ישראל כץ למען המחאה? אפשר לבצע כבר מחר

נשלח 11 באוג׳ 2011, 1:13 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 11 באוג׳ 2011, 1:19 ]
אתמול הגיע שר התחבורה למאהל המחאה בשדרות רוטשילד, כדי להביע תמיכה במוחים ולהתמודד עם טענותיהם הקשות. כץ הבטיח כי תוך ארבע שנים יצליח לשנות סדרי עולם ולתקן את המעוות. אלא שהוא יכול לעשות כך כבר מחר. ynet מציע מספר פתרונות מיידיים, לידיעת השר
שחר הזלקורן, 10/8/2011

במפגן אומץ ציבורי ראוי להערכה, הגיע אתמול (ג') שר התחבורה, ישראל כץ, למאהל המחאה ברחוב רוטשילד בתל-אביב. שלא כמו מרבית חבריו לממשלה, החליט כץ להתמודד פנים-אל-פנים עם הטענות הקשות של יושבי המאהל. ומה ענה להם? בתגובה לטענות בעניין יוקר המחייה ומצב התחבורה הציבורית, אמר "כשאני מחליט, אני מבצע... תוך ארבע שנים תהיה כאן מדינה אחרת". אלא שכץ יודע היטב כי בכל הנוגע לתחבורה ציבורית, יש ביכולתו לשפר דברים משמעותית בזמן קצר הרבה יותר. 

 

השר כץ, כמו פקידי משרדו, יודע היטב כי מרבית משתמשי התחבורה הציבורית אינם "אוכלי סושי" או "מעשני נרגילות". נתוני משרד התחבורה מגלים כי רובם המוחלט הם "נוסעים שבויים" - אזרחים שנמנים עם השכבות החלשות, ומי שאינם מחזיקים במכונית פרטית ולכן אין להם ברירה אלא לנסוע באוטובוסים. ובדיוק עבורם, יכול השר לנקוט כמה צעדים מיידיים - שיהפכו את התחבורה הציבורית לנגישה יותר עבור כלל הציבור.


שר התחבורה, ישראל כץ, מבקר במאהל המחאה בת"א (צילום: מוטי קמחי) 

 

1. תחבורה ציבורית בשבת

למרות שהפעלת תחבורה ציבורית בשבת נתפסת כסוגיה דתית בעיקרה, יש לה היבט תחבורתי ואזרחי ברור. ללא הפעלה רציפה של תחבורה ציבורית בכל ימי השבוע, נאלצים מי שרוצים לנסוע בסופי שבוע, להחזיק מכונית פרטית. באופן טבעי, מי שמחזיק במכונית פרטית משתמש בה בכל ימי השבוע, ולא רק בשבתות. בכך למעשה מעודדת המדינה אחזקה ושימוש ברכב פרטי, בניגוד למדיניותה המוצהרת לעודד תחבורה ציבורית.

ויש גם היבט חברתי: הנפגעים העיקריים מאי-הפעלת תחבורה ציבורית בשבת הן השכבות החלשות - כל מי שאינם יכולים לרכוש מכונית, או מי שאחזקת הרכב מהווה מרכיב מרכזי בהוצאתו החודשית. בעניין זה כדאי לזכור כי רמת המינוע בישראל נמוכה משמעותית מהממוצע במדינות המפותחות: מעט יותר מ-300 כלי רכב ל-1,000 תושבים, לעומת נתון כפול ויותר במדינות כמו גרמניה, צרפת, הולנד וארה"ב.

 

2. הטבות מס לנוסעי אוטובוסים

דרך אפשרית לעידוד שימוש קבוע בתחבורה ציבורית, היא מתן תמריצים כלכליים למי שבוחרים להגיע למקום עבודתם עם רכבת או אוטובוס. למשל: פטור ממס לכרטיסי חופשי-חודשי, או מתן נקודות זיכוי במס הכנסה. למעשה, אם ישאל השר כץ את בכירי הפקידים במשרדו מה דעתם בנושא, יגלה תמיכה בלתי-מסויגת.

לדברי המשנה למנכ"ל משרד התחבורה, אלכס לנגר, "החזר הוצאות נסיעה מהווה כיום רכיב משכר הברוטו, ואינו פטור ממס... משתמשי התחבורה הציבורית סופגים חלק מההוצאה. יש להכיר בהוצאות נסיעה כהוצאה מוכרת למס". אפילו ממשלת ישראל חשבה פעם שזה רעיון טוב, ואף החליטה ב-2007 להקים "צוות לבחינת תמריצי מס לעידוד השימוש בתחבורה ציבורית, הן אצל העובד והן אצל המעסיק".

 

3. מחירי נסיעה "גמישים"

דרך נוספת להקל על משתמשי התחבורה הציבורית, היא להעניק הנחות מגוונות מכפי הנהוג כיום. למשל, השר כץ יכול להחליט על יישום תעריפי נסיעה "דיפרנציאליים": מחיר נסיעה שמשתנה בהתאם לשעה. בשעות השפל - שבהן הביקוש נמוך - יוזל התעריף, כך שייווצר תמריץ לחלק מהנוסעים לשנות את זמני נסיעתם בהתאם. התוצאה תהיה לא רק הוזלת השימוש לחלק מהנוסעים, אלא גם הקטנת הצפיפות בשעות שיא הביקוש. 

 

ניסויים שנערכו בעבר הוכיחו כי יישום תעריפים דיפרנציאליים יכול לשנות את הרגלי הנסיעה. ברכבת הסתיים בהצלחה ניסוי שכזה בקו פרברי, ובעקבותיו אף ביקשה החברה להוזיל את כרטיסי הנסיעה בשיעור של עד 25% בשעות השפל. גם באגד הביעו תמיכה בעניין בעבר. "אפשר לקבוע הוזלה בין השעות תשע בבוקר לשלוש בצהריים, ובין שבע בערב ועד הפסקת השירות בחצות", אמר ל-ynet בכיר בחברה. 

 

4. שתי ציפורים בנת"צ אחד

רשת נתיבי התחבורה הציבורית (נת"צים) בישראל קטנה, ולמעשה כלל אינה מהווה רשת רציפה של נתיבים. למשל, בתל-אביב יש כיום רק קצת יותר מ-60 ק"מ של נת"צים מתוך כ-830 ק"מ של כבישים. יתרה מזאת, רשת הכבישים הבינעירונית אינה מציעה כיום כל פתרון לתנועה רציפה ומהירה של אוטובוסים, שתאפשר להם לקצר את זמני הנסיעה בהשוואה למכוניות פרטיות. 

 

רבים ממומחי התחבורה בישראל, ובהם בכירי משרד התחבורה, סבורים כי יש להרחיב משמעותית את רשת הנת"צים בתוך הערים, ולהקצות נתיבים ייעודיים לאוטובוסים גם בכבישים בינעירוניים - בעיקר בכניסות למטרופולינים. בכך תתאפשר השגת שתי מטרות בו-זמנית: שיפור השירות למי שכבר כיום משתמשים באוטובוסים, וכן עידוד בעלי רכב פרטי לעבור לתחבורה ציבורית. 

 

חייבים תקציבי-עתק?

חלק מהצעדים שהוזכרו לעיל כבר הוצעו בעבר, חלקם על-ידי משרד התחבורה עצמו. אלא שעד כה הם נותרו בגדר הצעות והמלצות בלבד. על-פי ההסבר השגור בפי אנשי משרד התחבורה, במשרד האוצר מתנגדים למתן הנחות או הטבות-מס לנוסעים בתחבורה הציבורית, שכן המדינה מפנה כבר כיום תקציבי-עתק בהיקף של מיליארדי שקלים לסבסוד הנסיעה באוטובוסים ורכבות. 

 

אבל אפשר ליישם חלק מהצעדים מבלי להזדקק לתקציבי-עתק. בעבר כבר הציעו ברשות המסים ובבנק ישראל לתת הטבות-מס לנוסעים בתחבורה הציבורית במקביל להטלת מס על שימוש בחנייה ליד מקום העבודה. כך אפשר לקזז חלק מהעלות הנוספת שתיווצר. גם יישום תעריפים "גמישים" אינו מחייב בהכרח את "פריצת התקציב", שכן הוא עשוי להגדיל את מספר הנוסעים - ובהתאם גם את היקף הפדיון ממכירת כרטיסים.
 

כתבות קשורות:
Comments