1,250 נהרגים בשנה מזיהום אוויר תחבורתי: איך ניתן למנוע?

נשלח 19 במרץ 2016, 12:10 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 19 במרץ 2016, 12:11 ]
כלי התחבורה שלנו פולטים רעל שהורג רבים מדי שנה. הפתרון הוא פשוט: להשקיע בתחבורה נקייה המונעת בגז או בחשמל
ישראל דנציגר, 8/3/2016

1,250 ישראלים בשנה קיפדו את חייהם בטרם עת, על פי דו"ח ה-OECD. הם מתו, לא בפיגועי טרור, לא בפיגועים פליליים, אבל כן – הרוגים המהווים חלק מהחברה הישראלית. מספר דומה נהרגו גם בשנים קודמות, וכך מדי שנה. לכל ההרוגים יש שם, סיפור חיים ומשפחות שאיבדו את היקר להם מכל.

 

למרות כל המאמצים שהושקעו עד עתה, מי שהרגו אותם ממשיכים להסתובב חופשי. הורגים בתחפושת, במסווה. הורגים בשקט. אנחנו חייבים לעצור אותם. אותם "אשמים" מפנים את האשפה, מובילים אותנו בדרכים, משנעים סחורות, לעיתים הם אפילו סמל הסטטוס בו אנו מתגאים. יש להם פנים רבות אבל מוות שקט. רחוק מן העין, אך ישירות אל הלב והריאה.

 

נכון, טיפה לא קונבנציונאלי לקרוא לכלי התחבורה שלנו גורמי מוות. אך זו האמת. מנועי הבעירה הפנימית, המונעים בבנזין ובסולר, באוטובוסים, ברכבים הפרטיים שלנו, במוניות, במשאיות ההובלה. את הרעל שהם פולטים ישירות לריאות שלנו אנו נושמים כל הדרך אל הקבר, כל הדרך לכ-1,250 קברים חדשים מדי שנה.

 

כלי הנשק שכולנו משתמשים בו
כלי הנשק שכולנו משתמשים בו

 

זיהום האוויר התחבורתי אחראי לתמותה הגדולה יותר מזו של כל מלחמות ישראל גם יחד. ואנחנו, אומה היודעת להגן על עצמה ואף לתקוף ללא מורא או פחד כל אויב הבא לכלותינו, מה עשינו בכדי להילחם באויב המפיל בנו מספר כה עצום של חללים?

 

איך נלחמים בזיהום האוויר?

ההגנה והמתקפה כנגד האויב היא פשוטה. אך עדיין אנו מתמהמהים. צריך להמשיך ולהשקיע בתשתיות לתחבורה מונעת גז ונקיה, אותו גז שנפל עלינו משמים ורק מחכה שנשתמש בו. אל לנו להיכנע, ואנחנו אכן לא נכנעים, לסבך הבירוקרטיה ולמלחמות האינטרסים האינסופיות.

 

צריך להמשיך ולשנות את מערכת המס, המכסים, הבלו, ההוצאה המוכרת, תעריפי הביטוח, כך שלנהג המשאית, בעל צי הרכבים, בעל האוטובוס, נהג המונית, חברות הליסינג ולכל ואזרח - יהיה ברור כשמש כי כדאי לרכוש רכב חשמלי או רכב מונע בגז.

 

צריך להמשיך ולשנות את תקנות אחזקת הרכב, הטבות השכר ותעריפי הנסיעה, כך שכל בר דעת יעדיף לנסוע למקום עבודתו בתחבורה ציבורית. צריך להמשיך ולהשקיע במסילות ברזל ולחשמל את הרכבת, לסגור מרכזים עירוניים לתחבורה מזהמת. לאסור על בניה ליד כבישים סואנים ופקוקים. ולהמשיך ואף להגביר עוד יותר את הפיקוח על מכוני הרישוי הבוחנים פליטות ועל רכבים ומשאיות הנוסעים בכבישים.

 

עשינו כל זאת ונעשה עוד הרבה יותר - כי אין לנו ברירה. אם לא נמשיך לפעול, אין לנו על מי להלין אלא על עצמנו. השלב הבא במאבק להצלת חיים, צריך להיות תכנית לאומית להפחתת הזיהום התחבורתי, אשר יישומה יוביל את מהפכת התחבורה הנקייה.

 

תכנית אשר תשלב את כל הגורמים - רשות המיסים, משרד התחבורה, משרד האנרגיה, משרד הבריאות, משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה - כראש חץ מאוחד אשר יוביל לפתרון.

 

תחבורה נקייה היא יעד לאומי

המלאכה אינה קלה. הררי בירוקרטיה, תהליכים, אישורים, תקינה ומשפטיציה - כל אלו מקשים על כל שינוי, וזאת עוד לפני שנגענו בביזור הסמכויות והאחריות בין גופים שונים, המייצר מאבק תמידי על כבוד, יוקרה, תקציב והתחמקות מאחריות. כל אלו יחד וכל אחד לחוד, מקפיאים הקפאה עמוקה כל רצון וכוונה טובה שאכן קיימת אצל כל משרדי הממשלה ללא יוצא מן הכלל.


 

הגדרת נושא הצלת חיים מזיהום תחבורתי היא יעד לאומי, שלהשגתו נקצה כל משאב נדרש. תקציבים, חקיקה החלטית. שיתוף פעולה רב משרדי, ושיתוף פעולה עם השלטון המקומי.

 

נכון, הדרך ארוכה. אך אסור לנו לחשוש ממנה. האתגרים רבים, אך אנו יכולים להם, לו רק נשלב ידיים. את המהפכה הזו אי אפשר להפסיק. מעבר לתחבורה נקייה אינו מותרות, הוא צורך קיומי.

 

כל רכב מזהם שיורד מהכביש - מציל חיים. כל רכב מזהם הממשיך לנסוע בקרבנו, לוקח - כן, לוקח - חיים. אולי אפילו את החיים שלך.


הכותב הוא מנכ״ל המשרד להגנת הסביבה


לכתבה באתר ynet

Comments