הסחורה של שי אגסי

פורסם: 14 בפבר׳ 2010, 21:49 על ידי: Sustainability Org
מאת אלי ציפורי, תאריך פרסום: 12/2/2010
 
"אגסי הוא איש המכירות הטוב ביותר בענף הטכנולוגיה אחרי סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל. כמו ג'ובס הכריזמטי, הוא ניחן ביכולת לעוות את המציאות, המאפשרת לו לשכנע את קהל מאזיניו להאמין בכל מה שהוא אומר. אבל בניגוד לג'ובס, ששמו נקשר בשורה של מוצרים מצליחים, אגסי טרם הוכיח שהוא יכול לספק את הסחורה..."
מי חתום על הציטוט הזה? האם הוא בכלל אמיתי או פרי מוחנו הקודח? נו, תפסיק לעייף אותנו, אתם בוודאי אומרים, הציטוט הזה הרי מתאים מאוד לעיתונאים ישראלים צינים, קטני אמונה וצרי עין, אפילו מיושנים ולא אופנתיים, שאינם מסוגלים לפרגן למיזם המכונית החשמלית החדשני והמצליח של שי אגסי ועידן עופר.
מה כל כך קשה לפרגן לאנשים עם חזון, יזמים בנשמתם, שעומדים לעשות מהפכה בתחום הרכב, מהפכה שתשרת את הצרכן, תשרת את איכות הסביבה ותצמצם את התלות שלנו בנפט? הנה ההוכחה הטובה ביותר: יש 350 מיליון סיבות טובות לפרגן מכל הלב לאגסי ולעופר, 350 מיליון דולר שגויסו מענקים פיננסיים בינלאומיים, שבדקו בציציות של המיזם והחליטו לשפוך עליו ערימת דולרים.
העיתונות
או.קיי, לא נמתח אתכם יותר מדי. הציטוט בתחילת המאמר ממש לא דמיוני, וכדאי להביא אותו בשפת המקור. הנה הוא באנגלית:
"Mr Agassi is the best salesman in the technology industry after Steve Jobs of Apple. Like the charismatic Mr Jobs, he seems to possess a 'reality-distortion field' that enables him to convince listeners to believe whatever he says. Yet in contrast to Mr Jobs, who has a string of successful products to his name, Mr Agassi has not yet fully proved that he can deliver "...the goods
מפתיע? תופתעו יותר לאחר שנגלה לכם מי חתום על הציטוט: לא אחר מאשר ה"אקונומיסט", מגזין כלכלי שבועי נחשב מאוד, בכתבה על בטר פלייס של אגסי, שפורסמה לפני כתשעה חודשים. אגסי אמנם התקדם מאז עם גיוס ענק, אבל הצלחה פיננסית אינה בדיוק ההצלחה שה"אקונומיסט" מתכוון אליה. ה"אקונומיסט", אנחנו בטוחים, מתכוון למוצר שעובד, מוכר ומייצר תזרים מזומנים בריא ויציב. ואגסי צריך לעבור עוד דרך ארוכה כדי להוכיח לנו ול"אקונומיסט" שבטר פלייס עומדת להפוך לפרה המניבה רווחים.
אגסי הוא אכן איש שיווק ומכירות פנטסטי. הוא מספק הופעות מחשמלות, הוא מבריק, רהוט, כריזמטי, סוחף ומאוד-מאוד משכנע, והוא כבר לא צריך להוכיח דבר לאיש. הוא מכר בגיל צעיר חברת היי-טק ל-SAP ב-400 מיליון דולר והשתלב בה בתפקיד בכיר.
עם זאת, פסטיבל יחסי הציבור שארגן השבוע אגסי לבטר פלייס, עם פתיחת מרכז המבקרים, שנה לפחות לפני שיש לחברה מוצר ביד, מעורר בנו ובקרב לא מעט אנשים ספקנות, שאפשר לחלק אותה לכמה נושאים.
היומרנות
אגסי טוען שהוא עומד להמציא תעשייה כמו שאפל המציאה מחדש את תעשיית המוזיקה עם האייפוד וכפי שיבמ עשתה עם המחשב האישי. ובכן, האם הוא לא טיפס על עץ גבוה? בטר פלייס נתפסת כמותג של חדשנות, כמי שהביאה לעולם את בשורת המכונית החשמלית. היא לא. בטר פלייס אינה מייצרת את המכונית החשמלית.
רעיון המכונית החשמלית נולד, למעשה, הרבה לפני שבטר פלייס (Better Place) הפיצה את הבשורה (השבוע התבשרנו, בשקט רב ובלי רעש, על מכונית חשמלית של מיצובישי, היצרנית הראשונה שהשיקה דגם חשמלי שנטען בשקע ביתי רגיל, הרבה לפני רנו ואגסי).
בטר פלייס, וזה קצת נדחק הצדה בפעלולי השיווק השבוע, היא חברת תשתית שמקימה רשת תחנות טעינה ארצית למכוניות חשמליות, כולל תחנות להחלפת סוללות ריקות. היא סוג של תחנת דלק, רק לחשמל. והרשת הזו מוקמת בימים אלה בישראל בתמיכה פעילה מצד עיריות, רשויות מקומיות ומוסדות ציבור. חברת החשמל היא סוג של שותפה סמויה בכל הפרויקט.
המונופול
אגסי מדבר על שולי רווח אדירים - בשיעור 40%-50% והחזר השקעה מהיר - תוך שנה שנתיים, שאופייני מאוד לחברות תוכנה מוצלחות או למונופולים. וזו בדיוק הנקודה שנוטים להתעלם ממנה: אגסי בונה על מונופול תשתיתי במקרה שהמכונית החשמלית תלהיב את הצרכנים. כלומר, הוא בונה על מתחרה אחד ויחיד בשוק הרכב החשמלי הישראלי.
במילים אחרות, אגסי בונה על עושק צרכנים, בחסות מדינת ישראל, שמעודדת מונופול דה-פקטו. הרי ברור שחסמי הכניסה לשוק של בטר פלייס כמעט בלתי אפשריים, ברור שבטר פלייס לא ממש מתכוונת לממש את הבטחותיה לרשת פתוחה לשחקנים נוספים. מודל התחנות להחלפת סוללות, למשל, לא יוכל, כנראה, מבחינה טכנית, לתמוך בסוללות של מותגים אחרים.
ובכלל, כרגע אין עדיין תקן בינלאומי סטנדרטי לטעינת רכב חשמלי. אז איך רשת הטעינה של בטר פלייס תאפשר טעינה של יצרנים אחרים? ואיך בדיוק יתבצע החיוב? ומי יפקח על המחירים? ובכלל, מה יקרה לבטר פלייס אם השותפה העסקית שלה, רנו-ניסן, תתחיל לשווק רכב חשמלי ללא סוללה מתחלפת אלא עם טעינה רגילה מרשת החשמל הארצית?
המונופול של אגסי לא נגמר בבלעדיות ברשת, אלא מתחיל בשרשרת האספקה הסגורה שעשויה להתפתח סביב המיזם. החברה לישראל היא שחקנית בולטת בתחום ייצור החשמל הפרטי (OPC במישור רותם), כך שהחברה האם עשויה לספק לבטר פלייס מכוניות וגם חשמל, ולשלוט על כל המערך. טוב לצרכנים? ודאי שלא. וכמובן שהחשמל הזה עדיין מזהם. הוא לא עד כדי כך ירוק כפי שאגסי רוצה שיהיה, והוא מופק ברובו מפחם וגז.
החלומות
וקיימות השאלות הטריוויאליות על הטכנולוגיה החשמלית (מרחק מוגבל), שעל פי ההערכות אמורה לתפוס כ-10% משוק כלי הרכב ב-2020, לא בדיוק הקצב שאגסי מדבר עליו. אגסי גם משחרר יעדי מכירות אסטרונומיים אבל עדיין לא הציג אף לא חוזה חתום אחד עם חברות הליסינג או התאגידים הגדולים שיש להם ציי רכב גדולים. גם השאלה הכי חשובה - כמה זה יעלה לנו והאם זה ישתלם לנו - נותרה מעורפלת ותלויה בסובסידיות ממשלתיות, במחירי הדלקים ובפיתוח של סוללות מתאימות. בסופו של דבר, ומעבר לסיסמאות הירוקות, הצרכן יצטרך לדעת דבר אחד פשוט: האם הטענת הסוללה, במיוחד שלא בשעות העומס, תהיה זולה יותר ממילוי טנק הדלק שלו.
דבר אחד בטוח: האמירה של אגסי שעופר רוצה להיות זה שיחסל את בתי הזיקוק שבבעלותו לטובת בטר פלייס, היא בדיחה חדשנית. חדשנות ביחסי ציבור.
Comments