פרויקט הפקת הנפט מפצלי השמן שמתבצע בחבל עדולם שבשפלת יהודה, עלול לגרום לזיהום חמור באחד ממאגרי מי השתייה העיקריים של ישראל - כך מתריע הממונה על תכנון משאבי מים ברשות המים. התרעה זו מופיעה במסמך שחובר במרכז המחקר והמידע של הכנסת, ומוצג היום (ג') במהלך דיון בנושא בוועדת הפנים והגנת הסביבה. היזמים דוחים את החששות, וטוענים כי הפעילות בשכבת הסלע לא תשפיע על מאגר המים - אשר מנותק ממנה.

• סביבה או אנרגיה: המאבק על חבל עדולם
• המדינה נגד ארגוני הסביבה: קידוח בעדולם – חיוני
  

מנגד, בחברה שוללים את החששות, בין השאר, על בסיס קידוחי סקר שנעשו בעבר באזור נחל גוברין. עם זאת, עמדת המשרד להגנת הסביבה בנושא, היא שהקידוחים בנחל גוברין אינם מייצגים את הפרויקט הנוכחי, וכי יכולות להיות סיבות אחרות להיעדר קשר הידראולי בין הקידוחים, מלבד סוג הקרקע וטיבה.

במסמך המחקר נכתב בהקשר זה כי המשרד גם מודאג מאפשרות של זליגת מזהמים משכבת פצלי השמן לשכבת מי התהום שמתחתיה. אמנם, לפי המבנה הגיאולוגי יש שכבה אוטמת בעובי של 150-100 מטר בין פצלי השמן לבין מי התהום, אולם ייתכנו תופעות של סידוק בקרקע, אם עקב סדקים קיימים ועם עקב השפעות של חימום הקרקע.

מ-IEI נמסר בתגובה לידיעה כי "ועדת הקידוחים של רשות המים שד"ר ישראל גב חבר בה אישרה את עריכתו ומיקומו של פרויקט החלוץ, תוך התחייבות של חברת IEI להציג במהלכו את הפריסה הגיאולוגית של שכבת הסלע בכדי שלא תהיה כל פגיעה במי התהום. האקוויפר באזור נתון בין שתי שכבות סלע בלתי חדירות ולכן פעילות בשכבת הפצלים לא תשפיע כלל על האקוויפר שמתחתיה. ראוי לציין כי לפי רשות המים, שכבת הסלע שבין פצלי השמן ובין האקוויפר היא בעובי 150-100 מטר, ובעלת מוליכות מים נמוכה מאוד".

גם תושבי האזור מתנגדים לפרויקט

אקוויפר ההר הוא מאגר מי תהום גדול מאוד, המשתרע בין רכס הרי יהודה ושומרון במזרח לחוף הים התיכון במערב. בצפון מגיעים גבולותיו עד עמק יזרעאל והכרמל ובדרום עד סיני. בשנה ממוצעת השאיבה מאקוויפר ההר עומדת על כ-350 מיליון מ"ק לשנה, שנשאבים במאות קידוחים הפרושים באזורו. מדובר בכמות מים גדולה מזו הנשאבת מהכנרת בשנים האחרונות.