חשיפת העלויות הללו השבוע היא הזדמנות טובה לבדוק שוב את ההשפעה שתהיה למכונית החשמלית הישראלית על כיסי הקונות והקונים, על הסביבה בכלל ועל שינוי אקלים בפרט.

בפוסט הזה אבדוק רק את המשמעויות הכספיות של עלות הרכב ושל עלות ההנעה. זה ניתוח פשוט של שקלים לקילומטר בהשוואה למכונית דומה עם הנעה רגילה, שבעזרתו אגיד משהו על הסיכוי שיש לדעתי לרנו פלואנס ZE להצליח בישראל. בפוסט הבא אבחן שוב את טענת בטר פלייס שהרנו פלואנס ZE (Zero Emissions) מייצגת מהפיכה סביבתית: אסתכל בפליטות הפחמן הצפויות מה ZE, השפעה האפשרית על הצפיפות בדרכים, ובזיהום אויר ברמת הכביש.

תחילה כאמור העלויות, ונתחיל מעלות הרכישה של המכונית.

מחיר הגירסא הרגילה של הרנו פלואנס ZE, כולל מסים, אינו נמוך. 123,000 ₪ לגרסא הבסיסית זה אפילו גבוה מעט מן המחיר של הפלואנס הרגילה של רנו, שבשנת 2011 עולה כ-120,000₪. הגרסא הבסיסית של ZE כוללת אגב אחריות יצרן ל 4 שנים, מערכת ניהול אנרגיה מתוחכמת במנוע, ג'י פי אס מובנה, חיבור און ליין למערכת שירות, נקודות עגינה למכשירים סלולאריים, מיזוג אויר ובקרת שיוט ואורות אוטומטיים. דגם עם מושבי עור ומערכת סאונד טובה יותר יעלה כארבעת אלפים שקלים יותר.

המסקנה העולה מהמחיר הלא זול של המכונית עצמה היא שבבטר פלייס החליטו מן הסתם להתרחק מן המודל העיסקי שאני מכנה מזש"י (מכשיר זול שימוש יקר), זה שמוכר לכולנו היטב מעולם הטלפונים הסלולאריים (מכשיר זול שיחות יקרות) והמדפסות (מדפסת זולה שהדיו שלה יקר). בזמנו היתה סברה שבטר פלייס תמכור את המכונית החשמלית בזול – אולי רק 50 אלף ₪, ושהכסף הגדול ייכנס אצלה ממכירות בקנה מידה גדול וממילוי והחלפת המצברים. זה ככל הנראה לא עומד לקרות.

לזניחת מודל המזש"י יש משמעויות סביבתיות. מחיר נמוך מאוד למכונית חדשה היה מפתה ישראלים רבים לרכוש את ה ZE, אולי כמכונית שניה או שלישית למשק הבית. זה היה מקפיץ עוד יותר את המספר המוגזם כבר היום של רכבים פרטים בישראל (למעלה מ 2 מיליון ב 2011), גורר עוד עומס בכבישים, מגביר זיהום ממכוניות קונבצניונאליות שתקועות בפקקים, מגביר את לחצי החניה ושימושי הקרקע בערים, נותן עוד רוח גבית לפירבור ומעצים את יתר הרעות החולות שנובעות מתלותנו המעמיקה ברכב פרטי.

חשוב לציין עם זאת שהחבילה הכספית הנוכחית לא חקוקה באבן: בטר פלייס יכולה בכל זמן נתון להפוך את הקערה על פיה, למכור את המכונית בהנחה דרמטית (ובכמות גדולה) ולצפות שההכנסות על מילוי והחלפת המצברים יתנו בסיס עסקי מוצלח. אולי המחיר הגבוה אפילו מכוון לתקופת ניסיון שבה מקווה החברה להתמודד עם תקלות ומחלות ילדות כשרק מעט יחסית מכוניות מסתובבות לה בכבישים.

עכשיו לעלויות ההנעה, המהוות כמובן מרכיב משמעותי בשיקולי בעלי רכב אם לעבור למכונית החשמלית.

חבילות מילוי והחלפת המצבר שחשפה בטר פלייס שבוע לא יתבססו על עלות חד פעמית אלא על התחייבות שנתית. ארבע החבילות שהחברה מציעה מעידות שכמו במקרה של תדירות דיבור בטלפון הסלולארי גם במכונית החשמלית שימוש אינטנסיבי יותר אמור לתת עלות זולה יותר לקילומטר, אם כי השוני לא דרמטי.

הנה ארבע החבילות המוצעות (המחירים כוללים מע"מ):

התחייבות ל 20,000 ק"מ לשנה – עלות 1090 ₪ בחודש (13,080 ₪ לשנה)

התחייבות ל 23,000 ק"מ לשנה – עלות 1300 ₪ בחודש (15,600 ₪ לשנה)

התחייבות ל 26,000 ק"מ לשנה – עלות 1470 ₪ בחודש (17640 ₪ לשנה)

התחייבות ל 30,000 ק"מ לשנה – עלות 1599 ₪ בחודש (19200 ₪ לשנה)

כשמשווים את העלויות הללו לעלויות דלק של מכונית דומה, מגלים דבר מוזר: במצבים לא מעטים, עלות מילוי והחלפת המצברים של ה ZE עלולה להיות גבוהה יותר מעלות הדלק למכונית דומה שתגמא קילומטראז' שנתי זהה.

לשם המחשה, נשווה את עלות חבילת ההנעה של ה ZE שמציעה בטר פלייס לעלות ההנעה של רנו פלואנס 2011 עם מנוע בנזין רגיל. צריכת הדלק הממוצעת של הפלואנס הרגילה היא 12.8 קילומטר לליטר. תכנית מילוי והחלפת המצבר של בטר פלייס ל 20,000 ק"מ בשנה עולה כאמור 1090 ₪ בחודש או 13,080 ₪ בשנה. היום, כשמחיר הדלק הוא 7.5 ₪ לליטר, ניתן לקנות בסכום הזה 1740 ליטרים של בנזין. כמות כזו תניע את הפלואנס הקונבנציונאלית למרחק 22,272 ק"מ – כ 11 אחוז יותר ממרחק הנסיעה שתעבור המכונית החשמלית תמורת אותו הסכום. אם משווים את הפלואנס החשמלית למכונית היברידית מתקדמת, למשל טויוטה פריוס 1.8 E CVT, שגומאת 25 קילומטרים לכל ליטר דלק, רואים שתמורת 13,080 ש"ח (עלות החבילה השנתית שמציעה בטר פלייס עבור 20,000 קילומטרים) תסע הפריוס 43,677 קילומטרים – למעלה מכפליים.

התמונה דומה גם אם משווים בין ה ZE לפלואנס רגילה שנוסעת 30 אלף ק"מ בשנה. תכנית מילוי והחלפת המצברים של בטר פלייס לנסועה כזו עולה 1600 ₪ בחודש או 19200 ₪ בשנה – סכום שבו במחירי הדלק הנוכחיים ניתן לקנות 2560 ליטרים של בנזין. כמות דלק כזו מניעה פלואנס קונבנציונאלית למרחק 32,768 ק"מ – למעלה מ 9 אחוז יותר ממה שתעבור ה ZE תמורת אותו הסכום. טויוטה פריוס אגב תגמא באותו כסף למעלה מ 64,000 קילומטרים…

השוואה מעניינת אחרת היא בין עלות ההנעה השנתית של ה ZE לעלות ההנעה השנתית של מכונית פרטית ממוצעת בישראל, שעל פי נתוני הלמ"ס גומאת 16,700 ק"מ בשנה. אם ניקח מכונית בנפח מנוע 1600 משנות הייצור 2009 או 2010, שנוסעת כ 10 קילומטרים לכל ליטר בנזין, נראה שכדי לעבור 16,700 קילומטרים היא תזדקק ל 1670 ליטרים. כמות כזו של דלק תעלה 12,525 ₪ – 555 ₪ פחות מהחבילה הצנועה ביותר (זו של 20 אלף ק"מ בשנה) של בטר פלייס.

זה לא אומר שה ZE לא מתאימה כספית לאף אחד. היא תשתלם למשל למי שנוסעים 30 אלף ק"מ בשנה ורכבם משלים פחות מ 11.7 ק"מ לכל ליטר בנזין, או למי שנוסעים 20 אלף ק"מ בשנה ורכבם גומא 11.5 ק"מ לליטר או פחות, ואפילו למי שנוסעים 16,700 ק"מ בשנה ומכוניתם נוסעת 9 ק"מ לליטר או פחות. הבעיה היא שמכוניות לא חסכוניות כאלה מתחלקות לשני סוגים: מכוניות יוקרה (כולל רכבי שטח), ומכוניות צנועות יותר אבל מיושנות. ומה לעשות, מי שמחזיקים ברכבים מהסוגים הללו אינם המועמדים הטבעיים למעבר למכונית החשמלית: בעלי מכוניות יוקרה רוצים להמשיך לבלוט, ובעלי מכוניות ישנות לא מרבים לקנות מכוניות שעולות 120 אלף ₪ – במקרה הטוב הם משדרגים למשומשת קצת פחות ישנה.

השורה התחתונה של ההשוואה הזו היא שדרכה השיווקית של בטר פלייס בישראל לא נראית ברגע זה סוגה בשושנים. היא תהיה עיסקה טובה רק לקבוצות ספציפיות של העשירון העליון (כאלה שנוסעים הרבה ומכוניותיהן לא יעילות מבחינת צריכת הדלק). ציי הליסינג שמתמחים בהעמדת רכב כהטבה לעובדים, למשל, עשויים להתעניין ב ZE רק במקרים שהמכוניות שלהם נוסעות למרחקים גדולים וזוללות דלק יקר. במקרים הרבים זה לא קורה: עובדים רבים מחזיקים ברכב כהטבה אבל נוסעים מעט יחסית. במקרה שלהם יתברר שעלויות ההנעה של ה ZE יקרה הרבה יותר ממכונית קונבנציונאלית.

ההחלטה של בטר פלייס להפעיל באופרציה הישראלית שלה מודל עסקי הכולל מכונית לא זולה ועלות הנעה יקרה מעוררת תמיהה. מחירי הדלק בתחנות הדלק בישראל הם מהגבוהים בעולם (על פי מקור אחד, רק באורוגוואי ובבריטניה משלמים נהגים יותר על דלק). מחירי החשמל בישראל, לעומת זאת, מתונים הרבה יותר – יש עשרות מדינות שבהן משלמים על החשמל יותר מן ה 14 סנט לקילווט שנהוג אצלנו. אם בנתוני פתיחה כאלה, חברה שמציעה להעביר מכוניות פרטיות מדלק לחשמל לא משכילה להעמיד מודל עסקי שמכניע את הבנזין בנוק אאוט החלטי, מה יקרה כשהמכונית החשמלית תשווק במדינות שהחשמל בהן יקר יותר והבנזין זול יותר מבישראל?