רויטרס, 26/8/2015

כלכלה חזקה ומחירי דלק זולים העלו על כבישי ארה"ב יותר נהגים, מה שהוביל לעומסי התנועה הגרועים אי פעם, שאילצו את הנהג העירוני לבזבז כ-42 שעות בפקקים בשנה, לפי דו"ח שפורסם היום (רביעי).

הדו"ח של מכון טקסס לתחבורה (TTI) מעריך שהוצאות פקקי התנועה בארה"ב מסתכמות ב-160 מיליארד דולר בשנה, כתוצאה מאובדן יצרנות, דלק שנשרף בזמן המתנה בפקקים ותיקונים עודפים של רכבים במוסכים.

פקקים בלוס אנג'לס

"רמות עומסי התנועה הגוברות הן ללא ספק החיסרון של פעילות כלכלית מוגברת", אמר ביל אייסלי, בכיר ב-TTI, שחיבר את הדו"ח יחד עם חברת מעקב התנועה INRIX. מכון TTI הוא חלק מאוניברסיטת טקסס.

אייסלי אמר כי אמריקאים נסעו מספר שיא של מיילים ב-12 החודשים האחרונים, ובכך עקפו את נתוני 2007, שנרשמו לפני תחילת המשבר הכלכלי. "עומסי תנועה משקפים את המגמה הלאומית", ציין.

ב-1982, נהגים בילו בפקקי תנועה 16 שעות בשנה. ב-2010 מספר השעות עלה ל-38 שעות, לפי TTI.

טים לומקס, שהיה שותף לכתיבת הדו"ח, ציין כי בוושינגטון הבירה נרשמו רמות העומסים החמורות במדינה, כשנהגים ביזבזו 82 שעות בפקקים - כמעט כפול מהממוצע הלאומי.

הערים הפקוקות ביותר אחרי וושינגטון הן לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, ניו יורק וסן חוזה. שישה מבין עשרת הכבישים המהירים הפקוקים ביותר נמצאים במטרופולין לוס אנג'לס, שניים בשיקגו ושניים בניו יורק.

הכביש המהיר הפקוק ביותר בארה"ב הוא כביש 101 בעמק סן פרננדו בלוס אנג'לס. בשעות העומס, הזמן שלוקח לנסוע 42 קילומטרים עשוי להימשך 91 דקות בכביש הזה, במהירות ממוצעת של 27 קמ"ש, לפי הדו"ח.

"בעיית הפקקים המחמירה שלנו גדולה מדי מכדי שגוף אחד יוכל להתמודד איתה", אמר לומקס. "עסקים יכולים לתת לעובדים שלהם יותר גמישות במיקום, הזמן והאופן שבו הם עובדים, בעוד עובדים יכולים להתאים עצמם לתבניות היוממות, ואנחנו יכולים לחשוב טוב יותר בכל הנוגע לתכנון לטווח ארוך".

אייסלי הוסיף כי עומסי התנועה של הערים הגדולות מתפשטים לאזורים עירוניים קטנים יותר. "ברמה הארצית, העיכוב בזמן ההגעה של נוסע הוא כפול מכפי שהיה ב-1982, אך בערים עם פחות מחצי מיליון תושבים, הבעיה חמורה פי ארבעה מכפי שהיה ב-1982".