פרשת דרכים: לקורקינט מגיע נתיב משלו

פורסם: 6 באוק׳ 2009, 3:46 על ידי: Sustainability Org
מועד פרסום: 3/10/2009
 
מותו של רוכב הקורקינט שהתנגש במראה של רכב חונה, הוא הוכחה כואבת לכך שהגיע הזמן להסדיר נתיב מיוחד לדו גלגליים.
 
לא הכרתי את אייל קולביץ', אבל מותו היה מעין נבואה אפלה שהגשימה את עצמה. קולביץ' נהרג בשבוע שעבר, כשהתגלגל על גבי קורקינט ממונע ברחוב תל אביבי.הוא נתקל במראה של רכב חונה, איבד שליטה על הקורקינט, נחבט בראשו ונהרג. מעניין אם הוא נכנס לסטטיסטיקה המשופרת של הרוגי תאונות הדרכים שהמשטרה מרבה לנפנף בה לאחרונה.
 
יומיים לפני הטרגדיה הזו, הכאוס על מדרכות תל אביב עלה לדיון על שולחן השבת של משפחתי. גם ערים אחרות, בעיקר באזור החוף, דולקות בעקבות תל אביב. צעידה תמימה בעיר הפכה למסע רצוף סכנות. הקורקינטים הממונעים עוקפים מימין, הסגוויי משמאל, בתווך יש עוד כמה מוטציות תחבורתיות שספק אם כבר הספיקו להמציא להן שם.
 
וכמובן, רוכבי האופניים שמתרבים בטור הנדסי. אני אחד מהם. ערב רב של כלי רכב דו גלגליים, שכל התנגשות שלהם או איתם יכולה להיגמר באסון, שטסים על המדרכות והכבישים בלי הגד רה, בלי חוק, עם מינימום מקדמי בטיחות. הדבר המפתיע ביותר בקשר למותו של אייל קולביץ' הוא שתאונה כזו לא מתרחשת כל יום.
 
משרד התחבורה ספג בימים שאחרי התאונה ביקורת בגין העובדה שתחום הקורקינטים הממונעים הוא מערב פרוע של תקנות פרוצות ואכיפה רופסת. אבל הסדרת הרגולציה, חשובה ככל שתהיה, לא תפתור את הבעיה מן השורש-הבעיה שמתחילה בכבישים העמוסים מדי, וגולשת אל המדרכות.
 
את המציאות הבלתי אפשרית הזו אני חש על בשרי מדי יום, בעודי רוכב על אופניי ברחבי גוש דן: על הכביש אני מהווה מטרד, יעד לצפצופים קולניים ולנהגים עצבנים; על המדרכה אני הופך לאיום, שמתקשה להחמיץ את מבטיהם המבוהלים של הילדים וההורים. אני מזדהה איתם מעומק הלב-כשאני לא על האופניים, גם אני צועד עם ילדיי ורואה בכל רוכב אויב. הפחד לא נשאר בתאוריה: אחד מילדיי שבר את רגלו בהתנגשות כואבת (מאוד) עם רוכבת אופניים, שאפילו לא דהרה במהירות חריגה.
 
ההתרבות של אמצעי התחבורה האלטרנטיביים באה לענות על צורך, שנוצר מהעובדה שהתנועה בתוך הערים ברכב פרטי הפכה בלתי נסבלת, בעוד התחבורה הציבורית לא מציעה חלופה יעילה. הפתרון לערב רב המסוכן הזה לא יכול להסתכם בהסדרה רגולטורית, הוא חייב להתבטא בשינוי סדרי עדיפויות בראשיתיים בתפיסת התחבורה בישראל.
 
כמו בערים מתקדמות בעולם, לבני משפחת הדו גלגליים צריכים להיות נתיבי תחבורה משלהם - בין הכביש לבין המדרכה-על חשבון הכביש. ואיפה ייסעו המכוניות, אתם שואלים? ובכן, הן ייסעו פחות. אין מנוס מלדלל את אחד ממגזרי התחבורה בעיר, והמגזר הזה-מסיבות סביבתיות, בריאותיות, כלכליות ותרבותיות-חייב להיות זה של הרכבים הפרטיים. כל עוד לא ייעשו צעדים משמעותיים בכיוון הזה, הג'ונגל העירוני יהפוך למקום מסוכן יותר ויותר, ומותו של אייל קולביץ' יהיה רק הקדימון לעידן של תאונות מסוג חדש.
 
Comments