זונחים את הירוק של הכפר לטובת הבטון של העיר

נשלח 24 בדצמ׳ 2014, 8:14 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 24 בדצמ׳ 2014, 8:15 ]

יותר ויותר משפחות ותיקות וצעירות מגלות מחדש את היתרונות של החיים בעיר ■ הן משאירות את צמוד הקרקע הרחק מאחור, וחוזרות אל המרכזים הגדולים ■ מה קוסם כל כך בחיים האורבניים, וכיצד הפכה המגמה לתופעה?

עמית גל
  
5/10/14

*** הכתבה בשיתוף אנטוקולסקי שטרוק

נוף תל אביבי  / צילום: איל יצהר

נוף תל אביבי / צילום: איל יצהר

"אני חוזרת מהעבודה באופניים, מתקלחת, מתלבשת, ויוצאת לפגוש חברות לקונצרט" מספרת ת', בת 58 ממרכז תל אביב. "בחיי שאני לא זוכרת איפה החניתי את האוטו. לא נכנסתי אליו כבר יותר משבוע". ת' נולדה באזור המרכז, אולם כשנולדו לה ילדים, כמו ישראלים רבים, יצאה מהעיר אל צמוד קרקע במושב. לפני כ-3 שנים, כשהילדים פרחו מהקן, ארזה ת' את בעלה וחזרה ללב תל אביב, שם נמצא גם מקום עבודתה. "מבלי להיסחף למלודרמה, אני חושבת שזו ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי בחיים" היא מעידה.

מתברר ש-ת' לגמרי לא לבד. נכון שמאז המאה ה-19 מגמת העיור העולמית בעליה מתמדת, אך הפעם מדובר בתופעה "בורגנית" שהולכת ומתעצמת. מחקרים רבים מרחבי העולם מצביעים על מגמת חזרה למרכזי ערים. התפיסה כי העיר אינה מקום לגידול ילדים, אינה מספקת איכות חיים או אינה מאפשרת חיים "ירוקים" - משתנה ומשפחות צעירות כוותיקות מוצאות את מקומן בעיר. עיקר המגמה מתבססת על אנשים בעלי קריירה מבוססת, שהגדירו את עצמם מקצועית, ומתפנים סוף סוף לשאול את עצמם - איפה הכי טוב לי לגור, בשביל האושר האישי שלי?

הדרך אל האושר עוברת אצל השכנים

אז מה בעצם הופך אותנו מאושרים יותר? צ'רלס מונטגומרי, עיתונאי קנדי עטור פרסים, פרסם בנובמבר הקודם ספר בשם "עיר שמחה" (שהפך במהרה לרב-מכר ברחבי העולם כולו) בו הוא מסביר את הקשר בין תחושות אושר וסיפוק עצמי לחיים במרכזי ערים.

על פי מונטוגומרי, הזרז האמתי של תחושות אושר ושביעות רצון אינו תלוי ברווחה כלכלית. גם איכות החיים, במופע המקובל שלה עם בית גדול ובריכה פרטית, אינה בהכרח מולידה שמחה. מסתבר כי הבסיס העיקרי לתחושת הסיפוק האנושית נעוץ דווקא בסביבה האנושית.

מונטגומרי אסף מחקרים רבים וגילה כי אנשים הגדירו את ההיכרות עם שכניהם כגורם החשוב ביותר בשביעות רצונם מסביבת המגורים שלהם. כך, למשל, על פי מדדים שונים והצלבות בין מחקרים ושאלונים מתברר כי היכרות עם אדם אחד, שאפשר לסמוך עליו, בסביבת המגורים הקרובה מעלה את תחושת הסיפוק של אדם כמו העלאה של 50% במשכורתו. מתברר, שלהיות בקשר טוב עם השכנים, לתת ולקבל תשומת לב אישית, "בוקר טוב" במפגש במעלית ואפילו לבקש כפית סוכר, הן קטגוריות רלוונטיות למדד האושר שלנו.

אל תוותר על פיסת האושר האורבני שלך – פרויקט אנטוקולסקי שטרוק

בשביל כפית סוכר צריך עיר שלמה?

כמובן שבשביל להכיר שכן אחד נחמד אין צורך ב-404 אלף תושבי תל אביב. והלא גם במושב חיים לא מעט אנשים שהיית שמח להכיר. אולם אורח החיים במושב הוא מסתגר במהותו. מרחב המחייה האישי במושב מאפשר לכל משפחה לטפח לעצמה חצר פרטית מפנקת עם כל האקססוריז, שזה כמובן נחמד ונוח, אבל מפחית את הסיכויים לחיכוך כלשהו עם השכנים.

לעומת זאת, הצפיפות של המרחב האורבני דוחקת אנשים להיפגש. בשל ריבוי המשתמשים הפוטנציאליים, בכל מקום אשר ילכו, יכולים להיווצר הרבה יותר קשרים חברתיים. גם במכולת השכונתית. מרכזים חברתיים נוצרים בכל שכונה ומאחר ולא פעם החיים העירוניים מייתרים את השימוש ברכב, בעת הליכה ברגל או רכיבה על אופניים, פוטנציאל המפגש עם אנשים הוא גבוה.

במרחק הליכה

ואם דיברנו על לזנוח את הרכב, הרי שהכרך פותח שפע עצום של אפשרויות בילוי במרחק הליכה. קולנוע, תיאטרון, מסעדות, הופעות, קונצרטים, תערוכות וכו' - תל אביב, למשל, עיר מישורית וקלה להליכה, עשירה מאוד מבחינה תרבותית וקולינרית ובכל רגע נתון יש לה משהו להציע, וקרוב לבית.

כמובן, שתמיד אפשר להשקיע בשעת נסיעה מהמושב אל העיר הקרובה ולהגיע למסעדה טובה או הצגה מוצלחת, אבל זה כבר מבצע מסובך ובסופו של יום עבודה מי שגר חמש דקות הליכה מהמוזיאון מגיע לתערוכות, ומי שלא – פחות.

כך גם בנסיעות לעבודה. מחקר נוסף שעשה כותרות לאחרונה הוכיח כי אנשים הנוסעים לעבודה באופן קבוע בתחבורה הציבורית מאושרים יותר, מאלו הנוהגים ברכבם הפרטי. בערים המתקדמות בעולם כמו ניו יורק, לונדון והונג-קונג, רוב התושבים מכל המעמדות עושים יום יום את דרכם לעבודה בתחבורה הציבורית. ראש עיריית בוגוטה, אנריקו פנלוסה, אומר כי החזון של העירוניות החדשה אינו שואף ליותר אנשים עניים שיצליחו לרכוש מכונית, אלא ליותר אנשים עשירים שיעברו לתחבורה ציבורית.

זה נכון שתל אביב עוד רחוקה משם, אבל כבר שנים מבטיחים לנו שיום יבוא וגם אנחנו נזכה לתחבורה ציבורית ראויה. שלא לומר, רכבות בשמיים בפיילוט בשיתוף נאס"א.

עד אז אי אפשר להתעלם ממספר האופניים והקורקינטים הממונעים שמציף את העיר וביניהם רוכבים גם לא מעט בכירים ומנהלים מעונבים. הרכב הפרטי נשאר בבית ונוצרות עוד נקודות חיבור יומיומיות עם אנשים חדשים, ופתיחות גדולה יותר למפגשים הללו. חיבורים אשר יוצרים, כאמור, תחושת ביטחון אישי, שמחה ואושר.

בחזרה אל הטבע האנושי

המגמה הדמוגרפית מצביעה כי אנשים רבים זונחים את הירוק של הכפר לטובת האנשים של העיר ולטובת הבטון והאספלט שלה, שהם בסופו של דבר ירוקים הרבה יותר.

והנה, מבלי לשים לב יצרנו קשרים חדשים ומעניינים, עברנו להליכה בריאה ברגל ולחיים ירוקים וחסכוניים בצריכת דלק ובפליטות גזי חממה, אנחנו צורכים יותר תרבות, רואים יותר תערוכות, צופים בהצגות, נהנים מישיבה חסרת מעש על הספסל הציבורי בשדרה ושמחים לפגוש את השכנה הנחמדה מלמעלה במעלית.


Comments