערכת ערכית לשיקול הפיננסי, הדבר עלול להוביל נהג להיות מקבל החלטות המוּנע רק מחישובי כדאיות. חישובים כאלה נוטים להתפוגג או להשתנות במרוצת השנים. מה שנחשב "לא משתלם" ברגע מסוים (כמו נסיעה בכביש אגרה) יכול להיות "כדאי" כעבור זמן מה - מה גם שאין זה סביר שהרשויות ירשו לעצמן לתקצב תגמולים מסוג זה לאורך זמן. בניסויים דומים בהקשרי בריאות הציבור (למשל הפסקת עישון), נמצא כי ההשפעות החיוביות של תגמול נעלמות זמן קצר לאחר סיומו, וכי הכספים שהושקעו בשינוי התנהגות ירדו לטמיון. מעבר לכך, לנורמה ערכית או התנהגותית המצויה בקונסנזוס יש כוח רב יותר מאשר לתגמול מצד המדינה, החשודה תמיד במניפולציה.

פקק בנתיבי איילון
פקק בנתיבי איילון
צילום: אביעד הרמן

בעיה נוספת נוגעת למעמד הכלכלי של המשתמש ברכב. בעלי הכנסה גבוהה יכולים להרשות לעצמם לוותר על הפיצוי הכספי (או לשלם את המס), ועדיין לנסוע באזורי ובשעות העומס. עם זאת, לא כל בעלי ההכנסה הנמוכה יכולים לוותר על הגעה למרכזים המטרופוליניים - במיוחד בישראל, שבה שירותים ועסקים רבים ממוקמים במרכז, ויעילות התחבורה הציבורית חלקית בלבד. כך עלול מס על גודש להגביר את הנטל בעיקר על אוכלוסיות חלשות, בלי לספק להן אלטרנטיבה ראויה.

היכולת לגזור תובנות מניסוי כמו זה להתנהגות בקנה מידה גדול היא מוגבלת. ההטיה הכלכלית עלולה להשפיע גם על תוצאות הניסוי, מאחר שסביר כי בעלי הכנסה גבוהה לא יירשמו אליו מלכתחילה (כי הפיצוי הכספי זניח מבחינתם). אם חברת נתיבי איילון לא תיתן את הדעת לכך בשלב גיוס המשתתפים, היא עלולה לקבל תוצאות מוטות, שאינן מייצגות.

תגמול כספי הוא כלי בעייתי לשינוי התנהגות. אלטרנטיבות קיימות בשפע. ניתן, למשל, להתמקד בשיפור תשתיות ההגעה באמצעים חלופיים - הליכה ברגל, רכיבה על אופניים, תחבורה ציבורית או שיתוף כלי רכב. בנוסף, מומלץ לשתף את המעסיקים ביוזמות, ולא להעמיס את הנטל רק על העובדים.

בניית מקלחות במקומות עבודה, סבסוד לרכישת אופניים, המרת "קילומטרים ירוקים" לימי חופש, או בונוסים לעובד המגיע למקום העבודה בתחבורה ירוקה - כל אלה יצמידו תגית ערכית להתנהגות חיובית, וייצרו הדהוד של נורמות חדשות בקרב העובדים. עלות הצעדים האלה עשויה להיות נמוכה יותר, וסיכוייהם להצליח אינם פחותים מאלה של מס חדש, או להבדיל - חלוקת כסף לנהגים.

פרופ' אבינרי הוא ראש המחלקה להנדסה וניהול מערכות תשתית במכללת אפקה להנדסה

לכתבה בדהמרקר


Comments