יוצאים לעצמאות: תחבורה

נשלח 10 במאי 2011, 3:22 על ידי Sustainability Org

מחירי הדלק ממשיכים לעלות ואבא ואמא כהן משתחררים סוף סוף מווילי, הרכב המשפחתי. עכשיו נותר להם רק לבחור מתוך מגוון עצום של פתרונות תחבורה חלופיים שמציעה להם מדינת ישראל בת ה-63. שתהיה דרך צלחה

גיל מלמד | 9/5/2011 10:35
תגיות: כלי רכב,רכב

אבא ואמא כהן הם המשפחה הישראלית הטיפוסית. אבא כהן עובד בחברה ונשוי זה 10 שנים לאמא כהן, שעובדת בחברה אחרת. יש להם שני ילדים - בן כהן שלומד בבית הספר ובת כהן שלומדת בבית ספר אחר, והם גרים בתל אביב.

כשקנו אבא ואמא כהן את ווילי, כך הם קוראים למכונית המשפחתית שלהם, בן ובת היו קטנים יותר, ואבא ואמא כהן בחרו לעצמם מסלול נסיעה קבוע שבמהלכו לקחו את בן ובת לגנים שלהם ואת אמא כהן לעבודה שלה. אחר כך היה אבא כהן נוסע הלאה עם ווילי וממשיך לעבודתו.

כבר אז היו למנהלים בחברה "מכוניות צמודות", וכשאבא כהן התקדם, יותר נכון כאשר רצו לצ'פר אותו בעבודה, הוצע לו להצטמצם קצת במשכורת ולקבל ווילי חדש של חברת ליסינג, במקום ווילי המשפחתי. אבל אבא כהן אוהב את ווילי כהן, וכל ניסיונות השכנוע של החבר שלו מהעבודה, חבר לוי, לא גרמו לו לוותר עליו. ככה זה: משפחה היא משפחה.

בחודשים האחרונים לא מפסיק חבר לוי להציק לאבא כהן ולצחוק עליו. "על עקשנות משלמים. עוד רגע מגיע מחיר הדלק ל-8 שקלים לליטר, ואותי זה לא מעניין. אני נכנס לתחנת הדלק, מתחבר לדלקן ולא רואה ממטר את המונה של משאבת הדלק".
אורי דוידוביץ'
מחירי הדלק בשיא אורי דוידוביץ'

ווילי יקר שלנו

האמת היא שבחודשים האחרונים גם אבא כהן כבר לא כל כך בטוח בעצמו. הזינוק במחירי הדלק הכניס אותו לוויכוחים חוזרים ונשנים עם אמא כהן, וחשבון הבנק המשותף שלהם נקלע למצוקה. לווילי יש מנוע בנפח 1.6 ליטר, ורק לפני שנה וחצי חישב אבא כהן ומצא שבכל שנה הוא משלם קצת פחות מ-9,000 שקל עבור דלק.

אמא כהן, שחזרה באותו היום עם חברה לוי מטיול במדבר עם האוטו של חבר לוי, התחילה שוב לאכול לאבא כהן את הראש כדי שימכור את ווילי וייקח ווילי צמוד מהעבודה. אבא כהן הסביר שוב פעם לאמא כהן שמכיוון שהוא לא לקח אוטו צמוד, הוא מקבל במשכורת הברוטו שלו בכל חודש כמה אלפי שקלים יותר מאשר חבר לוי, וחבר לוי גם משלם "שווי שימוש"שזה סוג של מס הכנסה, ושווי השימוש הזה עכשיו התייקר אז לוי משלם יותר.

אבל כל זה היה לפני שנה וחצי ומאז זינק מחיר הדלק מהר יותר ממחירי הדירות בישראל. בינואר השנה סיכם אבא כהן וגילה שווילי שותה כל שנה דלק שעולה 9,731 שקל; אבל כעת, בתחילת מאי, הדלק של ווילי כבר עולה 10,774 שקל לשנה. אבא כהן לקח דף ורשם עליו את כל ההוצאות על ווילי: רישוי ‏(1,500 שקל‏), ביטוח רכוש וחובה ‏(4,700 שקל‏), תיקונים וחלפים ‏(5,000 שקל‏) ועוד כל מיני עניינים ‏(650 שקל‏). בתחתית הדף הסתכמו ההוצאות ב-33 אלף שקל לשנה או בכמעט 2,800 שקל לחודש, ואבא כהן התחיל לחשוב ברצינות שאולי באמת הגיע הזמן להשתחרר מווילי.
iStockphoto/kkgas
אין סוף להוצאות iStockphoto/kkgas

לדווש בכיף כמו בפריז

למזלם של הכהנים סללה בשנים האחרונות עיריית תל אביב עשרות ק"מ של שבילי אופניים מסביב לעיר. טוב, לא בדיוק סללה, אבל לכל הפחות שרטטה כל מיני סימונים על מדרכות מסביב לעיר כדי שאנשים יפדלו על אופניים במקום לנסוע במכוניות. תל־אביב היא הרי עיר מישורית וקל לפדל בה על אופניים, ורכיבה עליהם היא פעילות ספורטיבית ובריאה. לא צריך לשרוף דלק, לחפש חניה או לעמוד בפקקים ואין קנסות.

אבא כהן רץ אל חנות האופניים הקרובה, רכש 4 זוגות אופניים והכין לאמא, לבן ולבת הפתעה גדולה. מעכשיו, הוא אמר לעצמו, נוכל להשתחרר מווילי: בן ובת יפדלו לבתי הספר באופניים, אמא ואבא ירכבו עליהם לעבודה וכולנו נהיה בריאים ומאושרים.

בערב, כשכולם סיימו את הארוחה, ירד איתם אבא כהן הגאה להראות להם את ההפתעה שעליה דיבר כבר 3 ימים, אולם במקום אופניים מצאו את שרידי השרשרת החתוכה שבאמצעותה קשר קודם את 4 זוגות האופניים.

בבוקר למחרת עצר אבא כהן לתדלק את ווילי ולקח עיתון מתחנת הדלק. בזמן שווילי שתה, נתקל אבא כהן בתמונה של ראש עיריית תל אביב ובכתבה על פרויקט השכרת האופניים העירוני החדש. אבא כהן נדלק מיד על הרעיון. כמו בפריז ובלונדון, עכשיו גם בתל־אביב הוא יכול לשכור אופניים בתחנה אחת, לפדל עליהם אל תחנה אחרת ולהמשיך משם ברגל למחוז חפצו. בריא יותר, פשוט יותר, זול יותר וגם לא צריך לעמוד בפקקים או לחפש חניה. מושלם.

כשהגיע אבא כהן לעבודה הוא הסתער על האינטרנט ונכנס לאתר של פרויקט האופניים כדי לגלות פרטים ולהבין איך נרשמים. משפחת כהן אוחזת הרי בתעודת תושב, ולכן נדרשת לשלם "רק" 240 שקל לשנה כדמי מנוי לכל בן משפחה. אבא כהן ניסה להבין את הרעיון ולא כל כך הצליח. הרי את דמי המנוי הוא נדרש לשלם בנוסף, לא במקום דמי ההשכרה, וב-240 שקל הוא קנה לפני שבוע כל אחד מזוגות האופניים שנגנבו לו.

טוב, הוא אמר לעצמו, אז בטח ההשכרה תהיה במחיר סמלי אם אני מנוי. ובאמת, מסתבר שההשכרה היא בחינם, או לכל הפחות לחצי השעה הראשונה. הבעיה היא שכל חצי שעה נוספת מחייבת בתשלום. אם במקרה ישתמשו באופניים במשך 3 שעות זה כבר יעלה 70 שקל, וכל שעה נוספת מעבר ל-4.5 השעות הראשונות ועד תום היממה תעלה 100 שקל.

ויש כמובן גם קנסות: אם אחד הכהנים יאחר להחזיר את האופניים ויחזיר אותם רק אחרי 25 שעות הוא ישלם קנס של 2,500 שקל. אם יחזיר אותם אחרי 144 שעות ישלם 4,500 שקל, שבהם אפשר לקנות 18 זוגות אופניים. נחמד. לא פראיירים בעיריית תל אביב.

בדרך הביתה, עדיין מול ההגה של ווילי, עוקף את אבא כהן בחור צעיר על אופניים חשמליים. "הופה!", אומר לעצמו מר כהן, "הנה הפתרון האידיאלי! גם ידידותי לסביבה, גם מהיר, גם לא צריך להזיע".

אבא כהן ממהר אל אחת מעשרות החנויות החדשות שצצו כפטריות לאחר הגשם, ומתחיל לברר כמה עולים אופניים חשמליים או קורקינט חשמלי.

אבא כהן בדק ומצא כי המחירים של הכלים הללו נעים בין כ-4,000 ל-10,000 שקל לזוג אופניים או קורקינט סבירים, ואילו קיט הסבה של אופניים קיימים עולה בין 2,000 ל-6,000 שקל בממוצע. סוללות, שאותן צריך יהיה להחליף מתישהו, עולות בין 1,500 ל-3,500 שקל לסט, ומדי פעם בפעם תידרש גם החלפה של רכיבים חשמליים אחרים בעלות של כמה מאות שקלים.

צילום: יהונתן שאול
תחנה להשכרת אופניים בתל אביב. ''רק'' 240 שקל לשנה כדמי מנוי לכל בן משפחה צילום: יהונתן שאול

הכי טוב אוטובוס

אבל אמא כהן היא לא מן האנשים המתייאשים, אלא מאלה שתמיד מוצאים פתרונות, והיא נזכרת שבילדותה היתה נוסעת לבית הספר באוטובוס. למחרת בבוקר מתייצבת משפחת כהן בתחנת האוטובוס.

בן ובת מצוידים בכרטיסיות ניקוב אלקטרוניות חדישות, טוענים סכום כסף מסוים ומשתמשים בו לנסיעות עד שנגמר. אבא כהן בוחר לרכוש כרטיס משולב לאוטובוס ולרכבת, שעולה כ-440 שקל לחודש, ואיתו יכול להגיע כמעט עד לעבודה, והמשפחה יוצאת לדרך.

אחרי 40 דקות נסיעה באוטובוס הראשון, רבע שעה המתנה לאוטובוס השני ו-20 דקות נסיעה באוטובוס השני, הולכת אמא כהן עוד 7 דקות ברגל עד שמגיעה, קצת מזיעה ועייפה, אל החברה האחרת שבה היא עובדת. שעה וחצי בדרך הלוך, שעה וחצי בדרך חזרה, העמידה באוטובוס הצפוף, הרבה פקקים בדרך, ואמא כהן מתחילה לחשוב פעמיים על התרומה שלה לחברה ועל הרעיון של לנטוש את ווילי.

אבא כהן, לעומת זאת, כבר ירד מן האוטובוס, המתין בסבלנות לרכבת, וכעת הוא יושב בנוחות בקרון וקורא עיתון. בינתיים שומע אבא כהן במערכת הכריזה שהרכבות לדרום לא פועלות בגלל עבודות פיתוח של המסילות, והוא מתחיל למלמל "אם רק היתה לנו רכבת תחתית או לכל הפחות רכבת קלה...". 

אלי דסה
אם רק היתה לנו רכבת תחתית אלי דסה

אין כמו אופנוע

בשעת ההמתנה הגיעה ההברקה הגדולה למוחו של אבא כהן: פעם, לפני אמא כהן ולפני הילדים, לאבא כהן היה אופנוע, והיו לו גם שיער ארוך וכלב, ומעולם לא היו לו בעיות חניה או פקקי תנועה. במחירון המשומשים רואה אבא כהן שהוא יכול לקנות קטנוע אוטומטי בן 3-4 שנים בכ-7,000 שקל, כלומר, בפחות כסף מאשר אופניים חשמליים.

אז נכון, חושב אבא כהן לעצמו, צריך לחשוב גם על דלק וטיפולים ובעיקר על כ-3,000 עד 6,000 שקל לשנה עבור ביטוח החובה ‏(תלוי בגיל הנהג, בוותק הנהיגה, בתאונות ובעבירות התנועה‏), אבל אין פקקים, אין בעיות חניה, תצרוכת הדלק זעומה והחיים יפים.

בערב, סביב הארוחה, מקטרים בני משפחת כהן כל אחד בתורו. בן ובת מספרים שלא כל כך נורא לנסוע באוטובוס, אבל הם מעדיפים את שירות ההסעות של אבא. אמא כהן נשבעת שהיא לא נוסעת יותר לעבודה בשני אוטובוסים, וגם רעיון האופנוע של אבא כהן לא צלח.

למחרת נפרדת משפחת כהן מווילי בדמעות. "אנחנו אוהבים אותך", אומרת לו בת כהן, "אבל לא יכולים להחזיק אותך יותר, אתה יקר לנו". אבא כהן יוצא לסיבוב אחרון, מביא את בן לבית הספר, את בת לבית ספר אחר ואת אמא לעבודתה.

בדרך חזרה הוא שם את ווילי במגרש המכירה ומשם ממשיך אל קצין הרכב בחברה. המשכורת כבר לא תהיה אותה משכורת, הוא מהרהר לעצמו, אבל כשנהיה תקועים בפקקים או במדבר, לפחות נשרוף דלק שאנחנו לא משלמים תמורתו. 

צילום: פלאש 90
אופנוענים. אין פקקים, אין בעיות חניה צילום: פלאש 90

לכתבה באתר nrg

Comments