שימוש בתאי דלק יכול לפתור בעיות זיהום אוויר לא רק בכלי רכב, אלא בכל מקום שבו אלה יחליפו מנוע בעירה פנימית. למדינת ישראל אין אף גוף שבוחן ברצינות את עתיד התחבורה היבשתית, את שיטות ההנעה המפותחות, ואת ההשפעות המערכתיות שלהן על המדינה
גיל מלמד | 10/5/2010 10:03
בתוך פחות מ-5 שנים , כך מבטיחים מנהלי המחקר והפיתוח של חברת טויוטה, יצטמקו עלויות הייצור של מכוניות שמונעות על-ידי "תאי דלק" במחצית, יחסית לעלויות הנוכחיות. "תא דלק" הוא מערכת לייצור חשמל, אשר מוזנת בגז מימן שנחשב כיום בטוח לשינוע ואחסנה. הגדולה של מערכת זו בכך שהיא לא מייצרת כל סוג של זיהום, תוך כדי ייצור החשמל. כלי רכב שמונעים באמצעותה פולטים לאוויר רק אדי מים.
ב-5 השנים שחלפו, צומצמו עלויות הייצור של הטכנולוגיה הזו ב-90%, וכיום נעים בעולם כלי רכב ניסיוניים כאלה מתוצרת ג'נרל מוטורס, הונדה, דיימלר-בנץ (מרצדס), יונדאי ואחרים. אנשי טויוטה מבטיחים שהמכונית הסדרתית הראשונה שלהם מסוג זה, שתעלה כ-50 אלף דולר, תוצע בתוך כשנה מהיום - ותשיג טווח נסיעה זהה לזה של מכונית קונבנציונלית, מונעת בנזין.
שימוש בתאי דלק יכול לפתור בעיות זיהום אוויר לא רק בכלי רכב, אלא בכל מקום שבו אלה יחליפו מנוע בעירה פנימית, למשל בגנרטורים - שמייצרים כיום כמות גדולה ולא מבוקרת של מזהמים.
במשרד האוצר גאים, במידה מסוימת של צדק, במהפכת "המיסוי הירוק" שחוללו כאן בשנה שעברה. "המיסוי הירוק" מיטיב עם כלי רכב היברידיים, ועוד יותר מכך עם כלי רכב "לא מזהמים", כלומר עם מכוניות חשמליות. מתווה "המיסוי הירוק" מעניק הטבות מס מפליגות למכוניות חשמליות עד לשנת 2019 והטבות משמעותיות ולא פרופורציונליות למכוניות היברידיות עד לסוף שנת 2014. הוגי המהפכה כורכים יחד איתה גם מכשירי מס שכרוכים במשק הדלק ובמשק האנרגיה, בעיקר ייצור חשמל ממקורות מתחדשים, אבל מתעלמים לחלוטין מתחום המימן.
לפני דוח מבקר המדינה
שוק הרכב העולמי עתיד לעבור מהפך משמעותי בעשור הקרוב, בעיקר בכל הקשור לביקושים ולהיקף הייצור, שצפויים להכפיל את עצמם, וגם בכל הקשור לטכנולוגיות "ירוקות" שמטרתן לצמצם את הנזקים האקולוגיים מכלי רכב.
בחברת האנליסטים פרוסט אנד סליבן, אשר היו אורחי מכון הייצוא בשבוע שעבר, מעריכים שבסוף העשור הנוכחי כ-40% מכלי הרכב החדשים בעולם לא יונעו על-ידי מנועי בעירה פנימית (בנזין ודיזל), אלא יונעו על-ידי טכנולוגיות אלטרנטיביות. מדובר בשינוי דרמטי יותר מכפי שחווינו בשלושת העשורים האחרונים בענף הרכב, והחלטות ממשלתיות שיתקבלו, או לא יתקבלו, היום - יקבעו מה ננשום בעוד 5 ו-10 שנים.
נכון לרגע זה, למדינת ישראל אין אף גוף שבוחן ברצינות את עתיד התחבורה היבשתית, את שיטות ההנעה המפותחות, ואת ההשפעות המערכתיות שלהן על המדינה. ללא דיון מקצועי רציני ושקוף, קל יהיה לגורמים אינטרסנטים לקדם במסדרונות הממשל את התוכניות המתאימות להם, אבל לאו דווקא את התוכניות הטובות ביותר עבור אזרחי ישראל.
מדינה שתכין את עצמה למציאות אחת, למשל כזו שמעודדת הקמת תשתית חשמלית על חשבון פתרונות אחרים, עלולה לפספס את ההזדמנות שמציעות טכנולוגיות אחרות. כדי לחסוך עבודה ממבקר המדינה בשנת 2014, כדאי לכנס ועדה ציבורית פתוחה היום ולהציג בפני הציבור ומקבלי ההחלטות את כל האפשרויות - על יתרונותיהן וחסרונותיהן.