|
מאת דניאל שמיל, 13/3/2012
אבן נגולה אתמול מלבם של יבואני הרכב, כאשר גילו כי על טעינת מכוניות לא יוטל מיסוי והתעריפים יהיו דומים לאלה של הפעלת קומקום או מגהץ. למעשה, הפעלתה של מכונת כביסה תעלה לצרכן יותר מאשר טעינה מלאה של מכונית חשמלית.
משרד האנרגיה והמים החל לשקוד על התקנות לטעינת מכונית חשמלית לפני זמן רב, עוד כשקראו לו משרד התשתיות הלאומיות, וקבע כבר בהתחלה כי אסור יהיה לטעון מכונית מהשקע הביתי. נימוקי בטיחות, והגנה על רשת החשמל מפני עומס, שימשו את המשרד כדי לקבוע תקנות הדורשות עמדת טעינה מתוחכמת, המסוגלת לקבל מידע לרכב, ולנהל את אספקת החשמל בהתאם לביקוש ברשת, ולצרכי הנהג. בעקבות זאת התעורר חשש כי הרף הגבוה שהציב המשרד נועד לתת יתרון לבטר פלייס באמצעות מחיקת המתחרה הגדול ביותר שלה - שקע החשמל הביתי. נוסף לכך, סברו הפעילים בשוק כי על החשמל למכוניות יוטל מס גבוה, בדומה לזה המוטל על הבנזין. ההחלטה של רשות החשמל לא לקבוע תעריפים מיוחדים למכוניות פיזרה את החששות, וטרפה את הקלפים עבור בטר פלייס, שצריכה להתחרות מול תעריפי חשמל זולים של 12 שקל ל-120 ק"מ. אבל בעצם, זו לא התמונה המלאה. למכונית החשמלית יש עלויות נוספות, ובראשן העלות הגבוהה של המצבר. בפיז'ו, למשל, מתכננים להחכיר את המצבר תמורת כ-1,100 שקל בחודש. סכום זה משנה את יחסי הכוחות. אם תשוו את פיז'ו איון הקטנה, שמחירה 100 אלף שקל, למכונית בנזין במחיר דומה (טויוטה יאריס, לדוגמה) תגלה כי החשמלית משתלמת רק כאשר הנסועה השנתית עולה על 32 אלף ק"מ, יותר מהממוצע אפילו בחברות הליסינג. לכן, קהל היעד של מכוניות חשמליות שנטענות בתעריף ביתי יהיה קטן בתחילה. הבעיה של המכוניות החשמליות היא כבר לא מחיר החשמל, אלא מחיר המצבר, ורק כאשר הוא יירד נראה אותן חודרות לשוק הישראלי.
כתבות קשורות:
|