אוטופיה ירוקה: כך יראו הערים בעתיד?

נשלח 11 בינו׳ 2011, 19:49 על ידי Sustainability Org

כבישים מהירים שיורכבו מפאנלים סולאריים במקום מאספלט, גשרים עשויים פסולת ממוחזרת, דלק העשוי פליטות פחמן דו חמצני וספינות שמייצרות יותר אנרגיה ממה שהן צורכות. חלום או מציאות בת קיימא?

שחר פלד | 10/1/2011 14:07
תגיות: תכנון בר-קיימא, בנייה ירוקה,עתידנות

מדינת אקוטופיה נוסדה ב-1975, עת פורסם ספרו של ארנסט קלנבך "אקוטופיה: רשמיו של ויליאם וטסון" על החברה האקולוגית הראשונה בעולם. הטכנולוגיה הירוקה והמתקדמת לצד אורח החיים האקולוגי המתואר בספר הם כיום כבר לא פנטזיה. ספרו של קלנבך, למשל, חזה את השימוש בשיחות ועידה דרך וידאו, החוסכות נסיעות מיותרות ופליטות מזהמים כתוצאה משריפת דלקים להנעה.

ההתעניינות בעתיד הסביבה כבר מזמן הפכה לנחלת הכלל ולא מעסיקה יותר רק אדריכלי נוף ופעילי סביבה. המודעות הגוברת בשנים האחרונות הביאה לפיתוחים חשובים דוגמת מכונות איסוף הבקבוקים, רכבים חשמליים, פילטרים מתוחכמים לארובות ומערכות חוסכות מים. אבל העתיד טומן בחובו טכנולוגיות חכמות אף יותר, ואולי אפילו ערים שלמות שייבנו על טהרת המיחזור, החיסכון והניקיון.

דמיינו כבישים מהירים שיורכבו מפאנלים סולאריים במקום מאספלט, ויהפכו אנרגיה סולארית לחלופה המובילה. דמיינו גשרים עשויים פסולת ממוחזרת, דלק העשוי פליטות פחמן דו חמצני ממוחזרות וספינות שמייצרות יותר אנרגיה ממה שהן צורכות. כל אלה הם לא חזון הזוי, ובדיוק כמו המכונית החשמלית, הן טכנולוגיות אפשריות שנמצאות ממש מעבר לפינה.
צילום: SXC
כבר לפני ארבעה עשורים שורטט החלום לעתיד אלטרנטיבי. ככה זה יראה? צילום: SXC

לבחון למען העתיד

אבל בינתיים הבנייה והתכנון עד כה הביאו אותנו למבוי שנראה כמעט סתום. "עיצוב אורבני שהתמקד רק בבניינים במרקם העירוני, יצר מצב שבגלל משבר האקלים ומצב הקרקע (פחות שטחים של קרקע טבעית), התעוררו בעיות", מסביר אדריכל הנוף ליאור לווינגר. "למשל בנושא ההצפות בגוש דן – כיום יש יותר הצפות מבעבר כי אנחנו מרצפים יותר, בונים יותר ויש יותר מי נגר ברחובות. זאת לא רק בעיה של ישראל – גם בטורונטו למשל ניתן לראות בתצלומי אוויר את השינויים בשטחים המרוצפים בין 1990 ל-2005 וניתן לראות את התנופה האדירה בפיתוח במרכזי ערים".

מה ניתן לעשות כבר כיום בנושא בנייה ירוקה?
"התפיסה של אורבניזם נופי היא שלא ניתן להסתכן יותר בצורה זו ולהמשיך ככה, וגם מצד שני לא להיות פסימיים, אלא לבוא לפיתוח מזווית אחרת – למשל לטעת עצים בערים בצורה נכונה, לתת לעץ תשתית כדי שיעזור בספיחת פחמן דו חמצני ומזהמים. אם נמשיך לטעת בור של מטר על מטר לעצים, ואני כבר לא מדבר על אסתטיקה, תיווצר בעיה בתפקוד הסביבתי. עוד שיטה היא לא לקחת את הבעיות למקום אחר, אלא למצוא להן פתרון באתר עצמו, לתכנן וליצור מסגרת שבתוכה הבניין פועל.

"יש פרויקט מפורסם שבו הסתכלו קודם כל על הפרוגרמה הנופית כדי לדעת מה המצב הקיים ולגזור מה יהיה המצב העתידי, כמו למשל לדעת שהאתר צריך לטפל בכמות מסוימת של מים וצריך איקס שטח אדמה טבעית. מכאן האדריכל לקח זאת כהזדמנות ויצר כאלמנט מרכזי בריכה שמסייעת בניהול מי נגר, והיא גם מרכזית באסתטיקה של הבנייה".

החשיבות של תכנון ירוק תפסה תאוצה בשנים האחרונות בכל העולם. הארכיטקט מיטשל יואכים מאוניברסיטת ניו יורק, למשל, יצר קונספט של מכונות הבונות מפסולת רכיבים שישמשו אחר כך לבנייה – כלומר רובוטים שטוחנים ודוחסים פסולת ליצירת קורות בניין או חלקי ריהוט. לדברי יואכים, יכולנו לעשות את זה כבר אתמול. המדען ווילם ואן קוטהם מבלגיה הבין שבחיתולים חד פעמיים קיימים הידרו-ג'לים שסופגים נוזלים בעוצמה, אבל גם משחררים אותם בהדרגה – בדיוק מה ששורשי צמחים באזורים מדבריים צריכים.

שיטת הנקודות

ערים עתידניות הן לא רק בעתיד, מתברר. בעוד מדינות העולם מתכנסות לדיונים שנתיים על הפחתת פליטות גזי החממה, יש מקומות שבהם פחות מדברים ויותר פועלים. העיירה גרינסברג בקנזס, ארצות הברית, משתמשת במקורות אנרגיה חלופיים דוגמת שמש ורוח כדי לאזן את פליטות הפחמן שבה, וכך גם העיר מאסדר באבו-דאבי. קוסטה ריקה, הידועה בתור אחת המדינות הירוקות בעולם, ייצרה ב-2010 כ-90 אחוז מהחשמל שלה מאנרגיית מים ורוח ומתכננת לעבור בקרוב לביו-דיזל נקי בלבד במכוניות.

לפי לווינגר, ישראל לא נמצאת הרחק מאחור. "התקן הישראלי עובר היום תהליך עדכון רציני. כשהוא יעמוד גמור הוא יעזור לישראל לעשות קפיצה משמעותית". את התהליך מוביל מכון התקנים, יחד עם המשרד להגנת הסביבה והמועצה לבניה ירוקה. לדברי לווינגר, הם הבינו שחייבים לעודד יזמים ואת השוק כדי לקדם את הנושא. "אני מאמין שייקח כשנתיים עד שהתקן ייכנס לתוקף".

איך זה יעבוד?
"השיטה תפעל לפי נקודות: ככל שחוסכים יותר מים בבניין ובצריכה בהשקיה מקבלים ניקוד, ניהול מי נגר טוב יקבל ניקוד. חברות בניה גדולות ואנשים מהתעשייה שרוצים לראות עצמם מובילים בעשייה למען הסביבה יפתחו מוצרים וירצו לבנות בניינים בצורה זו. הנקודות יתנו תקן ירוק לבניין או למלון או לבית ספר, שהוא בעצם תו איכות שאומר שהפרויקט הזה הוא טוב בהרבה רמות – איכות האוויר, התנהלות עם מים ואנרגיה וכו'. המשמעות היא שאנשים שבאים לקנות דירה יימשכו יותר לבניין שבו החשמל יעלה להם פחות, צריכת המים תהיה יותר הגיונית, יהיו מערכות הפרדה למים אפורים ככה שהסביבה תהיה נקייה, ועצם העובדה שהצרכן יקנה בית שיעזור לעתיד ילדיו, זה כבר לא יהיה עניין של מה בכך".

פחות בדיוני
רק התחושה של מעשה טוב לסביבה לא תצליח לשנות את הכל. התמריצים בדמות התקן הירוק משמעם שבכנסת יעודדו את הציבור והשוק לבנות טוב יותר. "בארצות הברית למשל יש תמריצים לגגות ירוקים בהקלות מס", מספר לווינגר. "עוד תמריץ זה נתיב מהיר של אישורים לבניה ירוקה שתקבל עדיפות".

עד כמה ניתן להתבסס על התשתיות הקיימות?
"אין לנו את הזכות להתחיל מאפס, צריך בהכרח לדעת להשתמש באופן יצירתי בקיים. למשל האדריכל המוביל מייקל ואן ולקנברג יצר את הגג הירוק על בניין איגוד אדריכלי וושינגטון – זה בניין סטנדרטי לחלוטין שבחנו איך ניתן להתקין עליו גג ירוק במסגרת המגבלות הקיימות, והצליחו. בתוך זה צריך לעבוד, וזה כמובן חייב להיות גם כלכלי".

מה דעתך על טכנולוגיות חדשניות כמו כבישים סולאריים, ספינות אוויר ומערכות שיתוף רכבים?
"כל חשיבה יצירתית על חסכון ועשייה לסביבה היא טובה, אבל אני חושב שהמהפכה לבניה ירוקה היא שינוי שקודם כל צריך לבוא מהמתכננים וממקבלי ההחלטות. מרבית הטכנולוגיה כבר קיימת היום, אבל כשמנסים לייצר להמונים צריך לחשוב על פשוט ולא יקר וזה מתבטא בעיקר בחשיבה יצירתית. למשל תכנון גובה של מבנה כך שקומה אחת פחות משמעה לא להעביר עפר לאתר אחר, או תכנון פרויקט שהמקום הנמוך בו יאפשר קליטה וטיפול של מי נגר. הדברים האלה עושים הרבה יותר מלחפש פאנל חדשני. הבעיה היא שכל המהנדסים בישראל למדו שצריך דווקא להפטר ממים ולהעביר אותם לאתר אחר כמה שיותר מהר. היום התפיסה היא שצריך וחשוב לעשות משהו עם המים האלה, ורק לגרום לכולם לשנות דיסקט זו מהפכה מאוד גדולה. אם ניגש לפתרונות בצורה אחרת ההפיכה תקרה הרבה יותר מהר".

לתושבי אקוטופיה הבדיונית הייתה מטרה: איזון בין עצמם לבין הטבע. כשהם מואסים באוויר מזוהם, מזון מלא כימיקלים וצרכנות חסרת פרופורציה, הם פנו להקים מדינה שלמה, עם חוקים משלה, ששמה דגש על איכות חיים ואיכות סביבה. לפני ארבעה עשורים קלנבך הצליח להביע על נייר את החלום לעתיד אלטרנטיבי (הספר עצמו הוצא במתכונת "הדפסה לפי הזמנה בלבד" לצרכי חסכון), שבתקווה כבר לא כל כך רחוק, וכבר לא כל כך בדיוני.

לכתבה באתר nrg
Comments