ככה זה כשיו"ר הרשות לבטיחות בדרכים לא מדבר עם המנכ"ל, שר התחבורה רוצה להעביר את הכספים לפיקוחו - ומבקר המדינה נדרש להתערב

עד לפני שנתיים, מאמצי הממשלה בתחום הבטיחות בדרכים זכו להצלחה. מספר ההרוגים בכבישים ירד בהתמדה, וצנח מ–548 ב–2002 ל–290 ב–2012. המגמה היא תולדה של שיפור גדול בבטיחות של כלי הרכב, המצוידים בכריות אוויר, אזורים סופגי אנרגיה ומערכות בטיחות אלקטרוניות כמו בקרת יציבות, וגם של אכיפה ממוקדת יותר ושל תשתיות כבישים טובות ובטוחות. עם זאת, עם מיצוי התהליכים האלה, המגמה התהפכה. ב–2014 נהרגו בתאונות דרכים בישראל 320 בני אדם - ומתחילת 2015 חלה עלייה של 23% במספר ההרוגים.

ובעוד מספר ההרוגים בכבישים עולה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - הגוף הממשלתי שהופקד לרכז את המאמץ בנושא - משותק ושוקע. כך למשל, אין מי שיודע כיום להצביע על הסיבות לירידה במספר ההרוגים בעבר, כמו גם לעלייה המחודשת במספרם, היות שפשיטת הרגל של הרשות הביאה לנטישת גורמי מקצוע משורותיה, והאחריות למצבה העגום מושלכת כיום מצד 
אל צד.

ביקורת חריפה סופג יו"ר מועצת הרשות, ד"ר יעקב שיינין. במכתב שנשלח לפני שבוע על ידי ארבעה מחברי מועצת הרשות לשר התחבורה, ישראל כ"ץ, הואשם שיינין בכך שהוא "מוביל את מועצת הרשות באופן שאינו מאפשר ואף מכשיל את הנהלת הרשות לפעול למניעת תאונות דרכים". הארבעה - משה אמסלם ממשרד התחבורה, אליעזר רוזנבאום מהמשרד לביטחון פנים, ריכארד חיראדין ומקס אבירם ממשרד החינוך - טוענים כי שיינין מסרב לכנס את המועצה, ופועל בעניין התקציב מאחורי גבה, באופן שגרם להקפאת תקציב הרשות ל–2015.

כך, ועדת הכספים של מועצת הרשות מסרבת לאשר כל התקשרות כספית שמגישה לה הנהלת הרשות. במכתב נטען גם כי שיינין הביא לביטולם של שני כנסים, מעכב את פרסום הדו"ח השנתי של הרשות, ואף מונע ממנכ"ל הרשות, מרדכי בהירי-דואני, להגיע לישיבות המועצה ולהציג את פעולת הרשות.

הקרע בין שיינין לחברי המועצה ולהנהלת הרשות ומשרד התחבורה כה עמוק, עד ששיינין פנה מצדו למבקר המדינה בבקשה לחקור את התנהלות הרשות שעליה הוא אמון בעת האחרונה. לדבריו, הארבעה שחתומים על המכתב נגדו הם נציגי משרד הממשלה, ש"רואים לנגד עיניהם את טובת המשרד, ולא את טובת הכלל, ורוצים שאיעלם". שלושת נציגי הציבור במועצה, לטענתו, תומכים בפעולותיו. ביחד עמם, קרא שיינין למבקר המדינה לערוך "בדיקה מקיפה של פעילות הרשות ותהליך העברות הכספים".

לפי המכתב של שיינין, המשבר ברשות נובע מארבע בעיות עיקריות. הבעיה הראשונה היא מחסור בצוות ניהולי, עם היעדרם של שני מנהלי חטיבות מתוך שלושה, ומנכ"ל חדש יחסית ש"אינו איש המבין בתחום הבטיחות בדרכים, ויש לנו ספקות כבדים לגבי יכולותיו לשקם את הרשות", כפי שנטען במכתב. אגב, שיינין עצמו עמד בראש ועדת האיתור לתפקיד המנכ"ל, שבחרה לפני חצי שנה בבהירי־דואני, לשעבר מנכ"ל עיריית יהוד־מונוסון, כאחד משני המועמדים הסופיים (שביניהם הכריע לבסוף השר כ"ץ).

הבעיה השנייה שמציין שיינין במכתבו היא "היעדר בקרה ופיקוח הולמים על זרימת הכספים", ובעיה בבדיקת האפקטיביות של ניצול הכספים. עוד מצביע שיניין על קיצוץ מתמשך בתקציב הרשות ו"חוסר אפקטיביות של הרשות על הקטנת תאונות הדרכים בישראל", וכן על חוסר הלימה בין מספר העובדים לתקציב.

נוסף על כך, נשלח על ידי שיינין מכתב חריג לממונה על התקציבים באוצר, אמיר לוי, בבקשה להקפיא את פעילות הרשות עד לכינון הממשלה החדשה. שיינין כותב ללוי כי "בתקופת ההקפאה, רצוי שאגף התקציבים יוכל להעביר כספים ישירות לגופים שלישיים". זאת, מכיוון שלדעתו, אין למועצה מידע על הנעשה ברשות - והיא אינה מצליחה לפקח על התנהלותה.

"הרשות חייבת להיות בעלת כוח של ממש"

בעוד כחודש יסיים שיינין כהונה בת שלוש שנים כיו"ר מועצת הרשות. "אם לא נשנה מהר, הרשות פשוט תיעלם", הוא אומר ל–TheMarker. לדבריו, "הרשות חייבת להיות סמכותית, פעילה ובעלת כוח של ממש. אנחנו המלצנו (ועדת שיינין מ–2005, ד"ש) על הקמת רשות שונה לגמרי ממה שיש כיום. כולם הפכו את הרשות לחלשה ככל האפשר. היא נהפכה לצינור לחלוקת כספים".

בעניין התקציב שלא עבר, אומר שיינין: "אני לא יכול להעביר תקציב מבלי לדעת מה עושים אתו. לא אהיה הגבאי בבית הכנסת, שמחלק כספים. הכסף מוקדש לתיקון כשלים ותוספות, וכל שנה צריך לבדוק מחדש ולא להמשיך אוטומטית".

חוסר יכולתה של הרשות לפקח על גופי הביצוע בא לידי ביטוי בעימות האחרון שלה עם משטרת ישראל. הרשות תיקצבה 100 ניידות למשטרת התנועה, המיועדות לסטודנטים שיוכשרו כשוטרים. ואולם הרשות דרשה כי בניידות יותקן מכשיר מעקב, שיאפשר לה לדעת בדיוק מה השימוש בהן, ובמשטרה מסרבים לכך בתוקף.

לדברי רותם פלג, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, "אין לנו שום בעיה עם קביעת מדיניות. בסופו של דבר, האינטרס שלנו ושל הרשות זהה - הבעיה היא בפיקוח השוטף. לא יכול להיות שבשנה אחת מחליטים על תקציב, ובשנה השנייה מפסיקים לממן. לא ייתכן שיש שוטרים שלא יודעים אם הם עובדים או לא עובדים. יש הבדל בין לקבל נתונים לבין לחשוב שאתה הגוף שמפקח. אתה לא צריך לדעת איפה תהיה כל ניידת".

"אנחנו הוצאנו את שכר השוטרים כדי שלא יהיה תלוי ברשות, וגם תקציבי תפעול אחרים", אומר פלג. "הרשות קובעת מדיניות. אין בעיה שיקבעו מדיניות ופיקוח על הביצוע, אבל הם לא יתערבו איפה יהיה שוטר ואיפה הניידת. אגף התנועה הוא גוף רציני וגדול, שלא יכול להיות מנוהל מבחוץ".

ואולם הפיקוח מבחוץ על הפעולות של גופי הביצוע השונים הוא חלק מהגדרת תפקידה של הרשות, כפי שהמליץ שיינין עצמו בוועדה הקרויה על שמו ב–2005. הוועדה הוקמה בעקבות מחאה ציבורית ממושכת, שאותה הובילה עמותת אור ירוק לבטיחות בדרכים. הוועדה מצאה כי הפעילות בתחום נעשית על ידי שורה של גורמים נפרדים, ללא כל תיאום ביניהם: משרד התחבורה אחראי על תשתיות הכבישים ועל תקינת המכוניות, המשרד לביטחון פנים על האכיפה, משרד הבריאות על שירותי החילוץ ומערך הטראומה, משרד החינוך על חינוך לבטיחות - וזו רק חלק מהרשימה. ההמלצה המרכזית היתה למסד גוף מרכזי שיתאם ו"יתכלל" את כל פעולות הבטיחות בדרכים, וגם תהיה לו בקרה עליהם, באמצעות שליטה על התקציבים שיעברו.

הרשות, כך הומלץ, תקבל מדי שנה 550 מיליון שקל, שיוקדשו בעיקרם לתקצוב הגופים המממשים את המדיניות, ובהם חברת נתיבי ישראל (מע"צ), אגף התנועה במשטרה, רשויות מקומיות ובתי ספר. הרשות אמנם כפופה לשר התחבורה, אבל אינה חלק ממשרד התחבורה - ויתרה מכך, תפקידה לבקר את המשרד ולהפיק דו"חות על התקדמותו.

דו"ח ועדת שיינין התקבל בידי הממשלה והרשות הוקמה, על סמך הוראת שעה, ב–2008. רק שנה לאחר מכן קיבלה הרשות תקציב מלא, ומאז הוא מקוצץ בהתמדה. הצעת התקציב ל–2015 היתה 240 מיליון שקל - 43% (נומינלית) מהתקציב המיועד.

"סעיף התשתיות לא חייב לעבור ברשות"

אם לא די בכך, במשרד התחבורה ימליצו לשר התחבורה הבא להפוך את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ליחידת סמך מוחלשת במשרד עצמו - ובכך יחוסלו היומרות שלה לעצמאות. בכירי המשרד לא היו אמורים להיות מעורבים ברשות, אך הסכסוכים הפנימיים החוזרים ונשנים בה הביאו את מנכ"ל משרד התחבורה, עוזי יצחקי, ובכירים נוספים במשרד לשמש מתווכים ברשות, בעוד השר כ"ץ נמנע מלהתערב בנעשה בה.

"צריך לראות איך ממקדים את הרשות הלאומית", אמר כ"ץ בכנס אור ירוק בשבוע שעבר. "אני למשל חושב שסעיף התשתיות לא חייב לעבור דרך הרשות", הוסיף בהתייחסו לוויכוח על בקרת התקציב.

כעת אומרים בכירים במשרד התחבורה כי הם "אינם פוסלים את הכנסתה של הרשות למשרד", ומוסיפים כי "שיינין בחר איזה מנכ"ל שהוא רוצה, והיה צריך לתת לו לעבוד. אבל בחודשים האחרונים שוב שיינין מנסה לנהל את הרשות - והעבודה נעצרה. הוא תוקע דברים".

לדברי בכירים במשרד התחבורה, "מתחזקת בקרבנו הדעה שהרשות הלאומית צריכה להיות גוף בתוך משרד התחבורה. כך מנכ"ל המשרד ייתן לה את הגב שלו. כגוף בלתי תלוי, היא לא מצליחה. אין להם מלה מול הגופים השונים שפועלים בעניין בטיחות בדרכים. בתוך שמונה שנות פעילות, הרשות לא הוכיחה את עצמה. לא קיבלנו את הסחורה". עוד אומרים במשרד התחבורה כי "יש בעיה מבנית ובסיסית ברשות, וצריך לטפל בה".

שר התחבורה, ישראל כ"ץ

ד"ר יעקב שיינין

צילום: אייל טואג

מרדכי בהירי דואני

שמואל אבואב

גם שיינין עצמו ממליץ לנקוט פעולות קיצוניות - אך דווקא בכיוון ההפוך. "אני אסגור ואפתח מחדש את הרשות, עם סמכויות חדשות שנותן ראש הממשלה, כולל אפשרות לסגור קטע כביש", הוא אומר. ואולם בפועל, ייתכן כי שר התחבורה הבא יבחר לסגור לגמרי את הרשות המקטעת, או לפחות להפוך אותה לאגף במשרדו. כך היא עלולה לחזור למצב שלפני 2008.

שמואל אבואב, מנכ"ל אור ירוק, אומר: "אנחנו חושבים שהרשות חיונית, כמו שהצבא לא יכול להתנהל כשכל יחידה עובדת בנפרד. התחום של בטיחות בדרכים מורכב מפינוי והצלה, מחינוך, מתשתיות ומאכיפה. אין הרבה תחומים שמחייבים שיתוף פעולה בין כל כך הרבה משרדים, בכל נושאי הליבה.

"אנחנו רואים לכל אורך הדרך רצון לגמד, לצמצם ולהכפיף את הרשות הלאומית למשרד התחבורה. נכון שהרשות לא מימשה עד היום את המצופה ממנה - אבל גם אם יש ביקורת כלפי משרד הבריאות, למשל, לא יסגרו אותו".

אבואב שולח אזהרה ברורה לשר התחבורה הבא: "לא ניתן לאף שר תחבורה לצמצם את חלקו במאבק בתאונות דרכים. אם הרשות תפורק, כל העניין ירבוץ לפתחו. לא נרפה מזה בשום פנים ואופן. נילחם על הדרך הנכונה, אבל האחריות לא תברח ממנו".

ואולם אם הרשות אכן תפורק, יהיה זה הסוף לחזון לתכנן ולפקח באופן אחוד על כל הפעולות למען בטיחות בדרכים בישראל - וכנראה שגם תוכנית לאומית כוללת לבטיחות בדרכים לא תהיה. ישראל תחזור למצב שבו היתה באמצע העשור הקודם, עם מספר הרוגים עולה וממשלה שמתנערת מאחריותה בנושא. אחרי הכל, הגורם האנושי תמיד יהיה שם כדי להאשימו.