כיכר כמו פעם, המכוניות של מחר

נשלח 21 בדצמ׳ 2011, 10:27 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 21 בדצמ׳ 2011, 10:28 ]

לרגע נראה היה שעיריית ת"א שוב מעדיפה את הולכי הרגל על פני כלי הרכב. ואז התברר כי יוקם חניון ענק מתחת לכיכר דיזנגוף המחודשת

יוסי גולדברג | 17/12/2011 12:00
תגיות: תל אביב (סביבה), כיכר דיזנגוף,תחבורה (סביבה)
כיכר צינה דיזנגוף היא אחד מסמלי הנוסטלגיה התל-אביבית. כמעט בכל אלבום יופיע צילום של בני המשפחה על רקע הכיכר. אחד משיאי העיצוב של הסגנון הבין-לאומי בעיר הלבנה הפך לסמל רומנטי לעיר שהיתה ואיננה. שנים רבות תהו תל-אביבים בני 40 ויותר האם יזכו אי פעם לראות את כיכר דיזנגוף חוזרת למראה המקורי.
כיכר דיזנגוף. עדיף כבר אש ומים?
כיכר דיזנגוף. עדיף כבר אש ומים? נאור רהב

מעניין לבחון את התפתחות היחסים בין הולכי הרגל כלי הרכב וכיכר דיזנגוף לאורך השנים מאז ראשית תכנון 'העיגול' – רחבת החול העגולה שנשאה את שמה של רעיית ראש העירייה הראשון. בתכנון המקורי הציעה האדריכלית ג'ניה אוורבוך להגביה את החלק המרכזי של הכיכר לגובה מטר אחד מעל פני הקרקע. המפלס מתחתיה יועד לחניית כלי-רכב פרטיים ומוניות, ומעל לשני המפלסים תוכננה גינה. בסופו של דבר נבנתה הכיכר במפלס אחד, מאחר ובעיות התחבורה והחנייה בתל-אביב של שנות ה-30 היו זניחות.

משנות ה-30 ועד לשנות ה-50 נבנו מסביב לכיכר בנייני מגורים, שני קולנועים (קולנוע אסתר וקולנוע חן) מלון (מלון גזית) וכל-בו המשביר לצרכן. הדופן האחידה של המבנים, לפי תוכניתה של אוורבוך, הגדירה היטב את החלל העירוני - כיכר עגולה מתוחמת בכביש, שבה נחנכה הגינה בשנת 1938 עם עצי הפיקוס, עצי הדקל, הבריכה העגולה והמזרקה. באותן השנים הכיכר הירוקה היתה סמל לתל-אביב המודרנית והחדשה, והיוותה מקום מפלט לתושביה ממהומת העיר הסואנת.
בניגוד למגמה העולמית

בעקבות הגידול המואץ בלחצי התנועה במרכז העיר העדיפה העירייה את כלי הרכב על פני הולך הרגל במרחב העירוני (אולי גם בעקבות שקיעתו של רחוב דיזנגוף), והדבר בא לידי ביטוי בבנייתה מחדש של הכיכר במתכונתה הנוכחית לפי תוכניתו האדריכל צבי לישר בסוף שנות ה-70. הטיפוס במעלה מפלסי הבטון וניתוקם מהרחוב הרחיקו את הולכי הרגל ותרמו וודאי לשקיעת הרחוב.

מאז הכרזתה של תל-אביב כאתר מורשת עולמית של הסגנון הבין-לאומי התגברה התעניינות יזמים בשימור המבנים מסביב לכיכר, (שניים מהם הפכו לבתי-מלון). המחויבות העירונית להכרה הביאה לעריכת שני סקרים בקרב מדגם של תושבי העיר. בשבוע האחרון הכריזה עיריית תל-אביב – יפו כי הוחלט להחזיר את הכיכר למראה ההיסטורי שלה משנות ה-30.

לרגע נראה היה שהעירייה שבה להעדיף את הולכי הרגל על פני כלי הרכב. לרגע נדמה היה שהעירייה משתלבת במגמות העולמיות של החייאת מרקמים עירוניים ששקעו על ידי החזרת הרחוב להולכי הרגל. אולם אז התברר כי ההחלטה כוללת הקמת חניון לכמה מאות מכוניות מתחת לכיכר המחודשת.

החלטה זו נוגדת את המגמות העולמיות בתכנון הסביבתי העירוני המבקש להקטין את מספר כלי הרכב הנכנסים למרכזי הערים, על מנת להפחית את זיהום האוויר והמפגעים האחרים, על ידי הפסקת בניית חניונים ועידוד הציבור להשתמש בתחבורה ציבורית. היום כבר ברור כי בניית חניונים וכבישים נוספים דווקא מעודדת את השימוש במכונית הפרטית.

סכנה מוחשית

בשנים האחרונות נדמה היה כי עיריית תל-אביב משתלבת במגמות אלו: ברחבי העיר התוו שבילי אופניים; הושק מיזם האופניים הירוקות להשכרה; הרפורמה בתחבורה הציבורית העירונית יצאה לדרך; החלו העבודות על הקמת הרכבת התחתית-הקלה - הקו השני המתוכנן (הירוק) יעבור בקירבת הכיכר. העירייה אף דחתה בלחץ הירוקים והציבור תוכניות דומות להקמת חניונים מתחת לשטחים ציבוריים כגון גן מאיר, כיכר רבין וכיכר ביאליק.

בניית פרויקט גדול כזה תביא להתמשכות עבודות הבנייה לאורך שנים, ויש סכנה מוחשית שייפגעו תהליכי ההחייאה העירונים המתרחשים בשנים האחרונות בכיכר וברחוב. באזור קיימים כבר חניונים והוספת חניון נוסף תגביר את הרעש ואת גודש התחבורה בסביבה. בניית חניון תצריך בניית כניסות מגובה הרחוב שיפגעו במרחב העירוני. חניון תת קרקעי יצריך פתרונות להוצאת האוויר המזוהם מהחניון החוצה מעל למפלס בו נמצאים הולכי הרגל ודיירים בסביבה.

הכותב, יוסי גולדברג, הוא חוקר תולדות תל אביב ומדריך במרכז להכרת העיר במגדל שלום

סייעה בעיבוד המידע: טלי פיניש, מתכננת סביבתית

לכתבה באתר nrg


כתבות קשורות:
Comments