להחליף דיסקט: להפסיק לחשוב שהמכונית היא השולטת

נשלח 19 במרץ 2016, 10:58 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 19 במרץ 2016, 10:59 ]

כל עיסוק בבעיות תחבורה מתחיל במחשבה על "הפקקים" ועל איך "משחררים" אותם ? אבל נסו לדמיין ראש עיר שמקדש את המדרכות על פני הכבישים ומקומות החניה ? זה מה שקורה בערים המתקדמות בעולם

מירב מורן, 6/3/16

כל עיסוק בבעיות תחבורה מתחיל במחשבה על "הפקקים", ועל איך "משחררים" אותם. כזה הוא השיח התקשורתי בנושא, וכאלה גם רוב התוכניות הנידונות בפורומים הציבוריים ברשויות שתפקידן תכנון מקצועי של תחבורה. פקקים הם אכן בעיה, בעיה של בעלי מכוניות. אבל בעיות תנועה מאפיינות גם תשתיות המיועדות לניידות של מי שאינם בעלי מכונית, כי אינם רוצים או יכולים להחזיק בה.

הנה נתונים מעניינים: בכביש 6, בנתיב המהיר ובנתיבי איילון, הדרכים שבהן עוברת המסה הקריטית של תנועת כלי הרכב בישראל, נסעו בחודש ינואר האחרון 27 מיליון מכוניות. לעומת זאת, באמצעי התחבורה ההמונית השונים בישראל (רכבות, אוטובוסים ומטרונית) נספרו לפי נתוני משרד התחבורה באותו חודש, לא פחות מ-65 מיליון נסיעות "רגילות", שאינן כוללות נוסעים ללא תשלום - ילדים, חיילים וכיוב'. מספר עצום, עוד לפני שהוספנו נוסעים במוניות שירות ומוניות מיוחדות, רוכבי אופנים, שמספרם היחסי קטן כרגע אבל צומח בקצב מואץ מאוד, והולכי רגל.

טיימס סקוור ניו יורק, ארהב / צלם: רויטרס

אף שמדובר בכמות אדירה של משתמשי דרך ולא במכוניות, רוב המיזמים שנתפרו עד היום בשאיפה לשפר את התחבורה הולידו מנגנונים שמשרתים או מתחשבים קודם כול בבעלי המכוניות. ההנחה היא שהלקוח הוא נהג ולא אדם המגיע ברגל או באופניים.

כך, למשל, כמעט כל תחנות רכבת ישראל סובלות מנגישות גרועה מאוד להולכי רגל, ותוכניות הפיתוח שלהן כללו עד היום השקעות של מיליוני שקלים במגרשי חניה. כאלה הם גם חניוני "חנה וסע" בפאתי הערים שלרובם לא מתוכננת נגישות בכלי רכב שאינם מכוניות. זה גם הגורם לכך ששבילי האופניים ברחובות הערים, נסללים בדרך כלל על חשבון מדרכות ולא על חשבון נתיבים בכביש, כי ראשי הערים נזהרים שלא לפגוע בשטח המשמש לזרימה של תנועת המכוניות. נדמה שהעיקרון המנחה את מקבלי ההחלטות הוא שהמכונית היא שליטת הדרך ומלכת העיר, ולכן קודם כול היא ובעליה צריכים התייחסות וטיפול מצדם.

 קופנהגן- דנמרק, רכיבה על אופניים / צילום: שאטרסטוק

צריך להחליף דיסקט: דמיינו ראש עיר שמחליט שכל המדרכות חייבות להיות רחבות ומוצלות, אפילו אם הדבר גוזל מקומות חניה ברחוב או מעכב סלילת כביש. דמיינו מנכ"ל רכבת שדורש נגישות מושלמת להולכי רגל בתחנות שבערים, וחיבור בשבילי אופניים בטוחים ליישובים הסמוכים בתחנות הפריפריאליות, וזאת עוד לפני שהוא מסכים לפרוש סביבה חניונים.

דמיינו שר תחבורה שמעכב תקציבים לערים שלא מעמידות בראש סדר העדיפויות שלהן הולכים ורוכבים. אם זה נשמע מדע בדיוני, כדאי לשוטט קצת ולראות מה שמתרחש כבר כמה שנים בפריז, בקופנהגן ובניו יורק, סיאול, בוגוטה ומדריד.

לכתבה בגלובס


Comments