החורף הגיע: ההצפה בערים היא תזכורת למחיר הבינוי

נשלח 15 בנוב׳ 2015, 8:13 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 15 בנוב׳ 2015, 8:13 ]

רציתם שלמת בטון ומלט? הציפוף העירוני אולי מבורך, אבל הוא לא משאיר למים שטחים לחלחל בהם ? תוכנית מתאר ארצית ניסתה לטפל בזה, אבל היא כמעט לא נאכפת

דליה טל, ' 3/11/15

הצפות בנתניה / צילום: תמר מצפי

הצפות בנתניה / צילום: תמר מצפי

המחזה הזה חוזר על עצמו כמעט בכל חורף. גשם מתחיל לרדת, ובתוך כמה שעות מהדורות החדשות נפתחות בדיווחים על הצפות של בתים ושל שכונות, על שלוליות ענק ברחובות הערים, על פקקי תנועה אדירים ולא אחת גם על תאונות דרכים. לא חולף זמן רב, וגם משרד הבריאות מזדרז להזהיר מפני נגר עירוני מזוהם העושה את דרכו לחופי הרחצה כשהוא נושא עמו אשפה, דלקים ושמנים, מי ביוב עמוסי חיידקים, הפרשות בעלי חיים, ולעתים, למרבה הזוועה, גם חולדות מפרפרות, שגם הן הופתעו מהגשם.

הנגר המזוהם פוגע ברכוש פרטי, בתשתיות, בנחלים, בסביבה הימית ובבריאות הציבור. תיקון הנזקים ופיצוי הניזוקים, ברובם בעלי בתים, בעלי עסקים ובעלי מכוניות, מחייב את הרשויות המקומיות לרכוש פוליסות ביטוח יקרות, שעלותן מוטלת בסופו של דבר על משלם המסים. הוצאה ציבורית שניתן למנוע.

 

קרקע אטומה

על פי הערכת רשות המים, כמות הנגר הזורם מרחובות הערים לים, עומד על כ-40 מיליון מ"ק בשנה (כמחצית מהתפוקה השנתית של מתקן התפלה). נגר זה נוצר בעקבות איטום הקרקע הנובע מהבנייה הצפופה בערים (על פי הערכות, השטח הבלתי חדיר למים במרכזי הערים עומד על למעלה מ-90%), בעקבות תכנון שאינו מביא בחשבון את נושא הנגר באזורים המבונים ובשטחים ציבוריים פתוחים (שצ"פ) ובעקבות כמות הולכת וגדלה של כבישים ומדרכות שגם הם מונעים את חלחול מי הגשם לקרקע.

התבוננות פשוטה בסביבה העירונית תגלה לא רק מיעוט קרקע חשופה אלא גם גינות המנקזות את המים לרחוב, מעגלי תנועה הבנויים ככיפה ומזרימים את המים לכביש, ומרזבים של בתים פרטיים, בתי עסק ומפעלים, המזרימים את המים למערכת הביוב או לרחוב במקום לגינה.

תוכנית המתאר הארצית למשק המים (תמ"א 34/ב'/4) עוסקת בניצול מיטבי של מי נגר והעשרת מי התהום ומורה לצרף לכל תוכנית בנייה נספח העוסק בניצול מיטבי של הנגר באמצעות תכנון שצ"פים ובאמצעות שמירה על 15% מהשטח כמיועד לחלחול. לחילופין, מאפשרת התוכנית ליזמים להתקין בורות חלחול וקידוחי החדרה.

אבל הוראות התמ"א כמעט ואינן נאכפות. בדיקה שערך המשרד להגנת הסביבה בעיר ירושלים מצא, שרק ב-37% מהתוכניות שבסמכות מחוזית התייחסו לנושא ניהול הנגר. בתוכניות בסמכות מקומית, רק 11% התייחסו לנושא הנגר. בשלב התנאי להיתר, רק בשתי תוכניות מתוך 122 נושא הניקוז היווה תנאי להיתר. בשאר 120 העבודות נושא הנגר לא הוזכר כלל.

משרדי הממשלה פרסמו ב-2004 "מדריך לתכנון ולבנייה משמרת נגר לפרויקטים חדשים", אולם המלצות המדריך כמעט ולא יושמו. כעשר שנים אחר כך, ב-2014, פרסם המשרד להגנת הסביבה מדריך נוסף המנחה לפעול להקטנת כמות הנגר, להשהייתו והמלצה לכך שתוכנית נגר תשמש תנאי לקבלת היתר בנייה מהוועדה המקומית. גם עקרונות מדריך זה אינם מיושמים ברוב המקרים.

תחנת הרכבת מוצפת בכל חורף

מתכננים רבים טוענים שגם אם הם מעוניינים לבלום את תופעת ריבוי הנגר, הרי שבפועל אין בידיהם כלי מדידה בסיסיים לבדיקת הכמות. עובדה זו גורמת לא אחת לקבלת החלטות תכנוניות שגויות - הערכת נמוכה מדי גורמת ליצירת תשתיות מצומצמות מיד, הגורמות להצפות. הערכה גבוהה מדי גורמת להקמת תשתיות מופרזות ולהוצאה ציבורית מיותרת - מה שקורה בחלק גדול מהמקרים. מחקרים בינלאומיים קובעים שהערכה נכונה של כמות הנגר ואימוץ שיטות לצמצום כמותו מביאה לחיסכון של למעלה מ-25% בעלות הקמת תשתיות ניקוז והולכה.

להיעדר נתונים יש השלכות נוספות. כך למשל, תוכנית הניקוז של אחת מהקריות של חיפה תוכננה על פי נתונים שנאספו בכלל בעיר אחרת באזור אחר. תוכנית האב לניקוז של אחת הערים הגדולות בארץ, המתאפיינת בשונות טופוגרפית גדולה, מבוססת על עוצמות גשם שנמדדו בחלק אחד של העיר והועתקו לצדה האחר. תחנת הרכבת של הרצליה, שתוכננה בסמוך לפארק הבאסה, מוצפת כמעט בכל חורף, ויוצאת מכלל שימוש למשך כמה ימים. כך גם הרחובות הראשיים של נתניה ושל נהריה. לדעת מתכננים, נתונים מדויקים של כמות גשם, סוג הקרקע ואימוץ פתרונות לצמצום כמותו, היו יכולים למנוע הצפות אלה.

סיבה נוספת להיווצרות נגר היא אי-ההפרדה בין צינורות הביוב לצינורות הניקוז. כתוצאה מכך, הנגר העילי זורם אל תוך צינורות הביוב, מעלה את הספיקות בצורה ניכרת וגורם לא אחת לפריצת ביוב בשכונות המגורים. אך לא רק זאת. כדי למנוע את סכנת הגלישה כתוצאה מהספיקה הגבוהה, "משחררים" המכונים את הביוב הגולמי לנחלים ומשם לים, לעתים עוד לפני בוא הגשם. גם מכוני הטיהור במקומות רבים בארץ משתמשים בדיוק בשיטה זו כדי להקטין את העומס. התוצאה היא זיהום נחלים, זיהום ים וסגירת חופי רחצה. לתופעה זו יש גם סיבה כלכלית - התאגידים העירוניים והרשויות המקומיות משלמים בעבור טיהור השפכים בהתאם לכמות המטופלת. הזרמת כמויות אדירות של מי נגר אל תוך מערכת הביוב, מטילה על הרשויות ועל התאגידים עלויות כבדות שמהן הם מנסים להימנע. המשרד להגנת הסביבה אמנם התקין תקנות המחייבות הפרדה בין צינורות הביוב לניקוז, אך תקנות אלה אינן נאכפות.

ברחבי העולם נערכו בשנים האחרונות עבודות רבות שמטרתן לעודד תכנון להשהיית הנגר, להחדרתו, להקטנת ספיקות השיא ולמניעת העומס על מערכות הניקוז. בין האמצעים עידוד הקמת גגות ירוקים (פתרון שנוסה גם אצלנו: גג ירוק הוקם בכנסת ובעוד שורה של בניינים ציבוריים), הקמת ביופילטרים המטהרים את המים ומחדירים אותם למי התהום (שני פיילוטים של ביופילטר הוקמו בכפר סבא ובבת ים), ניתוק מרזבים, הקמת גינות גשם ועוד.

מה ניתן לעשות? כדי להתמודד עם תופעת הנגר, למנוע הצפות, למנוע בזבוז מים ואת זיהום הנחלים והים על המדינה עליה לנקוט בשורה של צעדים שנוסו בעולם ולאכוף את ההחלטות והתקנות שכבר התקבלו: לפרסם מפות הכוללות מידע על עוצמות הגשם, כמות הנגר, תכונות הקרקע ועוד, שמתכננים יוכלו להשתמש בהן. במקביל, עליה לכלול בחוק התכנון והבנייה דרישה מפורשת למתכננים לערוך סקר גיאו-הידרולוגי לפני כל הליך תכנוני, שיקבע היכן נמצאים המקומות הרגישים להחדרת מים והיכן החלקים הרגישים פחות. בדרך זו התכנון יאתר מקומות שבהם מומלץ לבנות ומקומות שבהם מומלץ להקים את הגינה הציבורית.

בנוסף, על המדינה להתנות מתן היתרי בנייה לשכונות חדשות ומתחדשות בקיום פתרונות לצמצום הנגר העירוני, כפי שקובעות ההנחיות. תוכניות אלה יעברו שיפוט, כמקובל בתוכניות ביוב. גם מערך הפיקוח יונחה לדרוש יישום של פתרונות הטיפול בנגר, דבר שאינו נעשה כיום. באשר לשכונות ותיקות, ניתן לעודד הקמת ביופילטרים המחדירים את המים לקרקע, לעודד הקמת גגות ירוקים ועוד.

אכיפת הפרדה בין הביוב לנגר העילי מופיעה כבר כיום בכמה וכמה חוקים, אך אלה אינם נאכפים. על המדינה לממן ללא דיחוי פקחים שיאכפו את חובת ההפרדה (להערכת המשרד להגנת הסביבה כ-1.5 מיליון שקל בשנה).

מהלך חשוב נוסף הוא שכנוע משרד הבריאות להסיר את התנגדותו לשימוש חוזר במי גשם ברמה הביתית והעירונית, באמצעות קביעת סטנדרטים לשימוש משני במי הנגר.

הרשויות המקומיות לא נקיות גם הן מאחריות. לרשויות המקומיות האינטרס המובהק ביותר להקמת פרויקטים לטיפול בנגר, שכן הן הסובלות המרכזיות מנזקיו: הצפות, הרס תשתיות, זיהום חופים ועוד.

על הרשויות מוטל לחייב את הקבלנים לעמוד בעקרונות תכנון משמר מים (תר"ם), שגובשו בטכניון, לעודד הקמת גגות ירוקים, למנוע את חיבור המרזבים למערכת הביוב, לסלול כבישים ומדרכות חדירים למים, לבצע סקרים לאיתור חיבורים בלתי חוקיים בין מערכות ביוב ומערכות ניקוז ולאסור על מפעלים להזרים לרחובות נגר מזוהם. במקביל, ניתן לשקול מתן הנחה מהיטל תיעול (כיום 10 שקלים לכל מ"ר מגרש ו-20 שקל לכל מ"ר בנייה) לבעל הנכס שיוכיח שהוא מקים תשתיות המונעות את החיבור למערכת הניקוז העירונית (מרזבים מתקדמים, גינה מחלחלת, מאגרי מים ועוד). מנגד, על בניין חדש הכולל מרתפים וחניות הבנוי עד לגבולות המגרש ואינו מאפשר למי הנגר לחלחל לקרקע, יש להטיל היטל תיעול גבוה יותר, שיבטא את תוספת הנטל על המערכת העירונית. עובדה זו תגרום לקבלנים לשקול אימוץ אמצעים לטיפול בנגר ולרכשי הדירות לדרוש אותם.

את זיהום הנגר ניתן למנוע באמצעות ניקוי הרחובות בתדירות גבוהה יותר, בעיקר לפני עונת הגשמים. להתקין מעצרות, פחי אשפה ומאפרות במקומות רבים בעיר ולהגביר את האכיפה על המשליכים פסולת, כולל סיגריות (התפרקות בדל אורכת כ-20 שנה).

*** הכותבת מנהלת קמפיינים בעמותת צלול

כדאיות להסבת גג רגיל לגג ירוק

 
לכתבה בגלובס

Comments