ועידה בינלאומית נוספת לאיכות הסביבה הסתיימה בשבוע שעבר בברזיל באכזבה ■ בעולם כבר הבינו כי פוליטיקאים לא יובילו את מהפכת הכלכלה הירוקה, וכי זו תתחיל דווקא ברשויות המקומיות ■ בבירת איסלנד מנקים את המשרדים רק בשעות העבודה, לכל בניין דירות חדש בטוקיו יש ציון ירוק, ובווקסו שבשבדיה מצלמים תוכנית "מחוברים" עם סלבריטאים המתמודדים עם משימות סביבתיות

מאת איתי טרילניק, 27/6/2012

 

בשבוע שעבר ננעלה בברזיל ועידת האו"ם לאיכות הסביבה ‏(ריו‏+20‏) באכזבה מסוימת, לאחר שהניבה עוד מסמך מדיניות עקר. כבר בחודשים האחרונים, כמו גם בוועידה עצמה, לא הצליחו מדינות העולם להסכים על יעדים קונקרטיים חדשים בנושאים סביבתיים וחברתיים, והסתפקו באישרור היעדים שנקבעו כבר באמנות ובהסכמים קודמים.


המסמך שנחתם לבסוף תחת הכותרת "העתיד שאנו רוצים", על 53 עמודיו ו–283 סעיפיו, נתפש על ידי ארגוני הסביבה וחלק מראשי המדינות והארגונים שהשתתפו בוועידה ככישלון הפוליטיקה בתחום הסביבתי.


כך, שלנוכח אזלת ידה של הפוליטיקה הבינלאומית, דווקא במישור המוניציפלי ניכרות באחרונות ניצוצות של מדיניות מעשית. לנוכח מגמת האורבניזציה המואצת, ערים רבות בעולם אינן ממתינות עוד למדיניות הסביבתית של השלטונות המרכזיים, ופועלות בעצמן לשפר את איכות הסביבה ואיכות החיים של תושביהן.


סוכנות האו"ם לשמירה על הסביבה ‏(UNEP‏) וארגון העיריות לפיתוח בר קיימא ‏(ICLEI‏) פירסמו במהלך ועידת ריו מסמך ובו כ-30 מקרי מבחן שכאלה, שבהם צוינו פרויקטים מוצלחים סביבתית וכלכלית בערים שונות - בהם גם מישראל.


רייקיאוויק, איסלנד. חיסכון של 800 אלף דולר בניקיון סביבתי


לאחר שבחנו ברייקיאוויק, בירת איסלנד, את ההשפעות הסביבתיות השליליות של שירותי הניקיון במבני העירייה, הגיעו לשתי מסקנות אופרטיביות: האחת, יש להפחית את השימוש בחומרי ניקוי מסוכנים ולהחליפם ככל הניתן בחומרים ידידותיים לסביבה ולבריאות המשתמש; השנייה, העירייה ממילא צורכת שירותי ניקיון מעל לדרוש, ובשל כך מוציאה כספים מיותרים וחושפת לשווא את עובדיה לכימיקלים.


כך, החל ב–2009 משקלל אגף המכרזים של העירייה קריטריונים סביבתיים במכרזי הניקיון שהוא מפרסם. לפני פרסום המכרזים, עורך האגף "סקרי ניקיון" שקובעים את היקף השירותים הדרושים, כדי למנוע "ניקיון יתר" ובזבוז משאבים. בדרך כלל, מעלים סקרים אלה כי ניתן להפחית את זמן הניקיון בכמחצית. כיצד? בניגוד למקובל, למשל, העלה הסקר כי עדיף לנקות את המשרדים בשעות העבודה, כדי לחסוך את האנרגיה שבהפעלת מערכות תאורה וחימום אשר מופעלות רק עבור צוות הניקיון בשעות הערב.


כך, הגיע ב–2011 שיעור שירותי הניקיון הירוקים של העירייה ל–74%, כאשר עלויות הניקיון במכרזים הופחתו במחצית וחסכו לעיריית רייקיאוויק באותה שנה 770 אלף דולר. צריכת הכימיקלים בתהליך הניקוי צללה ב–65% בבנייני המשרדים ובכ–33% בגני הילדים.


המכרזים אגב, הניחו תשתית לפיתוח שוק שירותי ניקיון "ירוקים" גם עבור המגזר הפרטי, ‏כאשר גם בתי עסק פרטיים החלו לפעול למעבר לניקיון סביבתי. לא בכדי, לפיכך, זינק מספרם של העסקים בעלי "תו ירוק" רשמי באיסלנד פי ארבעה בתוך שנתיים בלבד.


יוקוהמה, יפאן. הארנונה מממנת רכש של שטחים פתוחים

3.7 מיליון תושבים מתגוררים ביוקוהמה, המוקפת ביערות עד ובשדות חקלאיים. אלא ששטחים ירוקים אלה הצטמצמו בעשורים האחרונים באופן ניכר ‏(ראו תרשים‏) ובין השנים 2004–2009 בלבד הצטמקו ב–15% נוספים.


הצמצום בשטחים הירוקים נובע בעיקר בשל בנייה מואצת בקצב של כ–1,000 דונם בשנה, אך גם בגלל ירידת הכדאיות הכלכלית במסחר בעץ ונטישת הדור הצעיר את החקלאות.


הירידה בשיעור השטחים הפתוחים משמעותה אובדן בשטחי נופש, אובדן נוף ואובדן מגוון מינים ביולוגיים באזור. בעריית יוקוהמה החליטו לפיכך כי יש לתמרץ שמירה על שטחים פתוחים. 


לאחר שערכו משאל בקרב 10,000 תושבים, החליטו להעלות את הארנונה הנגבית בשיעור סמלי, כדי לממן תוכנית תמריצים בעלות של 29 מיליון דולר בשנה. במסגרת התוכנית, העירייה משלמת עבור שימור שטחי יער וחקלאות, ואף רוכשת חלק מהם בעצמה. בעקבות יישום התוכנית, עלה השטח המיתוסף לשימור מדי שנה מכ–100 דונם ל–880 דונם.


טוקיו, יפאן.


בורסה לאשראי ירוק


בעיריית טוקיו שביפאן החליטו כי אם הסחר העולמי בחיסכון בפליטות גזי חממה מדשדש קמעה, אין סיבה שלא לאמץ את תוכנית הבורסה העולמית של האו"ם גם במרחב המוניציפלי שלה.


העירייה בדקה ומצאה כי 1% מהמבנים שבשטחה, 1,340 במספר, אחראי לכ–40% מפליטות גזי החממה במגזר המסחרי והתעשייתי. לפיכך, הכינה העירייה תוכנית להגבלת פליטות גזי החממה מבניינים אלה, תוך מתן אפשרות לסחור בזכויות חיסכון או לפדות אותן.


הפחתת הפליטות נעשית על ידי התייעלות אנרגטית וצמצום הצריכה בחשמל ובדלק. היעד שנקבע להפחתת פליטות גזי חממה עד 2014 הוא 6%–8%, כשעד 2020 קבעה לעצמה טוקיו הפחתה של 25% בפליטות. מבנה שיפחית את הפליטות שלו מעבר לשיעור הנדרש, יוכל למכור את העודף למבנה אחר, שלא הגיע ליעד. בנוסף, ניתן יהיה לרכוש "אשראי פליטה" מבניינים אחרים בטוקיו, שאינם כלולים בתוכנית.


עיריית טוקיו מקדמת במקביל פרויקטים סביבתיים נוספים בענפי הבנייה והאנרגיה. זאת מתוך הכרה כי הסטנדרטים לבנייה ירוקה שנקבעו ברמה הלאומית - והתמריצים שהובטחו במסגרתם - פשוט אינם מתאימים לאופיה של טוקיו, הנחשבת לתעשייתית פחות ומוכוונת יותר למגורים ולמסחר. לפיכך, השיקה טוקיו תו תקן מקומי לבנייה ירוקה, וחייבה את הקבלנים בחשיפת ה"ציון הירוק" של כל מבנה, כך שהדיירים יוכלו להעריך כמה חסכוניים יהיו המשרדים והדירות שירכשו מבחינה אנרגטית.


לידה, יפאן. לא מחכים ליזמים הסולאריים


בעיר לידה שביפאן החליטו לקדם את ייצור החשמל באנרגיית השמש, ולא להמתין ליזמות הפרטית ולרגולציה הסבוכה שבה היא נתקלת בישראל למשל. לשם כך הקימה העירייה חברה עירונית אשר גייסה 9.5 מיליון דולר באמצעות קרן השקעות חברתית, ואלה מימנו הקמת 162 מתקנים סולאריים בהספק כולל של 1.4 מגה־וואט.


המתקנים הוקמו על גגות מבני ציבור ובתים פרטיים. חברת החשמל המקומית לא חויבה ברכישה של החשמל המיוצר, כפי שמוטל עליה בישראל למשל, ולכן התחייבה עיריית לידה לרכוש אותו לצרכיה. כיום, על גגות של כ–3.6% מהבתים בעיר מותקנים מתקנים פוטו־וולטאיים.


המודעות לנושא העלתה גם את שיעור התקנת דודי השמש בעיר, שמגיע כעת לכ–30%. בנוסף, הפאנלים הסולאריים יוצרו במפעלים סמוכים לעיר - כך שההשקעה העירונית חזרה למעשה לתושבים ביצירת מקומות תעסוקה.


סטרלינג, אוסטרליה. ארבעה סוגים של דשא - ארבע דרכי השקיה


כמו ישראל, גם אוסטרליה סובלת משנות בצורת וממחסור במים. בעיר סטרלינג שבמערב אוסטרליה התלבטו בדילמה המוכרת בנוגע להשקיית הגינות והפארקים העירוניים בעת מחסור במים. בעוד שבישראל הוטל לפני כשנתיים איסור גורף להשקיית גינות בקיץ, בסטרלינג מצאו דרך אחרת לחסוך כמה שיותר מים -ולפגוע כמה שפחות בנוף המוריק של העיר.


העירייה חילקה את השטחים הירוקים לארבע קטגוריות: דשא באיכות גבוהה ‏(לשימוש אינטנסיבי במשחקי כדור, למשל‏); דשא באיכות בינונית ‏(לפעילות פנאי אינטנסיבית פחות, כמו פיקניקים‏); שטח כללי ושטח אקולוגי (גינון מקומי).


לכל קטגוריית שטח נקבע משטר השקייה בהתאם לאופי השימוש בו, ולכמות המשקעים והלחות שנמדדה בו במדויק, באמצעות מרכז לאיסוף מידע מטאורולוגי וחיישנים למדידת הלחות בקרקע שהוצבו באזורים השונים. כך, הקטגוריה הראשונה והשנייה מקבלות את ההשקיה המרובה ביותר, השטח הכללי מקבל השקיה פחותה והאקולוגי - מועטה מאוד.


התוצאה היתה ירידה מצריכת מים של כ–6.4 מיליון קוב בשנה ל–4.4 מיליון קוב בלבד - ירידה של 30%. הבונוס היה זכייה בפרס ממשלתי על הפרויקט.


וקסו, שבדיה. מפסיקים לקנות
 למשך שבועיים


82 אלף תושבי העיר השבדית הם חלוצים בנושאי סביבה. כבר ב–1996 הכריזה העיר על כוונתה להשתחרר מהתלות בדלקים מאובנים עד 2050, וקיצצה את פליטות הפחמן שלה ב–35% לעומת 1993. ב–2008, 56% מצריכת האנרגיה הכללית בעיר נבעה ממקורות מתחדשים מקומיים: 87% מאנרגיית החימום הגיעה משריפת פסולת ועץ מקומי ו–66% מהחשמל יוצר באנרגיות מתחדשות.


ב–2010 החליטה העיר להקדים את היעד לשחרור מדלקים מאובנים ל–2030. כמו כן החלה העיר בהתקנת פאנלים פוטו־וולטאיים לייצור חשמל סולארי על גגות מבני ציבור ובמקביל עודדה את הציבור לחסוך באנרגיה.


אחד האמצעים המקוריים להגברת מודעות הציבור לנושא היתה גיוסם של ידוענים מקומיים לעמידה באתגרים סביבתיים - תוך מעקב ציבורי אחריהם. לא מדובר בסלבריטאים לאומיים, אלא דווקא בדמויות מוכרות בעיר: אנשי עסקים מקומיים, בעלי מקצוע וכו'. לצורך הפרויקט הוקם אתר אינטרנט שבו ניתן היה לעקוב אחר כל אחד מהם, והחוויות קיבלו חשיפה גם באמצעי תקשורת אחרים.


כך למשל, הידוענים נדרשו להפחית את צריכת האנרגיה הביתית שלהם ב–15% ולהפחית את צריכת הדלק ב–12% - על ידי שימוש באופניים ובתחבורה ציבורית. כדי לעודד תודעה צרכנית סביבתית, הוצבו בפניהם אתגרים מיוחדים: לתעד במשך שבועיים את כל הקניות שערכו ולהימנע בשבועיים שלאחר מכן מקניות בכלל; לקנות רק מזון ידידותי לסביבה ולהפחית בצריכת הבשר.


ריזאו, סין. 500 מיליון דולר לתכנון סביבתי


העיר ריזאו שעל חוף ימה המזרחי של סין חוותה בשנים האחרונות צמיחה מואצת כמו יתר הערים במדינה המתפתחת. אלא שלנוכח ההשלכות הקשות של הפיתוח המהיר מדי על איכות הסביבה בסין, החליטו בריזאו לתכנן מבעוד מועד כיצד תגדל העיר - והשקיעו כבר חצי מיליארד דולר בפיתוחה המחושב.


המתכננים הקצו בעיר שני מסדרונות ירוקים שיחצו אותה, ויתחברו לטבע הסובב אותה. בנוסף נקבע כי רצועת החוף לא תפותח באופן אינטנסיבי לצורך מגורים, אלא תשמש לפעילות נופש ופנאי. השטח הירוק לנפש עלה מ–10.5 מ"ר ב–2000 ל–19 מ"ר ב–2010 - כך תרמה ריזאו גם לתיירות הפנים שלה, ואירחה יותר מ–20 מיליון תיירים מאז 2008.


יוזמות נוספות בתחום איכות האוויר הצליחו להקטין את פליטות המזהמים בעיר. על פי הדיווחים, מ–2006 עד 2010 ירדו פליטות תחמוצות הגופרית בעיר בכ–24% ופליטות אחרות בכ–19%, זאת למרות הגידול באוכלוסיית העיר ובפעילותה הכלכלית. 


כמו כן העירייה החליטה גם להשתמש באנרגיה סולארית לתאורת רחוב ופארקים, וכן לחייב כל בניין להתקין מערכת חימום מים סולארית. כך הצליחה העירייה לחסוך 3.8 מיליארד קוט"ש חשמל בשנה, שהיו אמורים להגיע משריפת כ–1.44 מיליון טון פחם.

"עלות הפיכת עיר בישראל לירוקה - 50 מיליון שקל"

בין 30 הפרויקטים שצוינו לשבח בדו"ח המשותף של סוכנות האו"ם לשמירה על הסביבה וארגון העיריות לפיתוח בר קיימא לא נפקד גם מקומה של ישראל. הדו"ח מציין את שדרוג השפד"ן כפרויקט לדוגמה בתחום הטיפול בשפכים. לאחר השדרוג הטכנולוגי שבוצע בו בשנים האחרונות, מציינים בדו"ח, יוצאים המים המטוהרים בשפד"ן באיכות זהה כמעט לאיכות מי שתייה, ומועברים לשימוש בחקלאות.


יוזמות סביבתיות נהפכות נחלתן של יותר ויותר רשויות מקומיות ישראל, אבל הדרך להפיכת המרחב האורבני לידידותי לסביבה ולעמידה ביעדי הפחתת הפליטות של הממשלה ‏(20% עד 2020‏) עוד לא נראית באופק.


מחקר שביצעה ד"ר רינה דגני, מנכ"לית קבוצת גיאוקרטוגרפיה, מעלה כי עיר בגודל 150–200 אלף תושבים שתרצה להפחית את פליטות הפחמן בשטחה בשיעור של 20% עד 2020 תצטרך להוציא 50 מיליון שקל לפחות. זאת, ללא שקלול ההשקעות הנדרשות בתחבורה, שעשויות להסתכם ב–220 מיליון שקל נוספים, ומכוסות ברובן על ידי המדינה. בין היתר, מדובר בתקציב לפרויקטים של התייעלות אנרגטית, פינוי פסולת ומיחזור, פרויקטי גינון וחינוך.


---