באותה נשימה: נוסעים, מזהמים, משתדלים

נשלח 10 בנוב׳ 2011, 0:59 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 10 בנוב׳ 2011, 1:00 ]

בישראל מתלוננים על איכות האוויר, אבל לא מוכנים להיפרד מהרכב הפרטי שהוא הגורם העיקרי להיווצרות זיהום האוויר. אנשי ה-OECD מחמיאים לישראל, אבל רומזים שלהשתדל זה לא מספיק. פרשנות

אביב לביא | 9/11/2011 7:28 
תגיות: זיהום אוויר,OECD (סביבה),מס ירוק
 
מסיבת העיתונאים שראשי ה-OECD הציגו בה את גיליון ההערכה הסביבתי של ישראל הזכירה את הבדיחה השחוקה על המזוכיסט והסדיסט: הישראלים ציפו לקבל נבוט בראש, ובמידה מסוימת אפילו ייחלו לחטוף נזיפה חמורה מהאורחים. כדי לקדם את נושאי הסביבה במעלה סדר היום הלאומי המשרד להגנת הסביבה זקוק לרוח גבית עזה מבחוץ ולאווירת חירום שתסייע לו לרתום את חבריו לממשלה וכמובן את העומד בראשה. לא במקרה גלעד ארדן דאג שלשום להפגיש את נציגי ה-OECD ואת הדוח שהכינו עם בנימין נתניהו.

אך האורחים התעקשו להישאר מנומסים. הדוח שלהם, חלילה, לא הופך את ישראל למדינה ירוקה, אבל הוא מציג את שלל חסרונותיה בנימוס מופלג ובסגנון מאופק שעלול ללכת לאיבוד ברעש המזרח תיכוני. "כבר בפגישה הראשונה הסברתי להם שאצלנו לא מבינים אנדרסטייטמנט", סיפר ארדן בגילוי לב, אבל גם זה לא גרם לצוות המומחים הרב-לאומי להסתער על הכשלים הסביבתיים בישראל בציפורניים שלופות.

33 מהמסמכים שישראל נדרשה להגיש במסגרת תהליך הקבלה ל-OECD היו בתחום הסביבה; המסמך הסביבתי הוא דוח הביצועים הראשון שהארגון חיבר על ישראל. זה מלמד משהו על המקום שתופס הנושא הסביבתי בסדר העדיפויות של ה-OECD, שהוא כזכור ארגון כלכלי ביסודו. זה גם מלמד משהו על הכיוון שהולכת בו הכלכלה העולמית, כפי שהבהיר רינטרו טמאקי, לשעבר סגן שר האוצר של יפן ומראשי הארגון.
להרתיע מפני שימוש

אחת מנקודות התורפה המרכזיות במשק הישראלי, על-פי הדוח, היא התחבורה. בדרכם הסולידית אנשי ה-OECD רומזים שהגיעה העת להיפרד מהמוסד הישראלי המשוקץ המוכר בשם "הוצאות רכב" - מנגנון שלם שדוחף את העובדים לשימוש ברכב הפרטי והופך אותו לכדאי מבחינה כספית. הם גם מציעים לממשלה לשקול הורדה במחירי המכוניות ובמקביל להרתיע מפני השימוש בהן באמצעות העלאת מחירי הדלק וגביית אגרות גודש. רעיונות מצוינים, אבל קשה לדמיין שראש ממשלה או שר בכיר יתנדבו לממש אותם, קל וחומר ערב שנת בחירות.

הדלק הוא לא הדבר היחיד שאמור, על-פי אנשי ה-OECD, לעלות לנו יותר: גם המים והחשמל צריכים להיות מתומחרים בהתאם לעלויות הסביבתיות שלהם. עם ישראל, שרוצה הכל ובזול, לא יאהב לשמוע את זה. לאורכו ולרוחבו של הדוח פזורים כמה מוקשים שמשוחים בדבש: למשל, ההערה כי את החלטת הממשלה לצמצם את פליטות גזי החממה ב-20% עד 2020 צריך להפוך לחוק מחייב, והצמצום לא צריך להיות ביחס לגידול הצפוי אלא ביחס להיקפי הפליטות הקיימים כיום. בתרגום לעברית מדוברת: כל הכבוד על ההשתדלות, אבל ההתחייבות שלקחתם על עצמכם, ועוד בלי לקבע אותה בחוק, רחוקה מלהיות מספקת.

ההתנהלות הסביבתית של ישראל זכתה גם בצרור מחמאות: ישראל היא אלופת העולם בשימוש במים מטוהרים בחקלאות וחממה פורה לפיתוח טכנולוגיות ירוקות (אם כי ברובן לממשלה אין יד ורגל). כשהבחין שהישראלים היושבים מולו מרימים גבה לנוכח המחמאות, אמר ברנדן גילספי, ראש הצוות שחיבר את הדוח: "לפעמים צריך לבוא מישהו מבחוץ ולהגיד לך גם במה אתה טוב, לא רק במה אתה רע".

מה שבטוח, גילספי ואנשיו הצליחו לעלות על הפרדוקס הישראלי המושלם. בסקר שערכו התברר ששביעות הרצון של הציבור הישראלי מאיכות האוויר היא הנמוכה ביותר מבין כל מדינות ה-OECD, למעט רוסיה (האירים הכי מרוצים). באותה נשימה, הישראלים לא מוכנים להיפרד מהרכב הפרטי שהוא הגורם העיקרי להיווצרות זיהום האוויר. עכשיו לך תסביר לסגן שר האוצר של יפן איך זה הולך יחד.

לכתבה באתר nrg

Comments