|
תאריך פרסום: 16/2/2010
תחמוצות חנקן (NOX), ובמיוחד חנקן דו-חמצני (NO2) – מגדילות את הסיכון למחלות בדרכי הנשימה ולזיהום בדרכי הנשימה, במיוחד אצל ילדים. בישראל, כ-52% מפליטות תחמוצות החנקן מקורן בתחבורה.
פחמן חד-חמצני (CO) - חודר במישרין לדם דרך דפנות הריאות, מתקשר להמוגלובין ומונע בכך אספקת חמצן סדירה ללב, למוח וליתר הרקמות בגוף. הוא גם גורם לעייפות מוגברת, כאבי ראש והאטה בתגובות. מזהם זה נמדד בריכוזים גבוהים בעיקר בחניונים ובמקומות סגורים שבהם אין איוורור מספיק. בישראל, כ-98% מפליטת פחמן חד-חמצני מקורה בתחבורה.
תרכובות אורגניות נדיפות (VOC) - תערובות של פחמימנים מהוות מרכיב עיקרי ביצירת אוזון (O3). הן גורמות לגירוי מערכת הנשימה ולעיניים דומעות וחלקן מגדילות את הסיכוי לחלות בסרטן. בישראל, כ-74% מפליטות תרכובות אורגניות מרחפות מקורן בתחבורה.
חלקיקים מרחפים - גודלם של החלקיקים היא התכונה הקובעת את משך שהותם באוויר ואת מידת חדירותם לדרכי הנשימה. החלקיקים הבעייתיים מבחינה בריאותית, במיוחד לאוכלוסיות רגישות הסובלות מבעיות בדרכי הנשימה, הם החלקיקים הנשימים שקוטרם קטן מ-10 מיקרון (10pm). חלקיקים אלה, בשל גודלם, מסוגלים לעקוף את מנגנון הסינון הטבעי בגוף האדם ולחדור לעומק דרכי הנשימה ואף לריאות. חשיפות קצרות עלולות לגרום לשיעול ולגירוי בגרון. חשיפות ממושכות עלולות לגרום עליה במחלות בדרכי הנשימה.
בנזן ודיאוקסינים - חלקיקי פיח הנפלטים ממנועי דיזל מהווים נשאים לתרכובות רעילות כמו בנזן ודיאוקסינים, ומגדילים את פוטנציאל הסיכון למחלות סרטן. בישראל, כ-20% מפליטות החלקיקים נובעים מתחבורה.
רוצים להקטין את כמות החומרים האלו שמרחפת באויר? התשובה, לפחות בחלקה, כאן
כתבות קשורות:
|