מדינת האספלט

נשלח 27 בפבר׳ 2011, 6:00 על ידי Sustainability Org

המוסדות האקדמיים הם מקום מצוין להתחיל את המהפכה בתחבורה הציבורית. הסטודנטים ישאירו את המכונית בבית אם תהיה חלופה סבירה

אביב לביא | 27/2/2011 6:36
תגיות: תחבורה ציבורית, השכלה גבוהה, סטודנטים

בכל פעם שאני מזדמן לאחד המוסדות האקדמיים הפזורים בארץ נחמץ לבי. זה קורה הרבה לפני הכניסה למבנה עצמו בשלב שבו משתרע במלוא תפארתו מגרש החנייה. לרוב מדובר במגרשים. המון מגרשים. ים עצום של אספלט מכוסה בצפיפות באלפי מכוניות. קשה לחשוב על ביטוי מוחשי יותר לכישלון התחבורה הציבורית בישראל ולהתמכרות למכוניות הפרטיות - שתי מכות שהן שני צדדים של אותו מטבע.

לנוכח המראות העגומים במגרש החנייה מתבקש להלין על הפינוק של הסטודנטים וסגל המרצים. אלא שרבים מהם נדחפו אל הפרייבט בלית ברירה. גם מי שמשתוקק להגיע בתחבורה ציבורית מתייאש במהירות.

קחו לדוגמה את המרכז האקדמי רופין שיושב על ציר תנועה מרכזי בלב הארץ - כביש מספר 4 (תל אביב-חיפה הישן) בין נתניה לחדרה מיקום שבגששית עונה להגדרה "הצנטרום של הפיילה". אלא שאפילו אל הצנטרום הזה קשה מאוד להגיע באמצעות תחבורה ציבורית.

ברופין לומדים יותר מ-4,000 סטודנטים . במרחק דקות ספורות משם ממוקמות תחנת הרכבת ותחנת האוטובוסים המרכזית של נתניה והדעת נותנת שבמדינה מתוקנת ייצאו בשעות הבוקר מדי כמה דקות הסעות משתי התחנות הללו אל המרכז האקדמי. איפה.

סטודנט שמגיע ברכבת לנתניה צריך להגיע בכוחות עצמו לתחנה המרכזית ומשם יוצא בתדירות דלילה אוטובוס שמסתובב בכל רחבי המועצה האזורית עמק חפר (באמת אזור נחמד רק למי יש זמן ליהנות מהנוף כשההרצאה תיכף מתחילה) עומד בפקקים איומים (כי כולם מגיעים לשיעור במכונית) והופך את ההגעה ללימודים למשימה בלתי אפשרית.

מעגל קסמים

במכללת תל חי שגם בה לומדים כ-4,500 סטודנטים המצב לא שונה בהרבה. במרחק עשרים דקות נסיעה ממוקמת התחנה המרכזית קרית שמונה-צומת התחבורה הראשי של האזור. ההיגיון מחייב שמשם ייצאו הסעות בתדירות גבוהה למכללה. אבל היגיון הוא לא החלק החזק של התחבורה הציבורית בישראל. רק לאחרונה בעקבות הפגנות שארגנו הסטודנטים כנסי מחאה ולחץ תקשורתי התקיימו מגעים בהשתתפות הגורמים הרלבנטיים כולל משרד התחבורה במטרה לשפר מעט את המצב העגום.

אחד המראות שזכורים לי מהתקופה שבה עבדתי במכללת ספיר הוא העומס ששורר דרך קבע בטרמפיאדה שליד שער היציאה. האוטובוס עבר לעתים רחוקות ולמרות שבמרחק נגיעה נמצאת שדרות וקצת הלאה משם אשקלון סטודנטים שלא הגיעו מצוידים

ברכב פרטי חשו בתום יום הלימודים כאילו נטשו אותם על אי מבודד.

כששואלים את פרנסי משרד התחבורה והחברות מדוע הם נותנים שירות עלוב כל כך התשובה הקבועה היא "כי אין ביקוש". צודקים: לתחבורה ציבורית לא יעילה שלא מותאמת לצרכים וללוחות הזמנים של הנוסעים אף פעם לא יהיה ביקוש.
 
הרי לכם מעגל הקסמים הקטלני של התחבורה בישראל: אין תחבורה ציבורית טובה ולכן אין ביקוש ולכן אין תחבורה ציבורית טובה. את המנגינה הזו הגיע הזמן להפסיק והמוסדות האקדמיים הם מקום מצוין להתחיל: רבבות אנשים שמגיעים מדי יום לאותו יעד רבים מהם נאבקים על כל שקל שישמחו להשאיר את הרכב בבית אם רק תוצע להם חלופה סבירה רצוי כזו שתביא אותם להרצאה בזמן.

לכתבה באתר nrg

Comments