זו לא בושה ללכת לעבודה ברגל או באופניים

פורסם: 13 במרץ 2012, 6:55 על ידי: Sustainability Org   [ עודכן 13 במרץ 2012, 6:56 ]

העיר דנוור בארה"ב מנסה לשכנע את תושביה לצעוד במקום לנהוג, במטרה לשפר את בריאות הציבור וגם את הכלכלה. היעד: 15% יגיעו לעבודה ברגל עד 2020

מאת קירק ג'ונסון, ניו יורק טיימס, 13/3/2012
 
 בעיר דנוור חיים לא מעט בני אדם שנמצאים בכושר מצוין. ביום שבת נעים או אפילו בשעות בוקר מוקדמות וצוננות בחורף, מבליח צבא של מתעמלים כדי לרוץ ולרכוב על אופניים. בצעידתם הנמרצת והמאיימת ובאוושה הנשמעת מסיבוב הגלגלים, הם ממחישים מדוע קולורדו היא המדינה שסובלת הכי פחות מבעיות השמנה בארה"ב.

דנוור, למרות היותה עיר בריאה שתושביה שומרים על כושר, איבדה, בדומה לרוב הערים בארה"ב, את התחושה שהליכה יכולה לשמש אמצעי תחבורה. האדריכלית גושיה קונג והקרדיולוג אנדרו פרימן מנסים לשנות זאת. הם פועלים בדרכים שונות, אולם, שניהם בעלי מכנה משותף: הם רוצים להשיב לעיר את תרבות ההליכה.

בשנה שעברה, הקימה קונג ארגון ללא מטרות רווח בשם "דנוור הולכת", שבו היא מנסה להפוך את העיר ל"קהילה ידידותית להולכים". הארגון פועל לרווחתה של קבוצה גדולה שקולה לא נשמע בעבר - ציבור הולכי הרגל מן המניין. הוא לוחש לאוזני מתכנני הערים, מנדנד להם אם צריך, ופועל להעלאת המודעות בקרב התושבים.

לדברי קונג, מספר הולכים הולך וגדל, בין אם מדובר במשוטטים או רצים, מחזק את הרעיון הישן שערים רבות כבר שכחו: בריאות הציבור ושיפור מצב הכלכלה הולכים יד ביד. "תמיד התעניינתי בעיצוב אורבני וביחסי הגומלין בין בני האדם לסביבות בשטח בנוי וכיצד הם משפיעים על חיינו", אומרת קונג, שגדלה בקרקוב שבפולין, והושפעה מאוד מרחובותיה העתיקים, הצפופים והמתעקלים. לעומת זאת, בארה"ב היא התנסתה בחסרונות תרבות המכוניות השלטת. "כשעברתי ב-1997 לארה"ב מפולין, קיבלתי רישיון נהיגה ועליתי שמונה קילוגרמים במשקל", אמרה.

מייסדת הארגון "דנוור הולכת", גושיה קונג. צילום: ניו יורק טיימס

הרופא פרימן עומד בראש קבוצה שנקראת "התהלך עם הרופא", שמעודדת מטופלים לצאת, פעם בחודש או יותר, להליכה בערים עם רופאיהם. ההליכה האחרונה של הקבוצה, בחודש ינואר, משכה 135 בני אדם, בהם עשרה רופאים. "גושיה קונג מנסה להפוך את חוויית ההליכה לנוחה ופשוטה יותר ומדרבנת בני אדם לצעוד", אומר פרימן. "אנחנו שם כי התעמלות היא התרופה הטובה ביותר. זה לא עולה כסף ואין תופעות לוואי".

מתכנני הערים בדנוור קבעו לעצמם יעד, לפיו 15% מהתושבים יגיעו למקום עבודתם באופניים או ברגל עד 2020, זאת לעומת 6% היום. לדברי קונג, בשלב זה המטרה אינה להפוך את כל תושבי העיר לצבא של הולכי רגל, אלא ליצור את המבנים והמוסדות שיאפשרו בעתיד יצירה של צבא שכזה. היא עובדת למשל עם ארבעה בתי ספר כדי להתחיל בשנה הבאה תוכנית בשם "הסעה רגלית". ילדים ובוגרים ילכו הבית ביחד, וכך אולי ישרפו קצת קלוריות.

לכתבה בהארץ


כתבות קשורות:

 

 

 
Comments