קריסת בטר פלייס לא עצרה את החיפוש אחר הנעה זולה ונקייה לרכב העתיד: חלוצות המכוניות ההיברידיות, הונדה וטויוטה, מסמנות יעד חדש - תאי דלק מימניים ■ כבר ב-2015 תחל טויוטה בשיווק משפחתית ראשונה בטכנולוגיה החדשה. הבעיה, כרגיל, נעוצה במחיר

חזון המכונית החשמלית אמנם ספג מהלומה עם קריסתם של בטר פלייס ושל מודל הסוללות המתחלפות, אך החיפוש אחר הנעה חלופית לא פסק, גם אם שינה כיוון. בעוד שנדמה היה כאילו תעשיית הרכב משלימה עם הישענות על מכוניות היברדיות נטענות, כאלה שמשלבות מנועי בנזין לצד מנועים חשמליים קטנים, טויוטה והונדה, שתי יצרניות הרכב החלוצות בהנעה ההיברידית, הודיעו כי דרכן פונה כעת לפיתוח הדבר הבא - תאי דלק מבוססי מימן.

בתערוכת הרכב הדו־שנתית בפריז, שננעלה בחודש שעבר, החזירה טויוטה אל סדר היום טכנולוגיה חדשה־ישנה. היצרנית הציגה בתערוכה את המכונית הסדרתית הראשונה שפועלת על מימן, Fuel Cell Sedan. זהו שם פשוט למכונית שעשויה לשנות את תעשיית הרכב.

פרטים רבים על המכונית, שתגיע לייצור בתחילת 2015, עדיין לא ידועים. טויוטה לא פירסמה את הממדים המדויקים ואת הביצועים המיועדים. הספק המנוע החשמלי יהיה 135 כ"ס, על פי פרסומים שונים, טווח הנסיעה יהיה כ-483 ק"מ. אבל הדבר המהפכני יופיע לפני מיצוי טווח הנסיעה.

בניגוד למכונית חשמלית, שנדרשת לטעינה ממושכת או למכונית היברידית־נטענת, שבה מנוע הבעירה הפנימית המזהם מתחיל לפעול כשאוזל החשמל - במכונית עם מנוע תא דלק פשוט ממלאים עוד מימן נוזלי, וממשיכים בנסיעה. תא הדלק של המימן הנוזלי נתון בלחץ של 700 באר. לשם השוואה, אם בצמיגים שלכם אתם ממלאים אוויר בלחץ של כ–30 PSI, הלחץ במיכל יהיה 10,150 PSI. המימן מתרכב עם החמצן שבאוויר והופך למים נקיים. בדרך משתחררת אנרגיה, שמשמשת להפעלת המנוע החשמלי של המכונית - ללא כל פליטה של חומרים מזהמים.

טויוטה Fuel Cell Sedan. צילום: טויוטה

לפחות 33 ק"מ לליטר

אחרי כמה שנים שבהן לא היה יצרן שוויתר על מכונית חשמלית (מחוברת לשקע) בדוכן שלו, בתצוגה בפריז השנה התמקדו היצרנים במכוניות ליום־יום. כך, הדגמים המעניינים ביותר בתערוכה, לפחות עבור הקהל הישראלי, היו הדורות החדשים של כמה מהמכוניות הנמכרות ביותר בישראל, כמו מאזדה 2, יונדאי i20 וסקודה פאביה. ואולם, בכל המקרים מדובר באבולוציה של המכוניות המוכרות לנו - יותר מרווחות, בטוחות וחסכוניות, ללא מהפכות טכנולוגיות של ממש.

על ההתרחקות של יצרניות הרכב מהמכונית החשמלית יכולה להעיד מכונית תצוגה בשם רנו אאולאב (Eolab), שלטענת היצרנית הצרפתית היא תחזית לדרך שבה תיבנה רנו קליאו בעוד עשור. האאולאב היא מכונית מתוחכמת מאוד, עם מרכב עשוי מחומרים קלים, מרכב אירודינמי והנעה היברידית־נטענת. כל אלה מאפשרים צריכת דלק של 33 ק"מ לליטר, על פי רנו. ואולם, כדאי לשים לב להנעה של המכונית. נראה כי רנו, שהימרה על הנעה חשמלית למכונית, רומזת כי גם בעוד עשור מכונית קטנה לא תוכל לוותר על מנוע בעירה פנימית. עבור החברה, שמציעה כבר היום מכונית חשמלית קטנה בשם זואי, זו נראית כמו הודאה בכישלון האסטרטגיה.

כאשר המצברים לא מסוגלים לאצור אנרגיה שמספיקה לטווח נסיעה נאות, וטעינתן לוקחת זמן רב כל כך, נראה כי הנעה חשמלית מתאימה רק לכלי רכב עירוניים זעירים או למכוניות יוקרה עם מצברי ענק יקרים, כמו טסלה.

הטכנולוגיות להנעה חלופית.

244 אלף שקל למכונית - לפני מסים

בינתיים, לפחות ממבט מהחוץ, העתיד נראה מרשים. העיצוב החיצוני של ה-Fuel Cell Sedan נראה חדשני וחללי. עושה רושם שטויוטה מיישמת שוב את האסטרטגיה העיצובית של הפריוס, שתמיד נראתה מיוחדת ומושכת תשומת לב, דווקא בשל פריטי עיצוב מוזרים כמו חלון אחורי משופע ופנסים קדמיים מאונכים. בסדאן החדשה תמצאו פנסים קדמיים צרים, כונסי אוויר עצומים מלפנים, צדודית מוזרה ופנסים יוצאי דופן מאחור.

פרט לעיצוב, בפני המעבר של מכוניות העולם להנעה במימן נקי עומדים כמה אתגרים לא פשוטים. הבעיה העיקרית היא שתאי הדלק יקרים לייצור בשל כמה חומרים נדירים שנדרשים בהם, וביניהם פלטינה. Fuel Cell Sedan תתחיל להימכר ביפן באפריל 2015, ותעלה שם 7 מיליון ין, כ-244 אלף שקל. זהו מחיר גבוה למכונית משפחתית גם ביפן. בשלב הראשון, טויוטה תייצר רק כמה מאות מכוניות בשנה, ושיווקן יוגבל לאזורים שבהם יש תשתית לתדלוק מימן.

עובדה זו מביאה לבעיה נוספת - יצרניות הרכב יכולות לשכלל מאוד את המכוניות שלהן, אבל הן תלויות בגופים אחרים שיניחו תשתית לתדלוק. באירופה מתקיים בימים אלה ניסוי בשם HyFive, שבו חמש יצרניות רכב 
שונות - ב.מ.וו, הונדה, טויוטה, יונדאי ומרצדס - יספקו 110 מכוניות מונעות במימן לשש ערים באיטליה, דנמרק, אוסטריה, בריטניה וגרמניה, והרשויות המקומיות יסייעו בפרישת תשתית תדלוק מתאימה.

עלויות הפיתוח הגבוהות של מנועי תאי דלק דוחפות גם את יצרניות הרכב לשיתוף פעולה, וכך חברה טויוטה לב.מ.וו והונדה לג'נרל מוטורס. דיימלר (מרצדס), פורד ורנו־ניסאן הקימו ברית משולשת. גם התאגידים יונדאי ופולקסווגן מפתחים תאי דלק, ללא שיתופי פעולה חיצוניים בינתיים.

הונדה כבר ייצרה 
200 מכוניות

גם הפקת המימן הטהור מעלה סימני שאלה. לרוב, הוא מופק ממים או מפחמימנים, אך נדרשת השקעת אנרגיה כדי לפרק את התרכובות. היא יכולה להגיע מאנרגיה סולארית או כתוצר לוואי של תעשיות אחרות, אך אנרגיה נוספת דרושה כדי לדחוס את המימן. כלומר, מכונית מימנית אמנם לא תפלוט "מזהמים מקומיים" ברחוב שבו היא נוסעת, אבל הפקת המימן עשוייה עדיין להיות מזהמת, גם אם היא תופק מגז טבעי.

כך או כך, Fuel Cell Sedan מיועדת להגיע לאירופה ולארה"ב ב-2015, והונדה כבר ייצרה כ-200 מכוניות עם תא דלק, שחלקן עברו ניסוי בארה"ב. כך, בצעדים קטנים, מסתמן תא הדלק כהימור הבטוח ביותר לטכנולוגיה שתניע את תעשיית הרכב בעתיד. זה ייקח עוד שנים, ובינתיים כולנו ניסע במכוניות עם מנוע בנזין או דיזל או לכל היותר במכונית היברידית - אך דרישות הזיהום המחמירות ידחפו את תעשיות הרכב והאנרגיה לכיוון הסביבתי. אם הונדה וטויוטה, שתי היצרניות שהיו הראשונות להציע מכוניות היברידיות, מצהירות כי זהו כיוון הפיתוח שלהן, כנראה שתעשיית הרכב תלך בעקבותיהן.