הסדרי החניה החדשים בתל אביב מבורכים, אבל צריכים לקחת אותם צעד אחד קדימה. למנוע כניסת רכבים מערים אחרות, לדוגמה. גיא מרוז כמעט מתחיל לחבב את חולדאי

גיא מרוז, 3/2/2012

 

בעצם, משהו כמעט טוב. כבר כתבתי כאן בהרחבה שסיפור האופניים (תל-אופן) הוא הדבר המוצלח ביותר שחולל ראש העיר תל אביב מאז לידתו, והסיפור הזה עשה אותי תל-אביבי גאה במיוחד. אפילו בתפוח הגדול אין רשת אופניים כזו, שיחוק ענקי באמת. כזה שגרם לי למכור את האופניים ולעבור סופית לירוקים המשובחים האלה, שמשתפרים מדי שבוע ומשמחים את לבבי עד למאוד.

והנה חולדאי מגיע עם עוד עניין משמח, כמעט משמח, כי הפעם הוא לא הולך ממש עד הסוף, רק פוסע לאט.

מדובר בהטבות מרחיקות לכת לתושבי תל אביב בענייני החניה, הנחות בחניונים, חניה חופשית על כחול-לבן וכל מיני פרוטקציות לתושבים והתעלמות מכוונת מזרים שפולשים לעיר מדי יום. אבל זו רפורמה כמעט משמחת כי הנה מה שאני הייתי עושה לו הייתי ראש העיר של הכרך הססגוני הזה:  הייתי גובה כסף מכל מכונית שנכנסת לעיר שבעליה לא מתגורר בה. זה קורה גם בניו יורק, זה יקל מיד את מצוקת הפקקים כי המרחק בינינו לבין איסטנבול או מוסקבה התכווץ למילימטרים.

אני לא יודע מי מכם חווה את זה, אבל אני הייתי פעם אחת במוסקבה. פעם אחרונה, כנראה, ולא רק בגלל הפקקים, אבל גם. היה שלב שירדנו מהמכונית שהייתה אמורה להעביר אותנו לאתר הצילום הבא, ופתאום הבנו שאנחנו יושבים במכונית חצי שעה באותו צומת. זה לא היה חג, זה לא היה בשעת השיא, זה היה סתם ביום חול בעיר שאין לה אלוהים ואין בה זרימה.

תל אביב הופכת מיום ליום לכזו וחייבים לגרש מכאן לא עובדים זרים, אלא רכבים זרים. אנחנו משלמים מספיק כדי לחיות בעיר הבלתי זולה הזו, מגיע לנו לנוע בה בנעימות גם כשאנחנו באוטו.
ומה יעשו כל הזרים המוזרים שלא נפל בחלקם לחיות ולגור כאן? לו הייתי ראש העיר הייתי מפוצץ אותה בשאטלים, מיניבוסים קטנים, שייקחו אנשים ממקום למקום בכל רחבי העיר ובעיקר ממגרשי חניה שיוקמו מחוצה לה. הייתי סוגר אזורים שלמים גם לתושבי תל אביב ומשאיר אותם לתחבורה ציבורית חדשה כזו לאופניים ולקטנועים בלבד. אז הרפורמה היא התחלה של משהו, אבל תהיה אמיץ ולך עוד צעד אחד קדימה ואולי נתחיל לחבב אותך באמת. אולי.

---

כתבות קשורות: