המכוניות סותמות את הכבישים, הפקקים מתארכים ועל הרכבת אי אפשר לסמוך. אולם מתוך סקר עובדים חדש, עולה כי חלה ירידה בשיעור המאחרים למקום העבודה. איך זה קרה?

פקקים. למרות העומס הישראלים מקפידים להגיע לעבודה בזמן (צילום: ערן גילווארג)

"נהג האוטובוס לא עצר בתחנה, הרכבת לא הגיעה בזמן, מי יכול היה לצפות שיהיה פקק כל כך ארוך, הכביש נחסם בשל עבודות, התנועה נחסמה בשל חפץ חשוד, עצר אותי שוטר לבדיקה".

המכנה המשותף של כל המשפטים הללו, הוא כי הם מהווים תירוצים של עובדים שאיחרו לעבודה, ומטילים את האשמה על כל גורם אחר - מלבד על עצמם. לכאורה, עם העלייה הדרמטית במספר כלי הרכב שנעים על כבישי ישראל, בלא שנסללת תשתית ראויה, מכת האיחורים לעבודה הינה עובדה מוגמרת. אולם מנתוני סקר חדש, עולה כי בשנת 2013 חלה ירידה במספר המאחרים לעבודה ובמשך האיחור בהשוואה לנתוני שנת 2012. הכיצד זה ייתכן?

עוקץ מערכות, חברה המתמחה בתוכנות שכר ונוכחות, בדקה בסוף שנת 2013 את נתוני האיחורים לעבודה. בבדיקה נכללו נתוני הנוכחות של כ-11,005 עובדים המועסקים ב-278 עסקים ממגזרים שונים, בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. התוצאות, בהחלט מפתיעות.

השוואה: גברים נשים 2013-2012

עפ"י תוצאות הסקר, עולה כי נשים מאחרות יותר מגברים, בפער משמעותי של כ-62.5%. וכך, בעוד ששיעור הנשים שלא איחר כלל לעבודה בשנת 2013 עומד על כ-24%, שיעור הגברים גבוה באופן ניכר, כ-39%. גם בבחינת שיעור המאחרים בפרק זמן של עד חמש דקות נמצא כי הנשים מאחרות יותר: כ-47% לעומת 39% מהגברים – פער של כ-17%. פער דומה נמצא גם ביחס לשיעור המאחרים בפרק זמן של עד 10 דקות, שעומד על כ-17.6%.

מניתוח הרגלי האיחור של הגברים, מתברר כי חלה עליה בשיעור של כ-25.8% במספר אלו שלא אחרו כלל לעבודה, מרמה של כ-31% בשנת 2012 לכ-39% בשנת 2013. מבחינת שיעור המאחרים בפרק זמן של עד חמש דקות עולה, כי אומנם חלה עליה בשיעור של כ-8.3% לרמה של כ-39% בשנת 2013, אולם מנגד, חלה ירידה בשיעור של כ-36.4% במספר הגברים שאיחרו לעבודה בפרק זמן של עשר דקות.

כולא 20 דקות, מה קרה?

עמי ברגמן. חוסר בטחון תעסוקתי מביא לצמצום האחורים

ומה באשר לעובדים "החצופים", שנוהגים לאחר בפרק זמן שעולה על 15 דקות? החשש מפני פיטורים הוריד באופן ניכר את שיעורם, שעומד על פי נתוני הסקר על רמה של כ-8% - ירידה בשיעור של כ-27.3 % מנתוני 2012.

מעיבוד נתוני איחורי העובדות, עולה כי בשנת 2013, חלה עליה בשיעור של כ -33.3% במספר העובדות שלא אחרו כלל לעבודה, מרמה של כ-18% לרמה של כ-24%. גם בקרב הנשים חלה עליה בלתי מבוטלת בשיעור המאחרות בפרק זמן של עד חמש דקות – לרמה של כ-47%, אולם יש לבחון נתון זה לצד הנתון המעיד על ירידה בשיעור של כ- 32% במספר הנשים שאחרו בפרק זמן של עד 10 דקות. ירידה נרשמה אף בהתייחס לאיחורים של למעלה מחמש עשרה דקות, בגובה של 25% לרמה של 12% בשנת 2013.

לדברי עמי ברגמן, מנכ"ל משותף בחברת עוקץ מערכות: "כאשר אנו בוחנים את מצבת האיחורים בשנים עברו, בהן המשק חווה האטה, אנו מגלים דפוס חוזר של הקטנת משך ומזן האיחור. הסיבה לכך ברורה – במציאות של חוסר בטחון תעסוקתי, העובדים מקפידים הרבה יותר, גם על אלמנט ההגעה לעבודה בזמן.

לדברי עו"ד חמי לפידור, מומחה לדיני עבודה ממשרד לפידור ושות': "המעביד מחויב לשלם שכר רק בגין זמן עבודת העבודה. אי לכך,ככל שהעובד איחרו לעבודה – המעביד אינו אמור לשלם לו שכר בגין הפער בין שעת תחילת העבודה לזמן בו הגיע בפועל לעבודה".

ומה המחיר שמשלם המשק בשל איחורי העובדים?

אלון תורג'מן. הפסד ליום איחור נאמד במיליוני שקלים (צילום: יחצ)

לדברי רו"ח אלון תורג'מן, שותף בפירמת ראיית החשבון סמורי – תורג'מן: מלבד הנזק שנגרם למעסיק בשל האיחור בביצוע המשימות שהוטלו על העובד, גם העובדים סופגים את עלות האיחור, שכן החוק מחייב את המעסיק להתקין שעון נוכחות, והשכר מחושב בסופו של חודש בהתאם לנתונים שנרשמו בו.

לפיכך, כאשר אנו מחלקים באופן גס את השכר הממוצע במשק לחודש נובמבר 2013, שעומד על 8,941 שקלים במספר שעות עבודה של משרה מלאה (186 שעות), יוצא כי השכר הממוצע לשעה עומד על כ 48 שקלים.

בהתאם לכך, אם נחלק באופן שרירותי את מספר העובדים הנסקרים: 5,500 נשים ו-5,500 גברים, ונציב מספר זה בתוך נוסחה המבוססת על השיעורים במופיעים בסקר, "נוצר" הפסד ל"יום איחור" לעובדים בגובה של מעל כ-25 אלף שקלים ליום לנשים, ומעל כ-20 אלף שקלים ליום לגברים. בהתאם לכך, באופן רעיוני, אם נחשב את שיעור ההפסד שנגרם לכמיליון נשים עובדות ומיליון גברים עובדים, הרי שנוצר "הפסד ליום איחור" של כ-מעל 4.5 מיליון שח לנשים ומעל 3.5 מיליון שח לגברים.