אין ספק שבישראל כיום מוטל מרבית העיסוק בנושא הסביבתי על כתפי הרשויות המוניציפליות. לאחרונה, ניכרת המגמה של הרשויות להציג תדמית של "עיר ירוקה". השאלה היא עד כמה פעילותה של הרשות אכן מוכיחה לקיחת אחריות בנושאים הסביבתיים.

לראשונה בישראל, ארגוני הסביבה מציגים מה שהם מגדירים כ"מצפן לעיר ירוקה". נאור ירושלמי מארגון "חיים וסביבה" ואורלי רונן מהמרכז לקיימות מקומית של "מרכז השל" שיזמו את הגדרת המדד הירוק הראשון הציגו אותו בפני עיתונאים. המצגת כללה גם הכלים למדידה וגם התוצאות של קביעת המדד הירוק הראשון ל-20 עיריות. ירושלמי ורונן הסבירו שהמוקד הוא מדיניות הרשויות והראייה לטווח ארוך שלהן בתחומי הסביבה. רונן מציינת שהקו המנחה בבחינת הרשויות היה מה המדיניות ומה העשייה ולאו דווקא המצב העכשוי בשטח.

הרשויות הולכות בכיוון הנכון

ירושלמי מציין שבאופן כללי נמצאות הרשויות בכיוון הנכון. בוני המדד בחרו שלא להציג ציונים לכל סעיף אותו בחנו אלא לעשות זאת באמצעות דמות של סמיילי, שמצב רוחו קובע עד כמה הרשות הנבחנת פועלת נכון בנוגע לאותו סעיף (ראה מסגרת בסוף הכתבה).

המדד נבחן לגבי 20 עיריות שהמשותף לכולן הוא השתתפותן ב"שעת כדור הארץ" (אותו מיזם בו אחת לשנה מכבים את האור לשעת ערב אחת). מהי מטרתו של המדד? ירושלמי ורונן מציינים שאין כוונה לדרג את הרשויות או להעניק תארים כי אם לספק כלי לרשות שעמו תוכל להעריך את התקדמותה וכך גם יוכל הציבור להעריך את מאמציה. עד כה לא נבחנו רשויות שאינן ערים, אך ישנה כוונה לבנות מדד מתאים גם לרשויות המקומיות וגם לרשויות האזוריות בהתחשב בייחוד שלהם, כמו למשל בסקטור החקלאות.

רונן הסבירה שכדי שרשות שבחרה לנהוג בדרך של קיימות תצליח בכך, חייב ראש הרשות להוביל את המהלך ולהיות מחויב לו כדי שהמדיניות תחלחל בכל האגפים בעירייה ולא רק ביחידה לאיכות הסביבה. "ללא מחויבות של הדרג הגבוה אין סיכוי להוביל מדיניות מקיימת כוללת", היא אומרת. לדעתה חסרה ברשויות הפנמה של עקרונות ירוקים הבאים לידי ביטוי בתקנות העירוניות (כמו למשל "רכש ירוק") או ביטוי למדיניות גם באגפי הרווחה, החינוך והעבודה הקהילתית.

קריטריונים לקבלת הסמיילי

נבחנו עשרה עקרונות המגדירים רשות כ"מקיימת" וביניהם: מים, אנרגיה, שקיפות (שיתוף הציבור), הפרדת פסולת ומחזור, ניהול סביבתי של הרשות וחינוך. ירושלמי ורונן מבטיחים כי זהו המודל הראשון בלבד, אשר יהיה דינאמי ויעבור שכלולים באופן מתמיד. יחד עם זאת מציינת רונן שהמדד מהווה רף גבוה שלא קל לעירייה להגיע אליו, והיא מבטיחה שברף יעלה עם השנים.

לכל עיקרון נבחרו מספר מדדים המייצגים פעולות שהרשות צריכה לבצע כדי לקדם אותו. מגבלות שהתעוררו בעת בחינת עמידתן של העיריות נבעו בשל חוסר זמינות של נתונים כמו בסעיפי שטחים פתוחים ותחבורה. כך למשל, הנתון המתאים לבחינת העיקרון של שמירה וטיפוח השטחים הפתוחים הוא מספר מ"ר של שטח פתוח לתושב. בהעדר נתונים של חלק גדול מהרשויות שנבחנו, מה שנמדד השנה הוא היחס בין מספר העצים בשטחים הציבוריים למספר התושבים. רונן סיפרה שיש כוונה בשנה הבאה לצרף גם נתונים על ביצוע נטיעות של עצים (לעומת כריתות העצים בתחום העירייה).

נושא התחבורה לא היווה קריטריון ובמקומו נבחנו שבילי אופניים בהתחשב בתנאי הטופוגרפיה. כך ירושלים, העיר הראשונה פורצת הדרך עם רכבת קלה שאין בה שבילי אופניים רבים, קיבלה במקרה זה ציון נמוך.

אין נצחון או כישלון

כאמור אין להסיק מהצגת המדד על כך שעיר העומדת בראש הרשימה מבחינת קיימות ושמירה על הסביבה. מכוון שלא היתה מטרה של דרוג כללי לא ניתנו משקלות לכל סעיף וסעיף. מספר רב של סמיילי ירוקים לעיר מסוימת אינו מאפשר לשפוט את דרגת הקיימות,

היו סעיפים בהם מרבית העיריות יכולות להשתבח כמו נושא המים, הרבה שמשות ירוקות ומעט סמיילי כועסים בגוון אדום. רונן מסבירה שהנתונים נלקחו מרשות המים ושנעשתה השוואה בין שנת 2008, שנת משבר המים, לשנת 2009. באותה שנה ערים רבות השקיעו בתשתיות, החלו להשקות את השטחים הפתוחים במי קולחין ונקטו בפעולות נוספות שהביאו לחיסכון במים. גם בנושא החינוך לקיימות עיריות רבות זכו ל"חיוכים ירוקים". בסעיף שיתוף הציבור, המגמה היא מעורבת ואילו בסעיף הניהול הסביבתי, מרבית העיריות נמצאות עדיין בצבעי האדום והוורוד.